קרית הישיבה. שתיים בלילה. בקריה כבר מזמן כבו האורות, אך בחדרו של רבינו ראש הישיבה הגאון רבי שלום בער סורוצקין שליט"א – האור עדיין דולק. סביב השולחן ישובים צוות מהנהלת הישיבה, לצידם כמה אנשי מקצוע מן השורה הראשונה, דיון ער בחדר.
המחזה אינו מובן מאליו: סביב שולחנו של ראש הישיבה המונה אלפי בני התורה, בתום יום עמוס וגדוש בהרבצת תורה ומלא בדאגה לתלמידים, ישובים כעת יזמים מהגדולים והמובילים בארץ, ראש הישיבה שליט"א מקדיש מזמנו היקר שעות רבות לבחינת פתרונות דיור לבוגרי הישיבה, ולמי שמכיר את דאגת ראש הישיבה שליט"א לאלפי בניו-תלמידיו, יודע כי זהו עוד פרט המשתלב במעטפת הכוללת שתלמיד 'עטרת שלמה' מקבל מתוך הידיעה כי עושים הכל, אבל הכל, למען עלייתו והצלחתו.
האוירה בחדר מלאה בדאגה, לא מדובר ב"התעסקות בחולין", מדובר בדאגה לעתיד שיעור קומתם של תלמידי החכמים בדור הבא. מדובר בהכשרת הקרקע – תרתי משמע – להמשך הצמיחה בתורה של בוגרי הישיבה, כי כל מיעוט בטרדות הפרנסה של בן העליה הצעיר, הוא הוספת נדבך בבניינו הרוחני, להם ולמשפחותיהם.
זה קרוב לעשור, המערכה הזו התנהלה מתחת לרדאר. בחשאיות ובדיסקרטיות. לא דובר רק בחיפוש אחר מקום מגורים, אלא ברצון להביא הקלה אמיתית, לפרוק ולהסיר את עול חשבונות הרבים המעיקים על האברך הצעיר החפץ לשקוד בתורה – העול הכלכלי של עלות הדיור – שהוא כובד המשקל של הוצאות המחיה בשנים הצעירות.
זהו סיפור על מסע מפרך, גדוש בבירוקרטיה מתישה ואכזבות כואבות, הררי מכשולות שהיו מרתיעים כל אחד אחר. אבל כאשר אב מחפש פתרון לבנו, המסירות לא יודעת גבול. יגעת ומצאת תאמין, לאחר עשרות דלתות שנסגרו, הגיע רגע אחד של השגחה פרטית במעלית ששינה את פני המפה, רגע שהוליד בשורה, רגע שהוליד חלק ונחלה לעמלי התורה.
יצאנו עם העסקן הנמרץ הרה"ח ר' שמעון לוינגר שליט"א והתחקינו אחר התחנות השונות, בהן הוא תר בהכוונתו של ראש הישיבה שליט"א בארץ הקודש לאורכה ולרוחבה, שמענו על האכזבות והפגישות התוכניות והקשיים, על החיפוש אחרי דבר שנראה כאינו בר השגה, ועד שורת הסיום המפעימה של הסייעתא דשמיא המיוחדת והפלאית בהקמת הקריה, בהוד ובהדר.
המסע החל באחת השכונות בירושלים. הרעיון היה מהפכני: פרויקט פינוי-בינוי בקנה מידה היסטורי. היזם ר' משה הרשלר, יהודי בעל מעוף ורזומה עשיר של עשיה, הציג תוכנית להפיכת הרחוב הישן לקריה חדשה עם אלפי יחידות דיור, שיוכלו לאכלס את בוגרי הישיבה בלב קרתא דשופריא.
המהלך התבצע בתיאום מלא עם ראשי הנהגת הקהילה, רב השכונה שליט"א לא הסתיר את קורת רוחו מהבשורה של אלפי בני תורה מבית מדרשה של 'עטרת שלמה' שיקבעו את מקומם בשכונה וירוממו את צביון האזור כולו.
מהלכה למעשה, במשך חודשים ארוכים התקיימו פגישות מרתוניות, אליהם צירפה הישיבה את העסקן הבכיר ר' אריאל אטיאס שידיו רב לו בקידום פרויקטים בתחום הדיור על מנת שירקום את המתווה הנכון לבוגרי הישיבה. המפות הראו כיצד השטח הענק הופך לשכונה תורנית תוססת. אך ככל שהתקדמו העניינים, עלתה הדילמה המורכבת: מה קורה עם אותם דיירים שאינם מעוניין להתפנות?
אמנם, חוקי המדינה מאפשרים לכפות פינוי על מיעוט של סרבנים, גם מצד ההלכה אולי יש מקום לדון בכך, אך ראש הישיבה לא יכול היה לשאת את המחשבה על צעד שכזה. "אם יהודי אחד ירגיש שלקחו את ביתו בכוח – אין לנו חלק בזה", קבע בהחלטיות. למרות ההשקעה העצומה, ראש הישיבה הורה: "יורדים מהעסקה". כל המשאבים האדירים שהושקעו – נגנזו, כדי שיהודי אחד לא ייפגע. אך זה לא היה סוף הסיפור, בקושי ההתחלה.
מסע החיפושים אחר קרקע מתאימה – המשיך. המלאכה הייתה שונה ביסודה מחיפוש סטנדרטי אחר יחידת קרקע, משום שעיקר המטרה היא למצוא את הנוסחה שתאפשר לקנות את הקרקע במחיר כזה שישקף הוזלה משמעותית במחיר.
בשלב מסוים נראה כי הבשורה מגיעה מכיוון העיר בית שמש. שם הוצע למכירה שטח ענק שכונה "המנזר", על שם ייעודו לשעבר, ותוכנן להכיל כעשרת אלפים יחידות דיור. כאן הגתה הישיבה עסקה יצירתית הכוללת שילוב של גיוס משקיעים 'רגילים' בחלק הארי של הקרקע לבניה – כשמונת אלפים יח"ד, כאשר אלפיים יחידות הנותרות ייועדו עבור תלמידי הישיבה. בכדי לחסוך את עלות היזם, גויס לעמוד מצד הישיבה הרב רפאל הופמן, אשר ידיו רב לו ביצירת פתרונות דיור עבור בני התורה – ללא כוונות רווח.
כך נרקמה לה עסקת ענק של מיליארד שקל. משקיעים פוטנציאליים רבים הובאו בסוד העניינים, והביעו התעניינות. מומחים בעלי שם נשכרו בכדי לבחון את העסקה על כל זוויותיה. אך כשהחלו הדברים להתקדם למישור המעשי – החלו להיערם הקשיים. אחד השותפים הבכירים לעסקה – נסוג ברגע האחרון, ויצר חלל שלא איפשר להמשיך להתקדם. המסע בארץ לא זרועה המשיך.
יזמים שונים ששמעו על מסע החיפושים הגיעו עם הצעות שונות ומשונות, הרבה מהם בצפון או בדרום, אך בין קווי היסוד שהציב ראש הישיבה היה שלא להתפשר על מיקום נגיש למרכז הארץ – מרחק סביר מירושלים ובני ברק וקרוב למרכזי תעסוקה.
בנקודה הזו עלתה הצעה שככל שהיא נבחנה נראתה מתאימה בצורה מושלמת למה שנדרש. המדובר היה ביישוב 'אבני חפץ' שממוקם לא הרחק מנתניה. היתה שם קרקע עם פוטנציאל לאלפי יחידות דיור, כאשר המחיר הסופי לא עולה על מיליון שקלים לדירה, דבר שכמעט שאינו קיים במציאות של דורנו.
היו שם בדיקות רציניות, נלקחו מומחים לבדוק את הקרקע והעסקה, הישיבה גייסה את עו"ד מר אביחי מנדלבליט על מנת לבדוק את ההיתכנות החוקית שכן המקום מוגדר כחלק משטחי יו"ש גם יו"ר מועצת שומרון מר יוסי דגן נרתם על מנת לסייע להקמת הקריה. בד בבד גובשה תכנית כיצד לבנות את קרית הבוגרים בצורה נפרדת מהיישוב כולו, על הפרק עלתה האפשרות לפתוח כניסה ישירה מכביש 6.
כשירדו הדברים למעשה עלתה התנגדות מצד אנשי המקום שחששו לשנות את האופי הקיים ביישוב כיום. למרות שהובטח להם שראש הישיבה לוקח אחריות שהקריה תתנהל בנפרד מהיישוב, הם עמדו על התעקשותם, ובשלב זה נסוגה הישיבה מהעסקה, בשל העיקרון שהתווה ראש הישיבה שליט"א – שהדבר לא יהיה על חשבון אף יהודי.
התחנה הבאה הייתה בעיר מודיעין עילית. בלב עיר התורה, שוכנת קרקע שבמקורה הייתה שייכת בכלל לירדנים, ובתהליך מורכב נגאלה ועברה לידי ידיים יהודיות, ועמדה בשלבים סופיים של הכשרתה ברשומות.
בגלל מעמדה של הקרקע, שעדיין לא הושלם סופית הרישום בטאבו ישראלי, המחיר שנדרש עבורה היה נמוך יחסית, כזה שאפשר לבנות במחיר שעדיין יהיה כדאי לבני הישיבה, ועל כן ראש הישיבה שליט"א שם את כל כובד משקלו בכדי לבדוק את כדאיות העסקה וכיצד מתקדמים עימה.
כמעט נחתמה העסקה, רק שברגע האחרון ניסה המוכר את מזלו והעלה את המחיר שהוא דורש עבורה. השינוי הצריך בחינה מחדש של כדאיות העסקה, והבדיקה העלתה שלפי התמחור הנוכחי המחיר הסופי יהיה גבוה מזה שהגדיר ראש הישיבה שליט"א כיעד לדיור בר השגה, דבר שגרם לכך שהקרקע נשארה ברשות המוכר ולא החליפה ידיים לטובת בני הישיבה.
ההצעה החמישית שעלתה הייתה במעלה אדומים, שם האופציה הייתה לאלף ושלוש מאות יחידות דיור בשלב הראשוני, במחיר אטרקטיבי.
אך המומחים הצביעו על בעיה אפשרית ברכישת הקרקע הזו, והיא המורכבות המדינית בשל המקום בו היא יושבת – בשטח המוגדר כ – E-1. למרות הרצון הטוב של כל הגורמים המוניציפליים לראות את המקום נבנה, הדבר אמור להיתקל בהתנגדות מצד הדרג המדיני, וזאת משום שאזור זה ממוקם כמסדרון צר המחבר את שני חלקי המדינה הפלסטינית העתידית הקיימת בדמיונם של שונאי ישראל, ובנייה יהודית בשטח זה עלולה לעכב משמעותית את היתכנות הקמת מדינה כזו.
בעקבות המלצה רפואית למנוחה לאחר ניתוח, שהה ראש הישיבה לחופשה קצרה במלון בירושלים, באותה העת שהה במלון גם היזם ר' ראובן שולמן, אשר מאוחר יותר סיפר שלא שיער שעבורו שהות זו עומדת להפוך ל"החופשה היקרה ביותר בהיסטוריה" אי פעם. ברגע אחד של השגחה פרטית, נפתחו דלתות המעלית ואליה נכנס היזם ר' רובי שולמן, כך נוצר המפגש הבלתי אמצעי הראשון בינו לרה"י שליט"א, מפגש אקראי.
השיחה הקצרה במעלית הובילה לפגישה בחדר, ומשם למו"מ ששינה הכל. שולמן היה במו"מ לרכישת קרקע מאושרת ברמלה – פנינה נדל"נית במרכז הארץ. ראש הישיבה, חדור בשליחות לדאוג לבניו-תלמידיו, הצליח להדביק אותו בחזונו והצליח לשכנע את היזם להפוך את הפרויקט לשליחות. היזם בעצם ויתר על רווחים של מאות מיליונים (!), באם הקרקע הייתה נמכרת כעסקה יזמית, וכל זאת נעשה על מנת להוזיל את הדירות במקסימום האפשרי עבור בני התורה. "הדיבורים והלב של רה"י עשו מה ששום משרד תיווך לא יכול לעשות", סיפרו לאחר מכן אלו שהיו מעורבים בהתרקמות העסקה.
גם במהלך הדרך עברו מהמורות לא פשוטות על התוכנית, באחד מרגעי המשבר במהלך הדרך, מספר הרב לוינגר, נסעו השליחים למשרדו של אחד מעשירי הארץ, מיליארדר שקשה מאוד להגיע אליו, בתקווה כי הוא יכול לפעול לקידום העניינים.
השומר בכניסה סירב להכניסם ללא תור, אך ראש הישיבה שליט"א הורה לכתוב משפט קצר על פתק: "כאן שלום בער סורוצקין רוצה לדבר". בתוך דקות נפתחו הדלתות הכבדות, וצוות בכירי המשרד קיבלו הוראה חד-משמעית: "אם הוא רוצה – תמצאו פתרון!". כך נפתר עוד פלונטר בדרך לדירה.
צד נוסף בעסקה היו מספר גבירים אדירים שרה"י שליט"א גייס – בכדי לקחת חלק בעלויות הקרקע, ובכך להוזיל עוד יותר את מחיר הדירה הסופי.
המעמד ההיסטורי של חתימת העסקה התקיים במגדל משרדים יוקרתי בתל אביב. מסביב לשולחן – 30 עורכי דין מן השורה הראשונה, טיוטות מוכנות וחתימות שמחכות רק לצ'ק. אך הכסף מאמריקה התעכב במערכות הבנקאיות. עורכי הדין, שעשויים מחומר קשוח מהעולם העסקי, החלו לצעוק. המתח הגיע לנקודת פיצוץ, והמוכר נראה חסר אונים.
באותו רגע, בנחת רוח שאין כדוגמתה, לקח ראש הישיבה את המוכר הצידה. הוא לא דיבר על כסף. הוא דיבר על ערכי נצח. הוא סיפר לו על מפעלות 'ישיבת עטרת שלמה', על אלפי בחורים ואברכים שמוסרים נפש על התורה. הוא הציע לו לסגור בנתיים על עסקה מסוג אחר, כזו שתאמץ אותם בקשר אמיתי של לימוד – חברותא קבועה. המוכר התרצה – "עבורך, אני מוכן לחכות", אמר. וכשהכסף הגיע ברגע האחרון, כולם הרגישו שיחד עם החתימה על החוזה – נפל דבר בישראל.
גם לאורך כל המשך הדרך שורה של גילויי השגחה פרטית ליוו את רכישת העיסקא, שערים סגורים נפתחו לרווחה, מחסומים נפרצו, עיכובים הסתדרו והתנגדויות הוסרו. בתיאום מושלם הכל הסתדר, כשניכר היה לעין כל, כי זכות עמלי התורה היא שסוללת את הדרך להקמת הקריה, פשוטו כמשמעו.
