עיין בר"ן שהקשה דאמאי אין מברכין שהחיינו אספירת העומר, ותירץ וז"ל וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספור ביום וכו' ומשו"ה לא אמרינן ביה זמן. ובכוונת תירוץ זה נראה לי שס"ל דכל המ"ט ימי הספירה הם חדא מצוה, וא"כ השהחיינו צריך להיות על כל המצוה, ומכיון שהימים אינם ראויים לספירה א"כ הם מפסיקים בין השהחיינו לבין המצוה וא"א לברך שהחיינו. משא"כ אם כל יום היה מצוה בפני עצמו א"כ היה שייך שיברך שהחיינו על היום הא' ולא איכפת לן מה שמפסיק היום בין שאר הספירה וכמו בלולב שמברך שהחיינו על היום הא' אף שהלילות מפסיקים.
(מרן הגר"ב סורוצקין זצ"ל)
