לצפיה בשיחה המלאה
היכן הניצחון במלחמה

ברצוני לספר לכם מעשה שהיה, הייתי לפני תקופה אצל יהודי בארצות הברית שהיה לו טענות על עולם התורה למה לא הולכים לצבא, כן הולכים לצבא, בורחים מהצבא וכו', והוא רצה לשבת ולדבר איתי על כך לפני שהוא מעניק עוד תמיכה, ואני הסכמתי בשמחה רבה אמרתי לו אין לי פחד מזה.

למעשה שהגעתי לשם הבנתי שהוא הביא איזה 'מומחה' כדי לעשות ביננו ויכוח פומבי, אותו 'מומחה' שהוא יהודי שומר תורה ומצוות אבל לא זכה להימנות על ציבור בני התורה השרים בממלכתו של הקב"ה, אז הוא התחיל להגיד לי את המילים הנפוצות, 'שוויון בנטל' 'אחריות' "ערבות' וכן את כל המילים שהם חוזרים על עצמם שוב ושוב בלי להבין את המשמעות שלהם.

אמרתי לו, אני לא הולך להתווכח איתך על ההשקפה של הגדולים מוסרי התורה של הדור האחרון, וכן לא של דור לפני ולא של דורות קדומים יותר, אבל יש לי שאלה אחת לשאול אותך, צדוקי אתה כן? יותר מזה אני לא צריך, אתה מאמין בתורה מן השמים? אם כן יש לי שאלה בשבילך.

בפר' ויחי יעקב אומר על שכם "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", והנה הרי כולנו יודעים שיעקב אבינו לא ידע בכלל ששמעון ולוי נלחמים, וכ"ש שלא לחם בפועל, והיאך הוא אומר כזה דבר, יעקב אבינו שמידת האמת היא מידתו 'תתן אמת ליעקב' היאך הוא מתבטא כך על עצמו. שאלתי את אותו יהודי תסביר לי מה הפשט, ולא ידע להשיב.

עניתי לו, רש"י עה"ת מסביר זאת בשני מילים 'אשר לקחתי מיד האמורי בחרתי ובקשתי – בצלותי ובבעותי'. מה כתוב כאן? אמרתי לו תשים לב למה שכתוב בתורת האלוקים שאנו מאמינים בה בכל מילה, כתוב כאן שאת המלחמה בשכם לא עשו שמעון ולוי אלא יעקב אבינו בכוח התפילה שלו, הוא היחיד שעשה את המלחמה שם.

אך שאלתי אותו, נשאלת השאלה אמנם נגיד שיש מעלה בתורה ובתפילה, אבל מ"מ מדוע לא נתן יעקב קצת 'קרדיט' לשמעון ולוי הרי אמא שלהם לא ישנה בלילה.. הם הלכו לחרף נפשם הם סיכנו את עצמם ויצאו לשדה הקרב, האם לא מגיע להם קצת קרדיט?.

אלא כתוב כאן יסוד אדיר, לא! לא! לא! את המלחמה בשדה הקרב, כמה חיילים יפלו ח"ו וכמה יהיה הניצחון, לא מנהלים בשדה הקרב אלא בביהמ"ד, כמה שיהיו חזקים בצלותי ובבעותי, נכון שיש מצוות השתדלות וכמו שיש מצווה להשתדל בפרנסה, אך כמו שבפרנסה הקב"ה הוא הנותן את הפרנסה וכל ההשתדלות היא הצגה ומשחק כלשון הבית הלוי, אבל הקב"ה הוא זן ומפרנס את הכל והוא קובע מי יחיה ומי ימות, מי שמנהל את כל מערכת הבריאה זה הקב"ה שבכוח הצלותי ובעותי נקבע כמה יהיה הניצחון.

 

ה'שויון בנטל' האמיתי

הוספתי לו עוד, הנה כתוב במשנה 'וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את עצמם לאביהם שבשמים היו נוצחים', מתי נקבע בשדה הקרב האם נוצחים או לא, כאשר יהודי מסתכל כלפי מעלה ומשעבד את ליבו, וח"ו כאשר יש נפילות בשדה הקרב זהו רק בגלל שיש כאלו שלא מסתכלים כלפי מעלה.

אמרתי לאותו יהודי, תאמר לי אתה, מי גורם לנפילות בשדה הקרב? מי שממעט ביושבי ביהמ"ד הם אלו שגורמים לנפילות בשדה הקרב, כשחסר בצלותי ובבעותי, כשחסר בהסתכלות כלפי מעלה זה מה שגורם לאיבוד נפשות של אחינו ובשרנו.

אמרתי לו, אתה אמרת שוויון בנטל, היכן השויון בנטל שלך? איפה ההסתכלות כלפי מעלה שלך? אתה זה שגורם ח"ו שייפלו עוד ועוד בשדה הקרב ח"ו, ואתה עוד מאשים אחרים במעשה שלך. הייתם צריכים לראות איך הסתיים הויכוח…

 

הכל מסתובב סביב הסטענדר

אך ברצוני לומר עוד פרט, הנה אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו הולכים לקראת תקופה. הם קוראים לזה תקופה של 'סנקציות אישיות' 'סנקציות כלכליות', כביכול אנחנו סמוכים בידים שלהם. לא בכלכלי ולא באישי יש להם את הכוח לעשות ולהרע לנו, כי לנו יש את הבורא עולם שעליו אנו סמוכים ובטוחים, והוא המליך אותנו להיות השרים בממלכה שלו, אלו שקובעים היאך נראה העולם איך מתפרנס העולם.

פעם אמרתי ליהודי עשיר מופלג שטען לי למה אני צריך לתרום לעולם התורה. עניתי לו דהנה ידועים דבריו של המורה נבוכים שכתב את השאלה המפורסמת על דברי חז"ל שכל העולם כולו נברא בשביל ישראל, דהנה למשל כאשר בנו במדינה רחוקה גשר ענק, בנו אותו אלפי גויים מאות שנים, היכן אפשר לומר שזה בשביל ישראל, מה זה שייך לישראל.

אלא אומר הנשר הגדול הרמב"ם שכאשר יבוא יהודי וינוח חמשה רגעים בצל אותו גשר ויעסוק בתורה, בזה מספיק בשביל לומר שהכל נקבע לצורך ישראל.

כלומר אומר הרמב"ם, כל העבודה העצומה הזאת עשרות בשנים מסתכמת בחמש רגעים של יהודי שנהנה מזה אולי אפילו לאחר מאות שנים.

אמנם אולי אנחנו לא מעריכים חמש דקות של תורה, אבל זה מה שכתוב כאן שכל מה שסובב כאן בעולם זה סביב הסטנדר של בן התורה שיושב ולומד תורה.

אמרתי לאותו עשיר, תדע לך שלא רק אותו גשר עצום נבנה בשביל החמש דקות של בן התורה, אלא כל אנשי העסקים במנהטן גם הם מסתובבים סביב הסטנדר של בן התורה, זה לא שאם תתן תרומה אתה מפרנס אותנו, אלא אנחנו מפרנסים אותך, הכל בשביל ישראל שיעסקו בתורה.

 

לראות את נסיונות התקופה ברוממות שזכינו לה, ומאידך בליצונתא דעבודה זרה

אבל צריך לדעת שלכאורה אנחנו בפתחה של תקופה שצריך לדעת לקחת אותה ברוממות ובליצנותא דע"ז, אפשר לקחת את זה בליצנותא דע"ז, אבל צריך לדעת בד בבד את הרוממות המופלגת שבה אנו קיימים.

ואני רוצה להוסיף דבר שהיה קשה לי מכבר, וכבר דיברנו בזה בעבר. הנה יתרו בא ושמע את כל מה שעשה ה' לעמו, וזכה לבוא וייתרו לו פרשה אחת על שמו, ולא עוד אלא שזכה להעמיד את כל מערכת הדינים והמשפט בכלל ישראל, והיינו חושבים שהנה יתרו כעת הסתפח לגמרי בעם ישראל, אך כותבת התורה 'וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו', והסיבה שהיו צריכים לשלח אותו מבוארת במדרש 'אמר הקב"ה לב יודע במרת נפשו בשמחתו לא יתהלל זר', אמר הקב"ה למשה בני שהשתעבדו במצרים בטיט ולבנים הם אלו שיזכו לקבל את התורה, אך יתרו שלא היה בקושי השיעבוד אלא היה בביתו עליו נאמר בשמחתו לא יתהלל זר.

כתוב כאן דבר מפליא, יתרו שעזב את הכל ובא להתגייר, עזב את כל כבודו ובא, והיינו חושבים שנקבל אותו בזרועות פתוחות, אבל זה מה שמדגישה לנו התורה, יתרו הוא זר, מי שיזכה לקבל את התורה זה רק מי שהשתעבד בטיט ולבנים של מצרים, זה התנאי סף הבסיסי לקבלת התורה, אך יתרו הוא זר.

ואם כן צריך לדעת שמה שיש כעת את המצב של השיעבוד בטיט ולבנים כביכול, אזי זה לא הם עושים את זה, כי שום דבר אין להם יכולת להחליט וכ"ש שלא על לומדי התורה המסולאים בפז השרים בממלכה של הקב"ה, אלא הקב"ה מדבר אלינו והוא אומר לנו אתם המרוממים ואתם תקבלו תורה יותר מהדורות הקודמים, השיעבוד הזה הוא נפ"מ לקבלת התורה, כך כתוב בתורתנו הקדושה שמי שזכה להיות עם הטיט ולבנים, עם המצב הזה של הגזירות שהם חושבים שהם יכולים לשנות משהו, וכבר ראינו שכלום הם לא יכולים לעשות, אך זה מה שאנו צריכים להחדיר בעצמנו, זה לא נפ"מ של גזירות, אלא זה בחירה של הקב"ה כי בנו בחר  ה' לקבלת התורה יותר מדורות קודמים.

 

מדוע זכו בני הישיבות בדורינו לניסיון שלא היה בדורות קודמים? 

ואף שזה נשמע כביכול כפירה דהא אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים, והיאך אני יכול לומר כזה דבר שאנו זוכים למשהו יותר מהם.

אך צריך לדעת שהנה בהקדמה ל'מגילת אסתר' על ספר המצוות וכן בהקדמת השבלי הלקט מקשים ושואלים היאך יכול להיות שלפעמים אנו באים וחולקים על דורות קודמים, היאך אנו מסוגלים לומר אחרת מדורות קודמים הא אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם.

וידוע הסיפור במרן הגרי"ז זללה"ה שפעם בא אליו אדם ואמר לו על מישהו מהדורות הקודמים שהוא טעה, אז קרא לו הגרי"ז 'חמור', ולתמיהתו הרבה הסביר לו שהנה אם הוא אומר שאותו גדול טעה זאת אומרת הוא אוחז שהוא בן אדם, וא"כ ממילא אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים.

אלא מבאר המגילת אסתר שנכון ואנו ננסים ביחס לדורות קודמים, אך אם ניקח ננס ונעמיד אותו על ענק אזי מי יראה יותר הננס או הגבוה? הננס יראה הרבה יותר טוב, הראיה של הננס תהיה הרבה יותר מרוממת הרבה יותר ברורה מהענק, הרבה יותר,  אנחנו רוכבים על הדורות הקודמים, נכון שאנחנו ננסים, נכון שאנחנו לא קשורים, אבל אנחנו רוכבים על הענקים, ואותנו זיכה ה' להיות במצב שבו אנחנו יכולים לראות יותר ואנחנו ראויים ליותר, ממילא יש לנו אפשרות להיות יותר מרוממים ולזכות לירכב על הדורות הקודמים ולזכות לקבלת התורה יותר מרוממת.

רבותי, אם כן חובה על כל אחד בעת כזאת לחטוף את המצב הזה בשני ידים, ואפילו בארבעה ידים אם היה אפשר, הקב"ה מדבר ואומר חזו חזו בני חביבי בבני התורה המרוממים  והמתוקים מדבש, בנו בחר ה' להיות במצב הזה של הטיט ולבנים, בנו בחר ה' יותר מהדורות הקודמים להיות במצב הזה של הטיט לבנים, וצריכים לדעת כמה רוממות יש בדבר הזה, אמנם נכון שזה לא כמו הטיט ולבנים של מצרים כי גם את הטיט ולבנים של מצרים הם לא יודעים לעשות… אבל בכל אופן משהו יש בזה, כי בנו בחר ה' מכל הדורות, ועלינו הכריז ה' שבאהבתו אותנו הוא חפץ לקרב אותנו יותר ולהפוך אותנו ליותר מרוממים ע"י המצב של הקושי הזה.

 

כוחינו הוא מכוח מה שהדורות הקודמים הכינו אותנו

אבל אני רוצה להוסיף עוד דבר, למה אנו צריכים לדעת את זה, אז דבר ראשון כל אחד צריך לדעת את השמינית שבשמינית שבגאווה, דידוע בשם החזו"א שאמר שצריך לתת לכל בחור כפית של כבוד כל יום, והיה מי שאמר שכיום צריך לתת שיעור של רביעית חזו"א, אבל צריך לדעת שזה הרוממות והשמינית שבשמינית זה מהות מחלק הבן תורה, כשיש מצבים מיוחדים שבהם בוחר ה' ואומר לנו אני בוחר בכם שתהיו במצב המיוחד הזה, ונכון שיש לעיתים קנאה של אחינו הטועים, אבל צריך לדעת את הרוממות הזאת ולהחדיר בליבנו כי בנו בחר ה'.

והדבר השני שצריך לדעת דהנה הרמח"ל בדרך ה' מתאר את השתלשלות האמונה שהחלה מימי אברהם אבינו ויצחק ויעקב עד שהגענו למעמד הר סיני שבה נתבררה האמונה בצורה מוחשית שעיננו ראו ולא זר, וכולם שואלים על דברי הרמח"ל הרי מקרא מפורש הוא דיש מצווה להחדיר בליבנו בכל יום את יום אשר נגלה ה' עלינו בחורב, דכתיב "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב", כלומר כיום כל מה שאנו מאמינים זהו רק בזכות אותו יום שעמדנו לפני ה' בחורב, וא"כ מדוע מאריך הרמח"ל בכל תיאור והשתלשלות הענין מתחילת הבריאה, הלא כיום כל מה שאנו מאמינים הוא רק מכוח אותו יום.

אלא כתוב כאן יסוד גדול שבמעמד הר סיני הרי כל הבריאה כולה חרדה מהקב"ה, כל הבריאה כולה הזדעזעה ורגזו וחלו מפניך בהגלותך מלכנו על הר סיני, היה מצב של מורא אדיר מהקב"ה, ומה' וממשה עבדו, וא"כ מה קרה לאחר מיכן שלא ראינו שכל הגויים באו לעבוד את הקב"ה, אלא הם נשארו באותו שפלות אותו דבר, היאך זה יכול להיות.

אלא את זה מבאר הרמח"ל שזה החילוק בין אומות העולם לישראל, מי שהיה לו הכנה מוקדמת הוא זכה להחדיר את זה לעצמו וזה שינה אותו, אך אומות העולם לא עשו  לכך שום הכנה וממילא לא נשאר מאותה רוממות ולא כלום, רק אנו שבאנו בכוח אבותינו שהחדירו זאת לעצמם והכינו את עצמם עוד ועוד לאותו יום גדול, רק הם זכו להשתנות ולהיות בני הקב"ה שרי הממלכה של הקב"ה.

אך כל הגוים לא עשו לכך כל הכנה ולכן לא נשאר לכך כלום, מלבד גוי אחד שאותו מציינת התורה במפורש 'וישמע יתרו' שמועה שמע ובא, כלומר בדווקא מדגישה זאת התורה כי כל הגויים לא שמעו כלום ורק יתרו שמע ובא, [כמו שידוע שאמרו לחזו"א שהנה יש תנא שנקרא רבי יוחנן הסנדלר, ומשמע מכך שהוא היה סנדלר ראיה מכך שפעם התנאים היו עובדים במלאכה, ענה להם החזו"א בדיוק להיפך מכך שדווקא אליו הדגישו 'הסנדלר' משמע שכולם לא היו כך אלא כולם ישבו ולמדו בלבד] רק יתרו ששמע ובא רק עליו מתייחסת התורה כי הוא שונה מכולם.

וא"כ חובה עלינו בעת ובזמן כזה לא לתת לדברים לחלוף תחת האוזן אלא לשמוע ולהקשיב ולהכין את עצמנו, ובכך נזכה שהתקופה המרוממת הזאת תחדור בנו ובקרבנו, שנחדיר בעצמנו שבכל דקה של תורה אנו מנהלים את כל הבריאה, את כל המלחמות ואת כל הפרנסה, נדע ונעריך מהו הערך של תורה, אשרינו שזכינו.

 

על כל בעיה ח"ו, שלא תהיה, בעז"ה אני יהיה בשבילכם

אבל אני רוצה להתייחס  לעוד דבר, לעיתים חולף בראש של בחורים ואפי' של אנשים מבוגרים פחד ומחשבה אם יהיה סנקציות  מה יהיה היאך נסתדר אמנם נכון שזה לא מחשבה פסולה, אבל מה עונים על כך.

אז דבר ראשון אני רוצה להכריז, אמנם אני לא אחראי על כלל ישראל אך עליכם יקירי וחביבי בני הישיבה ובוגרי הישיבה הקב"ה שם אותי, ועל כל בעיה שתהיה לכל אחד אני יהיה שם בשבילכם, ולא צריך לפחד משום סנקציה לא כלכלית ולא אישית אני יהיה שם בשבילכם בעז"ה, וזה התפקיד שהקב"ה נתן לי ובעזרת השם כמו שכיום אני עומד לפניכם כך אזכה להמשיך הלאה בעזרת השם, וא"כ הסירו דאגה מליבכם. ואם תשאלו מנין לי ביטחון זה. אזי דבר ראשון יש לי כמה ראיות לכך.. אך חוץ מזה איך באמת אפשר לומר את הדבר הזה?

אלא כולנו יודעים שהנה יש מושג שקוראים לו חז"ל בכמה מקומות מי שהוא 'תורתו אומנתו', מה הכוונה במשפט הזה, למה לא לומר בפשטות מי שאין לו עוד מלאכה אחרת, מה הפשט שתורתו אומנתו, אמנם פעם עוד  הכרנו זאת מהצבא אבל כיום ב"ה גם בזה אנחנו  כבר לא מכירים אותם.

אלא צריך לדעת שהנה הרמב"ם כותב בהל' שמיטה ויובל דבר יסודי שכל מי שמאמין בי"ג  עיקרים חייב להאמין בזה, וזה חלק בסיסי בחיי היהודי.

כותב הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל 'ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. הרי דוד ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי":

כלומר, אומר הרמב"ם שהנה הקב"ה נותן לכהנים חלף עבודתכם כ"ד מתנות כהונה, כלומר תמורה לכך שהכהנים הם משרתי קל והם עובדי משמרת בית ה' כתמורה לכך נתן להם הקב"ה פרנסה של כ"ד מתנות כהונה, ומוסיף הרמב"ם שכל אחד שהוא בכלל שנדבה רוחו אותו דהיינו כל מי שהוא בכלל בני התורה שפרקו מעל עצמם עול החשבונות הרבים, כל אחד כזה גם לו יש הבטחה מהקב"ה שיש לו פרנסה חלף עבודתו.

 

הישיבות ובני התורה מזונותיהם ופרנסתם מובטח לו מיד הקב"ה ישירות

אך כתוב ברמב"ם שכל מה שיש לו זה רק חלק המספיק לו, אבל הקב"ה מבטיח את הדבר המספיק, כלומר דכמו דיש לכהנים 'חלף עבודתכם' כמו כן יש מושג של 'חלף תורתכם', דהיינו שיש מחויבות לכל אחד להתפלל על פרנסה ולהשתדל בפרנסה, אך כמו שלכל אחד הקב"ה שהוא זן ומפרנס הוא נותן לכל אחד ואחד את פרנסתו בדרך שנבחרה לו אם ביהלומים ואם בבנינים ואם בנגרות, אבל מי שפרק מעל עצמו עול החשבונות הרבים הוא נתקדש קודש קדשים וממילא גם הפרנסה שלו היא בצורה אחרת, התורה שלו זה האומנות שממנה הוא מתפרנס כי הקב"ה מבטיח לו 'חלף תורתכם'.

ותבדקו ותראו זאת לאורך כל הדורות בהיסטוריה היהודית כל העולם צריך לעבוד בצורה של יגיעת כפים, אך לבני התורה יש מושג אחר של חלף תורתכם בני התורה יש להם פרנסה מסוג אחר הקב"ה מבטיח לנו דבר המספיק לו, כי גם בפרנסה אנחנו במהלך אחר.

וצריך לדעת את זה שלא רק את המלחמות אנחנו מנהלים, וכל מה שיש נפילות זה רק בגלל כל האלו שלא מסתכלים כלפי מעלה, אמנם זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות תשובה, אבל הם אלו שאחראים על כל הנפילות ה' ירחם, ואנחנו מביאים את הנצחונות, אלא אותו הדבר לנו יש מערכת חדשה של פרנסה אחרת לגמרי מהם, כל העולם צריך להשתדל ביגיעת כפים תמיד, אך לנו יש פרנסה שמובטחת משמי מרום, וכמו שתלך ותאמר לכהן לך תעבוד לך תתפרנס, הוא ילעג עליך יש לו פרנסה מובטחת משמים, כמו כן  כל מי שנשאו ליבו להיות מהאלו שפרקו מעל עצמם עול החשבונות הרבים, אותו הדבר יש לו פרנסה מובטחת משמים לחלק המספיק לו, והוא הנקרא תורתו אומנותו.

והוא אשר אמר רבי נהוראי בקידושין מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, וקשה שהרי רבי נהוראי הוא רבי מאיר שאומר דחייב אדם ללמד את בנו אומנות, והיאך הוא הניח מללמדו.

אלא התשובה היא שהיא גופא הוא באמת היה חייב ללמד את בנו אומנות, אך הוא בחר ללמד אותו במקום אומנות של יגיעת כפים ללמדו אומנות של תורה שיהיה תורתו אומנותו, התורה הקדושה המתוקה שאותה קיבלנו בסיני, כדי שיהיה לו הבטחה של דבר המספיק לו.

ורואים זאת בכל מובן שהוא, דהנה מי שירצה לחקור את התנהלות החיים של החרדים ובפרט של בני התורה ועולם הישיבות היאך הם מתכלכלים ומתפרנסים, הוא יגלה דבר אחד שזהו דבר בלי שום הסבר ומובן, לא יכול להיות הסבר לכזאת התנהלות.

 

איך עולם התורה מתקיים, שאלו פעם וישאלו גם בעתיד

ופעם מישהו הראה לי מכתב ששאלו את הגרא"י בלוך זצ"ל שמילא בשנים לפני השואה היה יכול להיות מצב כזה של לשבת וללמוד בלי פרנסה כי לא כולם היו כן, ולכל אחד היה את הסבא או את האבא שישב ועבד ופירנס, אך לאחר השואה היאך אפשר לעשות כזה מצב שכולם ישבו וילמדו בלי להתפרנס, האיך זה יעבוד.

וענה להם הגרא"י בלוך את השאלה הזאת שאלו את הסבא שלי ועוד כמה שנים ישאלו את הנכד שלי, והתשובה היא אחת והארץ לעולם עומדת, יש את ההבטחה של ויספיק לו ה' דבר המפסיק לו, מי שרואה את הניסים הגלויים האיך בני התורה חיים, הרי לפי טענתם רובם ככולם של החרדים הם עניים גמורים ויש אולי רק עשר משפחות שעושות משהו.

וזה פשוט פחד פחדים גם לראות את ההבדל בין הפרומע'ר יידע'ן בארצות הברית לבין הגויים שם היאך מכוח מה שהם מפרנסים את עולם התורה הם זוכים לראות ניסים גלויים של פרנסה משמים.

וכל אחד שנמצא בבית המדרש כאן יודע זאת בכל מובן שהוא שרואים את הניסים הגלויים שיש בכל רגע נתון היאך בני התורה מפרנסים.

ולהם נאמר אתם חושבים שאתם מפרנסים אותנו ולכם אנו צריכים, תדעו לכם שלא לכם הכוח לעצור את פרנסתנו כי אנחנו אמונים וסמוכים על דברי הרמב"ם שיספיק לו ה' דבר המספיק לו לצרכיו ותקנתו.

 

כשנגיד בנק ישראל לא הבין את הציבור החרדי מתקיים, אמרתי לו תפתח את העינים

ונסיים בדבר אחד מאוד מעניין, פעם עליתי במעלית במגדל במנהטן והייתי צריך לעלות לקומה 48 וממילא השהות במעלית לוקחת דקה ודקה וחצי, והיה שם במעלית אדם שהיה נראה כגוי ממש, וממילא לא ראיתי צורך לדבר איתו כי אין לי מה לדבר עם גויים כסף ממילא אני לא יכול לקחת מהם, ולפתע הוא פונה אלי ואמר לי דו איך אשנורער? אתה גם שנורר, אמרתי לו שלום עליכם יהודי, לא חשבתי שאתה יהודי היית נראה גוי. והתברר שזה היה סטנלי פישר שהיה נגיד בנק ישראל, אמרתי לו אם כך אתה גם שנורר, אבל כל ההבדל שלנו שאתה שנורר למדינה ואני שנורר לתורה…

התגלגלה ביננו שיחה וישבנו יחד לפגישה שלקחה ארבע שעות, תוך כדי שהוא ביטל את כל הפגישות שהיו לו בזמן זה, והוא לא הצליח להבין את הכלכלה החרדית איך זה יכול להיות שאצל החרדים יש לרובם דירות מיד לאחר החתונה לעומת החילונים שרק בגיל ארבעים קונים דירה, [למעשה הוא גם טען שהוא צם ביום כיפור אבל אני לא יודע אם הוא יודע בכלל מה זה יום כיפור], אך לבסוף הוא שואל אותי, איפה למדת כלכלה? אמרתי לו, בהלכות טוען ונטען של הרמב"ם, בדיני המשפטים של התורה, ולא באף מקום אחר, והוא לא הצליח להבין את זה איך זה יכול להיות, ואמר לי את הכלכלה החרדית אני לא מבין בכלל, אמרתי לו: הדיוט אם כך תבין שאם אתה לא מבין אז תבין מכך שיש מישהו שהוא זן ומפרנס לכל, אם תתבונן תראה.

התפקיד שלנו הוא לא להיות 'מסבירנים'

למעשה כעת אנחנו יוצאים לבין הזמנים, אנו יוצאים מרוממים כי בנו בחר ה' ונחדיר בליבנו שאין שום דבר מה לדאוג, יש לנו הבטחה מבורא עולם שהוא ידאג לנו תמיד.

אבל צריך לדעת שגם בבין הזמנים לא התפקיד שלנו להיות המסבירנים ומעבירי ההשקפה של הציבור החרדי, לדבר עם כאלו שלא זכו להבין את מה שאנחנו זכינו זה רק מוריד ביראת שמים, וזה לא מוסיף כלום, ולהשתדל כמה שיותר להתרחק מהם, ולהיות אמונים על סיסמת החיים שלנו בלתי להשם לבדו.

וכן להשתדל לא להיתקל בשוטרי השלטונות, לשמור מהם מרחק, ואם קורה משהו אזי מייד לעדכן, וב"ה כמו שבמלונות קורונה היה אפשר לדאוג כמו כן…

נצא בהרגשה מחודדת שתפקידנו הוא להתרומם ויחד עם ליצונתא דע"ז נעבור את התקופה הזאת, אין להם שום כוח לעשות לנו כלום.

יוסף עליכם ככם אלף פעמים

ונסיים במה שאמר משה רבינו "יוסף ה' לכם ככם אלף פעמים" ומובא במדרש וברש"י שאמר משה אני אמרתי את ברכתי את מה שאני יכול לברך, אבל הקב"ה יוסיף עליכם ככם אלף פעמים ויברככם אתכם כאשר דיבר לכם.

בחורים יקרים. בכם בחר ה', אתם המרוממים לקבל תורה כמו מה שלא זכו דורות, לזכות להארות שלא קיבלו דורות, לקבל פרנסה מהקב"ה מידו המלאה והפתוחה, ומה שאני יכול לתת אזי אני ייתן באהבה ובשמחה רבה ובהנאה גדולה, אבל הקב"ה יוסיף עליכם אלף פעמים ויברך אתכם, ויספיק לו השם דבר המספיק לו לעבודתו אמן.