הנה בחג הסוכות יש קרבן מיוחד של ניסוך המים, קרבן של מים, והנה בעלמא אין קרבן של מים כלל, והוא ענין מחודש שיש קרבן של מים, כי מים אין להם חשיבות, ובלי מנחת נסכים, ולהצד שאינם נסכי תמיד, הם קרבן לעצמו, וזהו דבר מחודש עוד יותר קרבן של מים לעצמו.
ובגמרא בראש השנה דף ט"ז כתוב שהטעם של ניסוך המים הוא כי בחג נידונין על המים, אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, והיינו שהקב"ה חפץ חסד הוא להיטיב לנו, ולזה חידשה תורה קרבן מחודש ומיוחד של מים, כדי שיתברכו לישראל בא קרבן מיוחד להתברך.
והנה ברש"י בפרשת ויקרא כתב שברית כרותה מששת ימי בראשית שהובטחו מים התחתונים ליקרב במזבח, במלח וניסוך המים בחג. ומבואר מדברי רש"י שבניסוך המים על ידי שהמים נקרבים על גבי המזבח הם מתעלים בדרגתם כמו מים העליונים. והיינו כי זהו ענין הקרבן, שהוא נעשה לחמו של מזבח, ונפקע מהיות לחם בשר ודם, וכהנים ובעלים שאוכלים בשר הקרבנות משולחן גבוה קא זכו, ואין בו תפיסת קנייני ממון של העולם הזה, ובשר הקרבנות נהפך להיות טוב בלא רע, שלא היה בו פסולת, כמו שכתב בנפש החיים, והוא דוגמת המן שלא היה בו פסולת, כיון שהוא לחם מן השמים, והוא מזון רוחני שנבלע באברים, ונקרא 'לחם אבירים' שמלאכי השרת אוכלים אותו, והרי נמצא שהקרבן הופך להיות רוחני, וזה הוא שהובטח למים התחתונים שיחזרו להיות עליונים, שעל ידי קרבן של ניסוך המים, הרי הם הופכים להיות עליונים, וזהו ביאור הענין המיוחד שנתחדש בקרבן זה של ניסוך המים, שנתחדש בזה אופן שהמים התחתונים יהיו נעשים ומתעלים להיות רוחניים ומזוככים כמים העליונים.
ונראה לבאר הענין, דהנה בגמ' בתענית דף ט' ע"ב תניא רבי אליעזר אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, אמר לו רבי יהושע, והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן, אמר לו, מתמתקין בעבים, רבי יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר למטר השמים תשתה מים. הנה נחלקו רבי יהושע ורבי אליעזר אם מי העולם הם ממים העליונים או שמתמתקין בעבים.
והנה הענין שהמים מתמתקין בעבים צריך ביאור מהו גדר מתמתקין בעבים, ואם יש ממתיק למים, למה דוקא בעבין הם מתמתקים. וביותר דאם צריך מים מתוקין להשקות העולם, למה מתחילתן הם מלוחים וזקוקים לתיקון של מיתוק, ולמה לא נבראו מתחילתן מתוקין.
והנה דעת רבי יהושע דממים העליונים העולם שותה, וצריך להבין ביאור הענין שהעולם שותה ממים העליונים, מה מהות הדברים ומה משמעותם.
עוד צריך להבין למה מי העולם צריכים לשתות ממים העליונים, והרי המים העליונים הם המים שמעל הרקיע, והם שייכים לשמים, וכמו שכתוב בפרשת בראשית, ואם כן למה העולם הזה צריך לשתות ממים העליונים, וכי אין העולם הזה יכול לפרנס את עצמו, ולמה נזקק לדבר שחוץ ממנו. וביותר צריך להבין איך מים העליונים יורדים למטה, והרי כתוב ויבדל אלוקים בין המים אשר מעל הרקיע ובין אשר מתחת לרקיע, ובזה שהמים יורדים למטה לכאורה נפגמת ההבדלה ששבים מים אלו להיות תחתונים.
והנה הבריאה מתחילתה נתחלקה לנבראים עליונים ונבראים תחתונים, והחילוק בין עליונים ותחתונים הוא שהעליונים הם למעלה והם רוחניות לגמרי בלא חומר כלל, אבל העולם התחתון הוא עולם של חומר וגשמיות, למעלה הכל אור רוחני, אור של חיים, באור פני מלך חיים, למעלה הכל טהור, נשמת אדם שיורדת מלמעלה היא טהורה, כמו שאומרים אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא, ובחז"ל כתוב בעת שהנשמה יורדת לעולם משביעין אותה ואומרים לה הוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורין, למעלה אין מיתה אין ביטול אין הפסק, וכמו שכתוב בפסוק ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, אבל העולם הזה הוא חומר, חומר זה דחיית והסתר הרוחניות, זה הפקעת הרוחניות, חומר זה חושך, היפך הרוחניות שהיא אור, החומר זהו הסתר פנים, כשיש הסתר הרוחניות, נעשה חומר עב וחושך, אור זהו חיים, וחושך זה מיתה, זה העדר חיים, זה התרחקות ממחיצת החיים, ממקור החיים, זה מסך באור פני מלך חיים, וככל שמתרחקים ממקור החיים, הרוחניות הולכת ומתמעטת ונעשה חושך, והדבר היחיד שמחיה את החומר ומאיר את החושך, זה רוחניות, וכמו שכתוב בפרשת בראשית 'והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום וגו', ויאמר אלוקים יהי אור וגו', האור מאיר את חושך החומר, את חושך העולם, והאור המאיר הוא רוחני, לא מבעיא האור של ששת ימי בראשית שבו צופה האדם מסוף העולם ועד סופו, והקב"ה גנזו בתורה כי אינו ראוי שישתמשו בו רשעים, אלא אפילו אור החמה והלבנה, גם הם משתלשלים מן האור הראשון, אלא שעוברים דרך המאורות, והם רוחניים.
והנה בשביל שדבר גשמי יהיה לו חיות וקיום, צריך שיהיה לו שייכות ויניקה מדבר רוחני, כי דבר גשמי אין בו חיות מצד עצמו, דבר גשמי מצד עצמו הוא דבר מת, ובשביל שיהיה בעל חיות וקיום צריך הוא יניקה מדבר רוחני, להיות שייך לאור פני מלך, כי באור פני מלך חיים,
ובזה נראה להבין משמעות הענין שכל העולם ממים העליונים הוא שותה, כי בכדי שהמים יהיה בהם כח לחיות את הארץ, ליתן חיות לארץ להוליד ולהצמיח, צריך שיהיה למים רוחניות, כי מים גשמיים לבד, אין בהם חיות וכח לפרוח ולהצמיח, וכך הוא מטבע שהנהיג מלכו של עולם, שכל דבר גשמי צריך הוא דבר רוחני שממנו יהא לו חיות וקיום, ויש ענין מיוחד של חיות מים העליונים ליתן כח וחיות להצמיח את הארץ, ולכן צריך שהעולם ישתה ממים העליונים, ואין העולם הזה יכול לפרנס את עצמו, והוא זקוק למים שמחוץ לעולם, כי מצד עצמו אין לו חיות ואין בו כח ליתן חיים, ורק על ידי המים העליונים שהם דבר רוחני יש במים חיות.
ואין לשאול שבזה שהמים העליונים יורדים, נפגם בזה ההבדלה של המים העליונים, כי כך הוא הסדר בכל הבריאה, שהנבראים הגשמיים צריכים בריאה רוחנית לחיותם, וכמו שהנשמה יורדת לחיות את האדם, וכמו שירד המן לחיות את ישראל בדור המדבר.
ובזה נבא לבאר הענין שהמים מתמתקין בעבים לדעת רבי אלעזר, דנראה לבאר שהענין שהמים הם מלוחים, שמליחות המים היא מחמת גשמיות המים, דעצם מציאות המלח היא מציאות גשמית של חסרון זַכּוּת, ודבר זה יש ללמוד מעונשה של סדום, שעל ידי שאנשי סדום השחיתו את המקום עד שנעשה מקום שאין לו תקנה והפקיעו ממנו כל רוחניות, נהפך להיות גפרית ומלח שריפה כל ארצה, הרי שמלח הוא מציאות של עבירות וחומר, הוא מציאות של חסרון רוחניות וטהרה.
ובאמת שכענין זה מצינו גם במתיקותן של פירות, שהפירות מצד עצמם אין צומחים בעלי מתיקות, וכמבואר ברש"י על הפסוק בפרשת וזאת הברכה 'וממגד תבואות שמש', וכתב רש"י שמגד הוא לשון עדנים ומתק, וממגד תבואות שמש, היינו שהייתה ארצו פתוחה לחמה, שהיתה ממתקת את הפירות.
הרי שמתיקות הפירות אינם בבריאת הפירות מצד עצמם, רק דבר אחר הוא שגורם ומביא להם את המתיקות, והיינו שהארץ מצד עצמה שהיא בריאה גשמית אינה מוציאה ומגדלת רק גולמי פירות, ובשביל שיהיה להם מגד טעם ומתיקות, צריכים יניקה מבריאה רוחנית.
וברש"י בתענית כתב ששאלת רבי יהושע שמימי האוקיינוס מלוחים הם היתה דכיון שמלוחים הם אם כן אין תבואה גדילה מהן. והיינו שהמליחות היא לא רק חסרון טעם, אלא היא חסרון חיות וכח הולדה והצמחה, וביאור הדבר הוא שמליחות היא חיסרון רוחניות וזכות, וממילא אין בה חיות וכח להצמיח ולגדל תבואה.
וזהו הביאור שהמים מתמתקין בעבים, היינו שהמים מצד עצמם כיון שהם מימי אוקיינוס הם מים התחתונים, הם מלוחים ואין בהם מתיקות, כי בריאה שהיא כל כולה גשמיות ואין בה שום צד רוחניות, היא מלוחה, כמו שבסדום שהופקעה מכל רוחניות נעשתה למקום של מלח וגפרית, ובשביל שיהיה למים מתיקות, בעל כרחם הם זקוקים להתמתק ברוחניות, וזהו עומק הענין שמתמתקים בעבים, שעל ידי העבים שהם מטר השמים והם רוחניים, נותנים הם מתיקות למימי האוקיינוס.
וזהו ביאור המו"מ בין רבי יהושע לרבי אליעזר, דרבי יהושע שאל את רבי אליעזר, איך יתכן העולם שותה ממימי האוקיינוס, והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן, שכיון שהם מים תחתונים וחומריים לגמרי, איך יכולין לגדל ולהצמיח, והרי אינם בעלי חיות, והשיב לו רבי אליעזר שמתמתקין בעבים, שעל ידי שעולים לעבים, הם מתנתקים קצת באיזו דרגה ובחינה מן העולם הזה, ונהפכים להיות רוחניים ועליונים באיזה בחינה, ובזה יורד מהם חסרון החומר ומזדככים ונעשים טהורים ומתוקים, ואז כבר יכולים ליתן חיות בעולם. ונמצא דבין לר"א ובין לר' יהושע צריך רוחניות לחיות הארץ הגשמית, ונחלקו איזה דרגה של רוחניות הם הגשמים המחיים את הארץ, אם מים העליונים או דרגה של מתמתקין בעבים.
ונמצאנו למדים מדברי הגמרא דמים התחתונים מצד עצמם לבד, אינם יכולים לגדל ולהצמיח, ואין בהם חיות וכח, וצריכים למים העליונים כדי שינתן בהם חיות וכח להצמיח ולגדל, ויש לבאר דזהו עומק הענין שעל ידי ניסוך המים מתברכים המים, שבזה שהמים קרבים על גבי המזבח הם מתעלים ונעשים כמים העליונים, ועל ידי זה גופא נעשים ראויים לגדל ולהצמיח, וניתן להם כח וחיות להיות מים חיים.
