במדרש הגדול כ"ג ה' איתא א"ר אלעזר בן פדת משום רבי חנינא מפני מה ערך בלעם הרשע את דעתו לקלל את ישראל, כסבור על ידו יוצאין ממצרים ועל ידו נתן תורה לישראל וכיון שיצאו [ממצרים] ע"י משה מיד היה עורך בלבו סדרן של קללות לקלל את ישראל, יעו"ש, הדברים תמוהים ואין להם שום ביאור לכאורה, דמהיכי תיתי ליה לבלעם שהוא זה שיוציא את כלל ישראל ממצרים ושתנתן התורה על ידו, וצ"ע.
והנראה לומר בביאור הענין משום דבאמת לשני ענינים אלו, להוציא את כלל ישראל ממצרים ולעשות האותות והמופתים בפרעה וכל עם ארצו, וגם לקבלת ונתינת התורה, א"א רק ע"י מעלת נבואתו של משה רבינו שהיה רבן של כל הנביאים, ושכינה מדברת מתוך גרונו, וכבר האריך בזה מרן רי"ז הלוי עה"ת דשאלת משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים היתה משום דיציאת מצרים היתה צריכה להעשות ע"י הקב"ה בעצמו, כדדרשינן ויוציאנו ה' מצרים לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, וזהו ששאל מי אנכי, וכ"ה להדיא במד"ר שמות פט"ו אמר משה להקב"ה מי אנכי, וכי כך הבטחת לאבותם שביד בו"ד אתה מוציא אותם, והקב"ה השיב לו ע"ז כי אהי' עמך, ר"ל דבכל המעשים אשר תעשה אהיה אני עמך בזו וכמו שאמרו חז"ל דשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה, ושפיר תהיה הגאולה והיציאה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, עכ"ד, ובאמת שהדבר מפורש ברמב"ם פ"א מהל' ע"ז ה"ג וז"ל שם, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וכו' ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו ורבן של כל הנביאים ושלחו עכ"ל ומבואר דבכדי שיוכל משה להוציא את בני ישראל הוצרך להיות רבן של כל הנביאים, כלומר דהיה צריך להיות במעלת הנבואה [משאר כל נביאים, ולכן נקרא רבן] ששכינה מדברת מתוך גרונו, ורק ע"י זה חשיב דהגאולה והיציאה הוא ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו וכמש"כ מרן רי"ז הלוי.
ונראה דגם לנתינת התורה הוצרך מעלת הנבואה של משה רבינו, דפה אל פה אדבר, באספקלריא המאירה ולא ע"י מלאך אלא פנים אל פנים, וזהו הביאור במה דאמרינן תורת אמת נתן לעמו קל, ע"י נביאו נאמן ביתו, דבכדי ליתן תורה לעמו ישראל היה צריך למוסרו רק ע"י משה שהוא נאמן ביתו, וכדכתיב קרא לא כן משה עבדי בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו, משום דמסירת התורה היה צריך להיות ע"י הקב"ה בכבודו בעצמו שתהא שכינה מדברת מתוך גרונו וזה א"א רק ע"י נבואתו של משה ולא ע"י נבואת שאר נביאים שהיא ע"י מלאך, והנביא צריך לפתור את החלום [ע' בחי' מרן רי"ז הלוי עה"ת פרשת שמות] ולכן הוא הנאמן בכל ביתו, וכ"ז שלא יוכלו לומר שהתורה הנתונה לנו ע"י משה פירשה משה רבינו, וכדמצינו אצל קרח שחלק על משה, ונראה פשוט דהא דחלק על משה, ומשה ענה לו בזאת תדעון שה' שלחני לעשות כל המעשים האלו כי לא מלבי, לא נתכוון לומר שמשה רבינו בדה דברים אלו מלבו, דהרי ראו כל ישראל שמשה רבינו קיבל את התורה מסיני, וכמש"כ הרמב"ם משה רבינו לא האמינו בו ישראל [שהוא נביא] מפני האותות שעשה, שהמאמין ע"פ אותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר וכו' והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה וכו' יעו"ש, ורק דטעה באותה הטעות שטעו בה מרים ואהרן שחשבו שמשה רבינו הוא כשאר הנביאים ואין חילוק בינו לבין שאר הנביאים, כלומר דגם משה מתנבא דרך חלום, ורואים מה שרואים בדרך חידה ומשל ומיד יחקק "בליבו" פתרון המשל במראה הנבואה, וכיון שכן הרי ניתן לפרש הנבואה כמו שאר חלום, ויתכן שטעה בפירוש החידה והמשל, וזהו שאמר לו משה דהתורה היא לא פירוש לבו, אלא במראה פנים אל פנים ובאספקלריא המאירה, ששכינה מדברת מתוך גרונו, והן הן דברי אלוקים ולא פירושו של משה, ומבואר בזה דלשני דברים האלו, ליציאת מצרים ולנתינת התורה היו צריכים למעלת הנבואה שהגיע אליה משה רבינו [ולא שאר נביאים] דשכינה מדברת מתוך גרונו.
ובאמת שהדברים מפורשים בתורה, דברים ל"ד י', ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, ולכל היד החזקה וגו' ופרש"י לכל היד החזקה היינו שקבל את התורה בלוחות בידיו, הרי להדיא דלשני ענינים אלו, ליציאת מצרים ולקבלת התורה היו צריכים למעלת נבואתו של משה, ולא קם נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, כלומר דהיה מתנבא באספקלריא המאירה, ושכינה מדברת מתוך גרונו, והיינו להדיא כמש"כ.
מעתה יתבארו היטב דברי המדרש הגדול, דהנה דרשו חז"ל מהפסוק דלא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם, ומי ניהו בלעם, הרי דבלעם הגיעו גם הוא למדרגת נבואתו של משה דשכינה מדברת מתוך גרונו, וכבר האריך בזה הגר"ח לפרש הא דאיתא בב"ב דף יד, א, משה כתב ספרו ופרשת בלעם, דלכאורה צ"ב דהרי משה כתב נבואתו של אברהם ויצחק ושאר כל הנבואות המובאות בתורה, ומה נתייחד בזה נבואתו של בלעם, דאמרינן משה כתב ספרו ופרשת בלעם, וכ' הגר"ח דשאני נבואתו של בלעם משאר כל הנביאים, דהנה רק נבואתו של משה יש עליה דין תורה, דאילו שאר נביאים שנתנבאו אין על נבואתם דין תורה רק דין נביאים [והרי חלוקים הם תורה ונביאים בעיקר קדושתם] והא דחלה על נבואתו של אברהם ויצחק וכיו"ב דין תורה הוא רק משום דחזר וניתן למשה בתורת נבואת משה, [דהקב"ה אומר ומשה כותב] ורק אז חל על הנבואה דין תורה, אבל בשעתה כשאמרו אברהם וכיו"ב לא היה ע"ז דין תורה, ושאני בזה נבואת בלעם דחל עליו דין תורה מיד כשאמרו בלעם, ולא חזר ונתנה למשה בתורת נבואת משה, וזהו מה דאמרינן משה כתב ספרו ופרשת בלעם, [וכבר האריך בזה גם בחי' ר' יהושע ליב על התורה פרשת בלק יעו"ש].
ולפי"ז דגם בלעם הגיע למדרגת נבואתו של משה, דשכינה מדברת מתוך גרונו, א"כ היה בלעם ראוי להוציא את ישאל ממצרים וגם שינתן תורה על ידו, דהרי גם בלעם היתה נבואתו באספקלריא המאירה ושכינה מדברת מתוך גרונו, דלכן חל על נבואתו חלות דין תורה [דלא נתנבא דרך חידה ומשל] וי"ל בזה דבאמת במעלה זו קדם בלעם למשה, דאילו משה לא הגיע למדרגה זו במראה הסנה וכמש"כ הרמב"ן ורק בשעת שליחתו להוציא את ישראל ממצרים [ובספורנו בפי' עה"ת בפרשת וזאת הברכה כתב דלא הגיע למעלה זו רק בשעת מתן תורה, וכמש"כ מרן רי"ז הלוי עה"ת פרשת שמות] ולכן חשב בלעם דבע"כ יציאת מצרים ונתינת תורה תהיה על ידו, דרק הוא ראוי לכך, דאין אחר בעולם שהגיע למעלת נבאתו של בלעם, וא"נ טעה בלעם בזה שחשב שמשה רבינו היה כשאר כל הנביאים ולא הגיע כלל למעלת נבואתו של בלעם, וכיון שיצאו ממצרים ע"י משה, כלומר דהקב"ה עשה משה רבן של כל הנביאים, וגם משה הגיע למעלה זו, ושלח הקב"ה את משה ולא את בלעם, מיד ערך בדעתו לקלל את ישראל.
ובאמת שלפמש"נ דבר זה מבואר להדיא בתורה דהרי בקרא כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' וגו', ועל זה הוא דדרשו חז"ל דלא קם נביא בישראל, אבל באומות העולם קם, כלומר דבאומות העולם קם נביא כזה אשר ראוי לכל האותות והמופתים אשר שלח ה' את משה וכן ליד החזקה, דהיינו נתינת התורה, דגם בלעם היה ראוי להוציא את בנ"י ממצרים ושע"י תנתן התורה וכמש"נ, והן הן דברי המדרש הגדל, דבלעם חשב שהוא זה שיוציא את כלל ישראל ממצרים ושינתן התורה ע"י, וכמש"נ.
ונראה דזהו הביאור במה שאומרים בתפלה ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו, דקאי זאת על מה שזכה משה שינתן התורה על ידו כי עבד נאמן קראת לו, כלומר מפני שהוא זכה למדרגת נבואה של פנים אל פנים וכדכתיב בקרא לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, ולכן הוא הנאמן יותר משאר כל הנביאים שאינם רואים אלא דרך חדה ומשל, דהרי הוא רואה הדברים על בוריים באספקלריא המאירה וכמש"כ הרמב"ם, ולכן בכל ביתי נאמן הוא, ורק ע"י ראוי ליתן התורה.
