ירמיהו הנביא בקינתו על חורבן בית ישראל מקונן: "כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה: כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו בושנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו" (ירמיהו ט, טז – יח).
פעמים מגיע אסון גדול מאד ותמוט כל הארץ. אף שהאסון מצד עצמו נורא הוא והשבר קשה מאד, פעמים יגדל הכאב ויכבד הצער מפני הסיבה על ידה בא האסון הגדול. לא על עצם השוד והשבר בחורבן בית ישראל יעורר המקונן תמרורים, לא על עצם הגלות המרה קונן הנביא ירמיהו, אלא על העילה והסיבה מקונן. על מה אבדה הארץ, מפני מה השליכו משכנותינו, קול נהי נשמע מציון איך שודדנו, איך בא השוד, איך הגענו למצב זה שהלכנו קודר והשברנו נורא, על מה קרה לנו זאת. בושנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו. ועל זה ענה ה': "על עזבם את תורתי".
