למדונו רז"ל בפתיחתא למדרש איכה: ראב"כ פתח מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' – תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בא"י דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים שנ' על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי ר' הווה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוויין עלין לקריתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא והוון מייתון לון ריש מטרתא וסנטרא והוון אמרין להן אילין נטורי קרתא אילין חרובי קרתא אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשמנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה ע"ש שנאמר והגית בו יומם ולילה וכה"א אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר (תהלים קכ"ז א'). 

וכוונת המדרש לפרש לנו, שהחורבן נובע לא מביטול התורה בלמודה, אלא מחוסר הכרה בערכה של תורה, שלא יכירו שאך ורק בתורה נמצא משוש לבנו ומגן ישענו, ומתוך כך לא ידעו להחזיק ולהוקיר סופרים ומשנים שבדור, שאמנם לומדים תורה, אבל לא כנתינתה מסיני. (והם הם דברי רבינו יונה ז"ל שהביא הר"ן בנדרים פ"א א', ד"ה דבר זה).