במדבר פכ"ו פנ"ג "לאלה תחלק הארץ" ולא לפחותים מבן עשרים כו'. בביכורים פ"ק תנן האשה מביאה ואינה קוראה משום שלא נטלה חלק בארץ, ויל"ע מ"ש פחות מבן כ' דקורא, דהא גם פחותים מכ' לא נטלו חלק בארץ.
ונראה דבחלוקת הארץ לא נאמר דין בן כ' כ"א מי שהיה בכלל מנין, והך שיעורא דבן כ' אינו אלא במנין, דרק בן כ' נמנה ולא פחות, אבל בחלוקה לא נאמר שיעור כלל כ"א דלא נתחלקה אלא למי שנמנה, וזהו גם מה דכתיב איש לפי פקודיו יותן נחלתו, והכי מסתברא שהרי כתב רש"י דד"ז תלוי בשעת מנין, ומי שלא היה בן כ' כשנמנו לא נטל אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ, ואילו היה דין דלא נתחלקה אלא לבני כ' הול"ל דתלוי בשעת חלוקה, ובע"כ דלא היה תלוי בזה כלל כ"א במי שנמנה, ומש"ה גם פחות בן כ' מביא וקורא, דשפיר קרינן ביה אשר נתת לי, דגם פחות מבן כ' היה ראוי לחלוק אילו היה נמנה. ואין להק' דאכתי אינו קורא כיון שאינו במנין, דזה ודאי אינו, דהא ודאי דליכא דין דמי שלא נמנה אינו קורא, דהא מצות מקרא ביכורים הוא לדורות, ומנין לא היה אלא באותה שעה, ובע"כ דזה לא בעינן במקרא ביכורים, ורק הנך דנתמעטו מצד גופם כגון נשים וכהנים, דהוא דין בפ"ע, דנשים אינן נוטלות חלק בארץ, וכדתניא בספרי לאלה תחלק הארץ וגו' הכל במשמע כהנים לוים וישראלים גרים נשים כו' כשאמר ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל יצאו כהנים, בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה יצאו לוים, לשמות מטות אבותם ינחלו יצאו גרים ועבדים, איש לפי פקודיו יותן נחלתו יצאו נשים טומטום ואנדרוגינוס עכ"ל הרי דנשים נתמעטו מחלוקת א"י מדינא, ולא רק מפני שלא נמנו. [ובאמת דד"ז צ"ב, דמה הוצרך למעטם תפ"ל שלא היו בכלל מנין, וע' ספרי דבי רב שהביא דהרש"ס תמה בזה] וע' ירושלמי ביכורים פ"א ה"ד כלום נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקבות כו' וכש"נ.
ויש להוסיף, דהנך תרי חלוקים ביסודם, דמה דלא נתחלקה אלא לאותם שנמנו אינו דין בעיקר הזכייה, כ"א דהוא היה מדין החלוקה, שכך נעשית החלוקה בין אותם המנויים, וכמו הא דפליגי תנאי בב"ב דף קי"ז אם ליוצאי מצרים נתחלקה או לבאי הארץ, דאי"ז דין דאין זכייה בא"י אלא ליוצאי מצרים, וכדחזינן מהא דלדורות אמרינן אשר נתת לי ה', והיינו שכל אחד מישראל יש לו דין וזכות לקבל חלק בא"י, ופשוט דגם מי שאינו מיוצאי מצרים יש לו דין זה, ורק דהוא דין בעצם החלוקה, דהחלוקה נעשית ביניהם, ולפי יוצ"מ, והרי למ"ד לבאי הארץ אמרינן שם בדף קי"ז דמתים יורשים את החיים, והיינו דהחלוקה היתה לפי חשבון של באי הארץ, ומ"מ עיקר הזכיה היתה ליוצאי מצרים, דהרי הך ירושה דמתים יורשים את החיים הוא דין מסויים בחלוקת א"י, דאף דמתחלקת לפי חשבון של באי הארץ, אבל אינם זוכים בה בחלוקה, ולא זכו בה אלא בירושה מיוצאי מצרים, ונמצא דזכיה היתה של יוצאי מצרים, ורק החלוקה היתה לפי חשבון של באי הארץ ודוק, [וגם בחלוקת יורשים אשכחן גוונא דהחלוקה והזכייה מתחלקים זמ"ז בטומטום שאע"פ שיורש אינו ממעט בחלק בכורה כדאמרי' בב"ב דף קכ"ו ב' וכן נולד אחר מיתת אביו שם דף קמ"ב ב', ובכה"ג הירושה לחוד והחלוקה לחוד ודוק] והכ"נ דין זה דלאלה תחלק, דנתחלקה רק לאלה שנמנו, דאי"ז דין בזכיה, דבעיקר דין זכייה יש לכל ישראל דין [לבר מכהנים ונשים], ורק דלא נתחלקה אלא לאותם שנמנו, וע"כ אין כ"ז נוגע למקרא ביכורים, דלענין מקרא ביכורים לא בעינן מי שנתחלקה לו, כ"א מי שיש לו עיקר הזכות וכש"נ.
והכי מוכח גם מבני קיני חותן משה דאמרינן שם בירושלמי דקורין כיון שנטלו, מקרא דלכה אתנו והטבנו לך, שנתנו להם דושנה של יריחו, והרי בני קיני לא היו בכלל החלוקה, דהחלוקה היה ע"פ גורל ורק י"ב חלקים וי"ב פתקין, ואין בני קיני בכלל זה, והם קבלו במתנה מדין אחר, ולא מדין חלוקה, ובע"כ דהך שם דאשר נתת לי לא תליא בחלוקה ופשוט ודו"ק.
פסוק נ"ד ברש"י וי"ב גבולין בי"ב פתקין כו' מבואר דכל הי"ב חלקים נתחלקו בגורל, וגם חלק בני גד ובני ראובן, וכ"כ הרשב"ם בב"ב דף קכ"ב. ויל"ע בזה דבפרשת מסעי פל"ד כתיב זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ופרש"י שם דקאי על חלוקה בגורל וכתיב שם גבולות הארץ של תשעת המטות ושם מסיים זאת הארץ אשר תתנחלו וגו' תשעת המטות וחצי המטה כי לקחו בני גד וגו' ע"ש דמשמע דלא היו בגורל אלא תשעת המטות וצ"ע. וע' עוד חי' רבנו חיים הלוי פ"ו מהל' אישות דמיד שאמר להם משה שיקבלו חלקם בעבר הירדן זכו בו, הרי דלא הוצרכו לגורל, [ואף שכ' אח"כ דלא זכו עד אח"כ, היינו משום התנאי, אבל עכ"פ מוכח דלא בעי גורל וצ"ע], וע' רש"ש שם בב"ב דף קכ"ב שהעיר מפסוקים בספר יהושע.
ולכאו' י"ל בפשיטות עפ"ד הרמב"ן בפרשת מטות פל"ב פסוק כ"ט ד"ה אם יעברו כו' וטעם אם יעברו בני גד ובני ראובן רגו' ונתתם להם את ארץ הגלעד כי עתה לא מסר להם משה כל ארץ סיחון ועוג רק קצת ערים בארץ גלעד שהוא מקום המקנה והם עטרות ודיבון והנזכרים כאן שבנו בהם מבצרים לשבת בהם טפם ומקניהם ושאר הארץ הניחוה חרבה ולכך צוה ליהושע והנשיאים אם יעברו אתכם תנו להם כל הארץ לאחוזת עולם כו' עכ"ל, ומבואר דשתי נתינות היו, דמשה נתן להם קצת ערים ויהושע נתן את השאר, ומעתה נ"פ דאותן ערים שנתן משה היה בלא גורל, כמפו' בקרא שנתן ערים אלו לבני גד ואלו לבני ראובן וגו', [וגם דעיקר הגורל נאמר על זמן חלוקת הארץ ע"י יהושע, ובזמן משה עדיין לא נאמר דין זה לכאו'], אבל מה שהוסיף יהושע אח"כ אחר כיבוש וחילוק היה ע"י גורל וע"ז קיימי ד' רש"י שהיה י"ב פתקין בגורל.
