הרב ר' דוד זצ"ל נולד ביום הפורים בשנת תשל"ז, להוריו יבדלחט"א הרב הגאון רבי צבי וייס שליט"א ראש כולל "מאור ישראל" בנתניה ואימו שתחי'. אביו שליט"א היה תלמידו ונאמן ביתו של מרן הגרי"מ פינשטיין זצ"ל, וכבר מילדותו גדל וינק מצילו ומרוחו של מרן הגרי"מ זצ"ל שהיה כאחד מבני ביתו.
בבחרותו למד בישיבת 'אור אלחנן' בירושלים, שם גדל ונתרומם ונודע כאחד מבחירי הישיבה במעלותיו הגדולות ובמידותיו המיוחדות שהיו לשם דבר. בהיותו בישיבה דבק בראש הישיבה הגאון רבי משה מרדכי חדש זצ"ל, וקיבל ממנו תורה יראה וחכמה, והגרמ"מ מצידו החשיבו וחיבבו עד מאוד, והיה קשור עמו עד יום פטירתו.
בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו תבדלחט"א לבית בורנשטיין, יחד עימה בנה את ביתו והקים את משפחתו לתפארת. את מגוריהם קבעו בעיר בני ברק. ואך טבעי היה שהוא יקבע את חוק לימודו בכולל בית יהודה אצל מרן הגרי"מ זצ"ל, שם דלה מתורתו וממי הדעת.
נתקיים בו "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ואכן, אך טבעי היה כי אהבת התורה והבריות שחברו יחדיו באישיותו ימשכו אותו אל שדה החינוך בו החל להשפיע מרוחו על חניכיו ותלמידיו הצעירים. בתחילה הרביץ תורה בישיבת "אחינו" במודיעין עילית, בה חולל נפלאות בקרב נערים החפצים להתקרב. ולאחר מכן בעיר בני ברק, בת"ת שעל ידי הישיבה הקדושה במערב העיר, וכן בת"ת בקרית הרצוג, בהם לימד את התלמידים באהבה ובמסירות מתוך היכרות עמוקה את נפש התלמידים, כשהוא משמש דוגמא ומופת למלמד המגדל את תלמידיו ומרוממם מתוך אהבה רבה ומסירות גדולה. וכמים הפנים לפנים – התלמידים אהבוהו אהבת נפש.
אחת ממעלותיו הרבות, הייתה הארת הפנים המיוחדת לכל אדם, מילה טובה ופרגון וטובת עין מיוחדת, חן של טוב פנימי היה נסוך על דיבורו ועל הליכותיו. אישיותו היתה לסמל ומופת של איש אשכולות, שכלול בו תורה עבודה וגמילות חסדים. בנוסף, מציינים ידידיו וחבריו את שמחת החיים והאווירה הטובה ששררה תמיד סביבו, כאשר הוא בחכמתו יודע בכל עת להפשיר אווירה טעונה, ולהכניס אווירה של שמחה בכל מצב.
רבים הושפעו מה"אמן יהא שמיה רבא" שהיה מקפיד לומר בקול רם ובהתלהבות רבה, מידת ההטבה בה ניחן היתה מפליאה, מלבד גמילות חסדים בממונו ובגופו היה נותן את ליבו ונפשו לכל אירוע של יהודי בצער או במצוקה.
בחורף תשפ"ה חלה ר' דוד ותפילות רבות נשאו כל ידידיו ואוהביו הרבים להחלמתו, תלמידיו הרבים הרבו קבלות רבות לזכותו. גם בעת חליו המשיך להגות בתורה עם חברותות, לשמור על שמחת החיים שפעמה בו בעוז, בטחונו בהשי"ת הפליא את כל יודעיו.
בחודש אלול נסע לארה"ב עם אביו שליט"א על מנת לדרוש ברופאים אך נגזרה הגזירה ומצבו התדרדר בפתאומיות, שעה קלה קודם שאיבד את הכרתו עוד ביקש מאביו להניח תפילין ובמצוה זו נפרד מעולם המעשה.
בימי עשרת ימי תשובה, בהתאסף תלמידי הת"ת שע"י הישיבה הקדושה במערב בני ברק, נשא רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט"א, תפילה מיוחדת עם צעירי הצאן, למען רפואתו השלימה. רבינו ראש הישיבה שליט"א עודד בדבריו את צעירי הצאן להוסיף ולהתפלל למען רפואתו השלימה, אך לדאבון לב נגזרה הגזירה.
בליל יום הכיפורים, זך ומטוהר מכל שמץ, השיב את נשמתו לבוראו למגינת לב כל מכריו ויודעיו ותלמידיו הרבים. בליל ערב חג הסוכות התקיימה הלוויתו בהשתתפות קהל עצום של אוהביו מכריו ותלמידיו. בהלוויה נשאו דברי מספד אביו שליט"א, ורבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פינשטיין שליט"א, רבינו ראש הישיבה הגאון רבי שלום בער סורוצקין שליט"א, הגאון רבי יגאל רוזן שליט"א ר"י אור ישראל, הגאון רבי דוד פינשטיין שליט"א ר"י בית יהודה, הגר"נ וינפלד שליט"א ר"י אור אלחנן, הרה"ג ר' שלמה לוונשטיין שליט"א וכן בניו הבחורים יעקב ושלום נ"י אשר נפרדו מאביהם כשהם מבכים מרה על האבדה הגדולה. יהי זכרו ברוך ותנצב"ה.
