אחז"ל כל דור ודור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ"א ה"א, מדרש תהילים קלז, י)

י"ל הביאור בזה, דהנה בסוטה (לה, א) ובתענית (כט, א) אי' "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו" אמר רבה וכו' אותו היום תשעה באב היה א"ל הקב"ה אתם בכיתם בכייה של חינם [בשילוח המרגלים] ואני קובע לכם בכייה לדורות. ועיין ברמב"ן עה"ת דבאמת מקרא מלא הוא בתהילים (פרק קו) "וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדבריו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ה' וישא ידו להפיל אותם במדבר ולהפיל את זרעם בגויים ולזרותם בארצות", ופרש"י ולהפיל את זרעם בגויים, באותה שעה נגזר עליהם חורבן הבית. וכן הוא בבמד"ר (פרשה טז) ומן אותה שעה נגזר על ביהמ"ק שיחרב כדי שיגלו ישראל בין העמים ע"ש. ומבואר דגזרת דור המדבר וגזרת חורבן הבית והגלות של עכשיו שניהם כאחת נאמרו בשבועה אחת, ומלבד מה דנגזר על דור המדבר להפיל אותם במדבר "במדבר הזה יפלו פגריכם", ולא יכנסו לא"י, עוד נגזר עליהם בכייה לדורות, חורבן הבית וגזירת הגלות של עכשיו.

והנה בספרא (סוף ברייתא די"ג מדות) איתא, וכך הפסוק אומר (תהלים צה, יא) "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי", כשישוב אפי יבואון אל מנוחתי. ופי' הראב"ד דהתו"כ מפרשא הך "באפי דהוא גבול לשבועה, שכל זמן שיהיה 'אף' לא יבואו אבל אם יסתלק האף יבואו". והקשה ע"ז, דהרי לא מצינו שנסתלק החרון אף אלא גזירת ארבעים נתקיימה בהם, וכתב דמזה היה נראה דקרא דאשר נשבעתי באפי לא קאי כלל על דור המדבר רק על העתיד נאמר, שהקב"ה נשבע שכ"ז שתהיו באף עמי ויעמדו במריבתם לא יבאו אל מנוחתי. ושוב הביא די"מ דבאמת קאי הכתוב על דור המדבר שאף הם אם היו חוזרין בתשובה שלימה היה הקב"ה מבטל גזירתו אלא שעמדו במריים עד כלותם, עי"ש.

ונראה דיש להוסיף בזה עוד, דהנה באמת מצינו דהיו שם שתי שבועות, דבבמדבר (יד, כא) כתיב "ואולם חי אני [ופרש"י דהוא לשון שבועה כשם שאני חי וכו'] וגו' אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה". ואילו לקמן שם (בפסוק כח) כתיב "אמר אליהם חי אני נאם ה' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' מבן עשרים שנה ומעלה וגו' אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי וגו'". ונראה הביאור בזה עפי"מ דאיתא במדרש (במדב"ר טז, כג) "מבן עשרים שנה ומעלה בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה לא היה נכנס, פחות מבן כ' ולא הביא שתי שערות בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה היה נכנס, ואם הביא שתי שערות והוא פחות מבן כ' אם היה עמהם בעצה לא היה נכנס" יעו"ש. מעתה נראה דבאמת שתי שבועות הן, דהשבועה הראשונה היתה על אלו שהיו עמהם בעצה וכדכתיב בקרא וכל מנאצי לא יראוה, ר"ל דאפילו הפחותים מבן כ' אם רק היו עמהם בעצה לא יראוה, ולכן לא הוזכר כלל בשבועה זו מנין שנותיהם. אולם השבועה השנייה היתה על אלו שהיו מבן כ' ולמעלה דגם אם לא היו עמהם בעצה מ"מ היו בכלל הגזירה, וזהו דכתיב בקרא דבמדבר הזה יפלו פגריכם וגו' וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה, יעו"ש.

ונראה דהא דלא נכללו באותה שבועה, הוא משום דבאמת חלוקים הם שתי השבועות, דהנה מדברי הספרא מבואר דהך דבאפי הוא גבול לשבועה שכל זמן שיהא אף לא יבואו אבל כשיסתלק האף יבואו, וי"ל דהך תנאה דבאפי נאמר רק בשבועה הראשונה על אותן הפחותים מבן כ' אלא שהיו עמהם בעצה, ועליהם הוא דנאמר הגבול דבאפי שכ"ז שיהיו באף לא יבואו וכשיסתלק יבואו. אולם שבועה השניה שנאמר על אלו שהיו מבן כ' ולמעלה, באמת לא נאמר בה שום גבול ותנאי.

והנה הרמב"ן בפרשת דברים (א, מה) כתב דמה שלא הועילה תשובתם לבטל הגזירה הוא מפני שהיה גזר דין שיש עמה שבועה שאינו נקרע. וצ"ע לכאורה דהרי מדברי התו"כ מבואר להדיא דרק כ"ז שהיו באף לא יבואו אבל אם היו חוזרים בתשובה שלימה היה הקב"ה מבטל גזרתו אלא שעמדו במריין עד כלותם [וי"ל דס"ל להרמב"ן דאשר נשבעתי באפי קאי על דור העתיד וכמש"כ הראב"ד שם]. אולם לפמש"נ אתיא היטב, דבאמת לענין שבועה זו שנשבע הקב"ה על אלו שהיו מבן כ' ולמעלה לא הועילה תשובתם כלל כיון דהוי גז"ד שיש עמה שבועה, ורק לענין השבועה שנשבע הקב"ה על אלו שהיו פחותים מבן כ' אלא שהיו עמהם בעצה הוא שמועילה תשובה, דמתחילה נאמרה השבועה בגבול ובתנאי דרק כ"ז שהיו באף לא יבואו אבל אם יחזרו בתשובה ויסתלק החרון אף יבואו [ונתעוררתי לכ"ז מדברי מרן רי"ז הלוי עה"ת (פרשת ואתחנן דברים ג, כג) יעו"ש]. וזהו דכתיב כל מנאצי לא יראוה, כלומר כל זמן שיהיו באף עמי וכדאיתא בפרש"י דברים (לא, כ) דכל ניאוץ לשון כעס הוא.

והנה הרמב"ן שם (במדבר יד, כג) כתב דקרא דוכל מנאצי לא יראוה ירמוז לדורות הגולים ממנה כדברי רבותינו וכאן קבע להם בכייה לדורות בלילה הזה שיזכור להם עונשם הראשון יעו"ש. ולפי"ז מבואר דבשבועה וגזירת חורבן הבית והגלות שבו אנו נמצאים עכשיו נאמר גבול להשבועה, ועלייהו קאי קרא דאשר נשבעתי באפי, דרק כ"ז שיהיה אף לא יבואו אבל אם יסתלק החרון אף יבואו אל מנוחתי.

לפי"ז נראה, דזהו הביאור בהמזמור (תהילים צה, א) לכו נרננה לה'. ובמצודת דוד שם כתב דלשון 'לכו' היינו דלעתיד יזרזו זא"ז ויאמרו לכו וכו'. ולפמש"נ נראה דקאי על אלו שבגלות אדום, דהיינו בגלות של עכשיו, שבבוא הזמן ויתאוו להגאולה ולבנין בית המקדש, יאמרו איש לאחיו שכבר הגיע הזמן שנוכל להריע לצור ישענו, שנוכל לקדם פניו בתודה ובזמירות, ר"ל בשיר על הקרבנות, באו נשתחווה ונכרעה וכו' דכל אלו הדברים תלוים בבנין המקדש, דהקרבת הקרבנות שירה והשתחויה הם דברים שצריכים לבנין בית המקדש. ואם תאמר אין הדבר תלוי בנו, זה אינו, ד"היום אם בקולו תשמעו", דשאני בזה גלות אדום מגלות מצרים ובבל דנאמר בהם זמן כמה יהיו בגלות, אולם גלות אדום אם עושים תשובה מיד הם נגאלים, וכדמבואר בסנהדרין (צח, א) ריב"ל אשכח לאליהו וכו' א"ל אימת קאתי משיח וכו' א"ל לאימת קאתי מר אמר ליה היום וכו' א"ל שקורי קא משקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א"ל הכי קאמר לך היום אם בקולו תשמעו, והיינו כמש"כ דרק כ"ז שיהיו בכלל מנאצי ה' לא יראוה ולא יבאו אל המנוחה והנחלה, אבל אם יעשו תשובה מיד הם נגאלים דהגאולה העתידה תלויה בתשובה, ו'היום' אם בקולו תשמעו.

וכל זה הוא משום "דנשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי", דאף דאמנם נשבע הקב"ה להפיל זרעם בגויים, שגזר עליהם שביהמ"ק יחרב ושיגלו לבין העמים, מ"מ נאמר כ"ז בתנאי ובהגבלה דבאפי, ואם יחזרו בתשובה שלימה לשמוע בקולו תתבטל הגזירה. וזהו שאמר הכתוב אל תקשו לבבכם כמריבה כאבותיכם, אלא עשו תשובה למען ישוב אפי מכם כי אני נשבעתי באפי, דרק כ"ז שיהיה אף לא יבאו, וע"כ הוא מזהיר את הדורות האחרונים שלא יקשו ערפם כאבותם וכמש"כ הראב"ד. וזהו שאחד מזרז את חבירו ב'לכו נרננה', דהרי גזירת הגלות והחורבן תלויין בקיום המצות ותשובה, ואם יסתלק האף יבואון אל מנוחתי וכדמבואר בתרגום דאז יעלון לניח בית מקדשי, כלומר דאז תחזור השכינה לציון בבנין בית במקדש ונוכל להריע לצור ישענו.

מעתה מבואר היטב דברי חז"ל דכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, שהרי בגזירה של חורבן הבית נאמר גבול דאפי, ואם היו עושים תשובה שלימה היה הקב"ה מבטל גזרתו, ומזה שלא נבנה בימיו בע"כ דעמדו במריים והקשו ערפם כאבותיהם שנגזר עליהם חורבן הבית. ויש להוסיף בזה, כיון דגזירת דור המדבר וגזרת חורבן הבית והגלות של עכשיו שניהם כאחד נאמרו בשבועה אחת, על כן כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו הוו בכלל כל מנאצי לא יראוה וכמש"כ הרמב"ן, ועל אלו הרי נגזרה הגזירה של חורבן הבית, הוי אומר דהוי כאילו נחרב בימיו דהרי ראויים הם להגזירה של חורבן הבית וכמש"נ.