ברכות י"א ע"א. מתני' בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום. ע"כ.
והנה יעוי' בדברי רש"י ד"ה אחת ארוכה ואחת קצרה וז"ל אשתים דלאחריה דערבית קאי ארוכה אמת ואמונה קצרה השכיבנו עכ"ל.
ויעוי' בתוס' שהקשו עליו וז"ל ותימה דהשכיבנו נמי ארוכה הרבה ותדע מדלא חשיב ליה בתוספתא בהדי הקצרות ועוד שפעמים מאריכים הרבה בתוספת כמו אור יום הינף ועוד אמת ואמונה פעמים שמקצרין בה מאוד כדאמרינן לקמן למאן דאמר אין אומרים פרשת ציצית בלילה הא קא מסיים מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' בפרק היה קורא. ונראה לר"ת דהכל קאי אאמת ואמונה אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר בין יאריך בה ובין יקצר בה כדלקמן. עכ"ל.
והיינו דפליגי רש"י ותוס' בביאור מתני' דלרש"י אחת ארוכה ואחת קצרה הוא אאמת ואמונה והשכבינו והמשך המשנה דמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וכו' הוא מענין אחת ארוכה ואחת קצרה שאמרו להאריך וכו' לא מענינא דרישא אלא מילתא באנפי נפשה היא אלא דאחת ארוכה ואחת קצרה הוא לומר דבין באו"א ובין בהשכיבנו שייך שפיר בין להאריך ובין לקצר.
אולם כ"ז דאמרינן לעיל על שתיים דלאחריה דערבית היא דווקא לשיטת רש"י ותוס' אולם שיטת הר"מ בפי' המשנה וביד החזקה פ"א מהל' קרי"ש ה"ז דמתני' דאחת ארוכה ואחת קצרה ומקום שאמרו להאריך וכו' הוא על ברכות שלפניה בין ביום ובין בלילה והיינו דיוצר אור ומעריב ערבים היא ארוכה ואהבת עולם בין ביום ובין בלילה קצרה היא.
והנה בדברי תוס' יש לדייק טובא דהנה תוס' שהקשה דהשכיבנו נמי ארוכה היא ועוד שפעמים מאריכין בה יותר בתוספת כמו אור יום הינף ועוד אמת ואמונה פעמים שמקצרין בה מאוד וכו' לא הקשו דהשכיבנו יותר ארוכה מאמת ואמונה או דאמת ואמונה יותר קצרה מהשכיבנו אלא הקשה כ"א לגופו דהשכיבנו מיקרי ארוכה ואמת ואמונה פעמים שקצרה היא ולא שזה יותר קצר מזה או שזה יותר ארוך מזה.
והמבואר מזה דכל קושיית התוס' הייתה דהרי דינא דארוכה וקצרה אינה שאלה יחסית אלא בדין דיש דין של ברכה ארוכה ויש דין של ברכה קצרה והוא מדיני הברכות שיש בהם ברכה ארוכה ויש בהם ברכה קצרה והוא דין בעצם דין הברכה ולכן כל שאלת התוס' הוא לגופן של ברכות דיש בהן מטבע ארוך ויש בהם מטבע קצר והקשה דבאמת ואמונה מצינו בה מטבע קצר ואיך שייך לומר כרש"י דאמת ואמונה ארוכה היא דהרי יש בה מטבע קצר וכן גבי דינא דהשכיבנו.
והיוצא מזה דלדעת התוס' סוגיין איירי בדינא דמטבע ברכות דיש בהם מטבע ארוך יש בהם מטבע קצר ובכל אופן אסור לשנותו דהוא מטבע של ברכה ולעשות ארוכה קצרה הוא שינוי מהמטבע ודין הברכה ורק דמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לאו בדיני ברכות קרי"ש איירי דהרי ברכות קרי"ש אין בהכרח שיהיו ברכות ארוכה או קצרה דהרי מצאנו באו"א ארוכה וקצרה וכן בהשכיבנו קצרה וארוכה.
ואם כנים אנו בדברינו יוצא דאו"א דבכל יום ואו"א דפרק היה קורא דלקמן אינו חד דינא, והיינו דיש ברכת או"א ורק שמזכיר פרשת ציצית אומרים כך ושלא מזכיר פרשת ציצית אומרים כך את הברכה דאו"א, זה אינו אלא דהם תרי דיני והם שני מטבעות אחריני של ברכה דיש מטבע שהותקן מתי שמזכיר פרשת ציצית ויש ברכה אחרת ומטבע אחר במקום שאין מזכיר פרשת ציצית, היינו למאן דאמר שאינו מזכיר פרשת ציצית בלילה, וזה מוכרח בדברי תוס' דברכה ארוכה וקצרה הוא שני מטבעות של ברכות וכדהוכחנו מדברי התוס' ודברי המשנה דאו"א והשכיבנו פעמים שמאריך בה ופעמים שמקצרים בה הוא חידוש דין דלברכה שלאחריה של ערבית יש שני מטבעות שונים, ויש אפשרות גם למטבע ארוך וגם למטבע קצר והם שני סוגי ודיני ברכות וא"כ כשאדם אמר בהשכיבנו אור יום הינף אינו שאמר השכיבנו דבכל יום ורק שהוסיף בה אור יום הינף אלא הוא מטבע חדש ודין ברכה אחרת ומחודשת מהשכיבנו שבכל יום.
ולכאו' דברים אלו צ"ע דהרי זה ברור דברכה קצרה אין בה חתימה והנה יעוי' בסוגי' דהיה קורא ומדייק שם שפיר למ"ד שאין אומרין פרשת ציצית בלילה ואומרים אמת ואמונה קצר ובכ"א חותם בברוך ובשם גאל ישראל, ואם נימא דברכת או"א הקצרה היא חידוש שברכה בפנ"ע היא ולא אותה הברכה דנאמר באו"א כבכל יום אלא הוא דין מחודש של ברכה קצרה א"כ מה לזה ולחתימה בברוך דהרי ברכה קצרה לית ליה חתימה בברוך.
אלא הצ"ל בזה דבדינא דברכה חתימה וקצרה אין חותמין בה נאמר דלארוכה בעינן לעיכובא חתימה וברכה קצרה 'אין צריך בה חתימה' אולם אין איסור ודין שלא לחתום רק שנאמר שברכה קצרה 'לא צריך' בה חתימה ואין החתימה הפקעה על שם מטבע קצר, אולם בארוכה מעצם המטבע שלה נאמר שצריך לחתום בה וזה לעיכובא. וזה מוכח ממה שהוכחנו לעיל בברכת או"א לתוס' בגוונא דהיא קצרה.
ובאמת שכן זה מוכח בדברי רבינו יונה בביאור דברי תוס' דהנה הרבינו יונה על אתר הביא דברי התוס' בסוגי' וביאר שדברי מתני' שאחת ארוכה ואחת קצרה היינו או"א והשכיבנו ובזה נאמר שבין יאריך בה ובין יקצר בה היינו כדביארנו שיש שני סוגי מטבעות של ברכות ורק הוסיף בביאור דברי המשנה דמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר כגון ברכת בורא פרי הגפן וכדומה שאין לו להאריך והוסיף וז"ל ומה שאמר אח"כ לחתום אינו רשאי שלא לחתום הוא פירוש מה שאמר בתחילה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וכל ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר כלל מהמטבע כולה מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי שיעשנה בענין שלא לחתום וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף בה אחר כך שאם כן יצטרך לחתום ומקום שאמרו שלא לחתום אינו רשאי לחתום, עכ"ל.
ולכאו' דבריו צ"ע דהנה במקום שהיא ברכה ארוכה כתב אינו רשאי לקצר מפני שאם יקצר 'לא יצטרך לחתום' והיינו דאי בעי יכול לחתום אלא שלא יצטרך לחתום. אולם בסיפא כתב וברכה שהיא קצרה 'ואין לו לחתום' והיינו שאסור לו לחתום והדברים צ"ע.
אלא המוכח והמבואר בזה דברכה ארוכה שיקצר בה יכול לחתום רק שלא יצטרך לחתום אולם בזה שהיא ביסודה קצרה אין לו לחתום בשום אופן מתי שהיא קצרה.
והביאור בזה כך הוא דדינא דברכה ארוכה וברכה קצרה אין זה שם הברכה אלא שם הברכה הוא שמה כגון ברכת הגפן שמה ברכת הגפן ורק לזו הברכה תיקנו מטבע קצר אולם שם הברכה הוא ברכת הגפן וכן גבי דין ברכה ארוכה כגון הבדלה דתיקנו לה נוסח ומטבע ארוכה אולם אין שמה ארוכה אלא שמה הוא ברכת הבדלה ורק דתיקנו לה נוסח ארוך וא"כ ברכת הגפן נתקנה ומהותה בלא חתימה וזהו תיקנה 'ואין לו לחתום' כיון שנתקנה ומהותה ללא חתימה, משא"כ ברכה ארוכה כגון הבדלה שם הברכה הוא הבדלה ומהותה נתקנה עם חתימה ושיקצר בה לא שינה את שם הברכה בזה אלא רק מטבע הברכה וא"כ הבדלה אפשר שיחתום בה כיון שבהבדלה שייך חתימה מצד שם הברכה ורק דאינו צריך לחתום כיון שעצם הצורך לחתום בהבדלה הוא מלתא דהיא ארוכה וכל שעשה לברכת הבדלה לקצרה אין צריך חתימה אולם יכול לחתום בה משא"כ בברכת הגפן שמהותה היא קצרה בזמן שמקצר בה לא שייך בה בשום אופן שבעולם חתימה כיון ששם הברכה נתקנה ללא חתימה.
