ימים ספורים לאחר מעצרו השערורייתי והמחוצף של בן העליה הבחור אריאל שמאי נ"י ברדיפה נוראה נגד לומדי התורה, הגיעו, באורח נדיר, אלפי תלמידי התלמודי תורה שע"י הישיבה הקד' מכל רחבי הארץ להתפלל להריע ולזעוק אל השי"ת ולפתוח שערי שמים שנזכה לישועתו בקרוב.
בעת צר ומצוק, כאשר נדרשים לפתיחת השערים, גילו לנו חז"ל את כוחו העצום של הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, וכוחו לביטול הגזירות. כבר בימי מרדכי הצדיק וגזירת המן הרשע, הלך מרדכי לבית תלמודם של תינוקות של בית רבן, וזכות קול הצאן אשר נשמע בשמים, הביא לישועתן של ישראל. גם לעת הזאת, עת רדיפה וגזירה קשה על לומדי התורה, נקראו דווקא צאן הקדשים, תינוקות של בית רבן, שיהיו אלו שישמיעו את קולם ותפילתם למען שחרורו של הבה"ח אריאל ני"ו.
ימים ספורים לאחר המעצר, נפלה ההחלטה. בהוראת גדולי ישראל שליט"א ולאחר התייעצותו של רבינו ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א במעונו של מרן רה"י הגרמ"ה הירש שליט"א ומתוך ההבנה כי לא ניתן להחריש בעת הזאת, ניתן האות, לקרוא עצרה ולהוציא את תלמידי תלמודי התורה לעצרת תפילה, ביום שני ה' מרחשוון.
מיד עם היוודע ההודעה, החלו בהנהלת הישיבה בהיערכות אדירה לקראת המעמד, למרות הזמן הקצר גלגלי העשייה החלו לפעול במהירות חסרת תקדים. לצד זאת כלל המנהלים שליט"א, גיבשו הוראות למלמדים והתלמידים, המלמדים הכינו את התלמידים לגודל המעמד וקדושתו, מתוך הבנה עמוקה של גודל השעה ומתוך המטרה שיהיה המעמד הגדול לקידוש ה' לכבוד התורה ולישועה גדולה.
במקביל להכנת התלמידים למעמד, התקיימה היערכות לוגיסטית ענפה, שכללה הקמת מערך להסעת אלפי התלמידים מבני ברק, בית שמש, טלז סטון, מודיעין עילית, כל מקום בהתאמה אישית לצרכיו. לצד הכנת שקיות לשתיה וכיבוד לאלפי התלמידים, הדפסת כובעי שמש מיוחדים, לצד זאת הכינו המפיקים כמובן את השטח העצום בשער הכלא למעמד הגדול, הכיסאות השילוטים וההגברה, בתיאום ובאישור הרשויות.
יום שני בבוקר, בשעה המיועדת, ברחבי כלא 10, כשכוחות המשטרה הרבים מכוונים את התנועה, בזה אחר זה החלו להגיע האוטובוסים מכל רחבי הארץ. גדודי תינוקות של בית רבן בצורה מופתית ומתוך קידוש שם שמים צעדיהם אל מקום העצרת. אט אט מתמלא שטח הכינוס, עם תלמידי תשב"ר שבאו לרומם את כבוד התורה. המוזיקה מנגנת בעוז, והתלמידים שמגיעים לכינוס מצטרפים לשירה האדירה "שערי שמים פתח, ואוצרך הטוב לנו תפתח".
מנהל ת"ת מודיעין עילית הרב יוסף יצחק גלוסקינוס שליט"א, מקדם בברכה את אלפי התלמידים, הוא מסביר לתלמידים על גודל מעמד קידוש ד' הנערך כאן, ומעודד את התלמידים להצטרף אל התפילה ואל שירי ההתעוררות.
דברי התעוררות מרטיטים נשמעו מאת מגיד המישרים הרה"ג ישראל מאיר שושן שליט"א, אשר ביאר בטוב טעם ודעת על מטרת העצרת והתפילה, וכוחה הגדול של תפילת תינוקות של בית רבן, הוא תיבל את דבריו במשלים נפלאים ושר עם התלמידים שירי חיזוק והתעוררות.
במרכז דבריו הסביר מגיד המישרים הרב שושן, מדוע הורו גדולי ישראל לבטל את תורת תינוקות של בית רבן? "על לימוד התורה נאמר העידותי שמים וארץ, אין מבטלים תלמוד תורה לבניין בית המקדש, כך פוסק הרמב"ם, אז מדוע אמרו גדולי ישראל לסגור את החיידר ולבוא? התשובה היא, בית המקדש כל כך חשוב, כל לילה חולצים נעליים, מבקשים על בית המקדש, כל שמונה עשרה אנחנו מבקשים 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב' 'ותחזינה עינינו', אבל אנחנו יודעים כל עוד שלומדים תורה כלל ישראל יכול להחזיק מעמד בלי בית המקדש, התלמוד בבלי יש לנו בלי בית המקדש.
אבל היום התורה עצמה בסכנה ומשליכים את שמאי הצדיק פה בכלא, פה אנחנו לא יכולים, אנחנו יוצאים מהחיידר ומבטלים תלמוד תורה. כי אנחנו הילדים יכולים ולזעוק. התינוקות של בית רבן יכולים לפעול בקדושת פיהם רחמים, לבקש מהקב"ה עשה למען תינוקות של בית רבן".
מנהמת הלב: "אשריך אריאל שנתפסת על דברי תורה"
במרכז המעמד, מנהמת הלב, השמיע רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א שחזר מנסיעתו לארה"ב, את זעקת הישיבה הקדושה. בדבריו הרחיב על מסירות נפשו של אריאל ני"ו, וסיפר על דבריו בימים האחרונים ועל פחדו הגדול שמא ירד במעלתו הרוחנית בכלא.
כמו כן הקריא את מכתבו המרגש של הבחור נ"י מתוך כותלי הכלא בו כתב לחבריו בישיבה: "ובזמן שאני פה בבית האסורים אני כ"כ מרגיש את החיסרון של הישיבה. תדעו לכם כמה אתם נעלים ומרוממים, ההבדל ביניכם לבינם זה פי כמה וכמה מהבדל של אדם ובהמה, איזה רוממות ואצילות יש לכל בני התורה, איזה חיים מאושרים ושלימות, חיים בלי בעיות, חיים של שמחה אמיתית. ובאמת תדעו לכם שאין בחוץ כלום הכל זה הבל ורק דימיון, הם כ"כ מסכנים ואומללים ואתם בני התורה הנעלים מכל דבר שיש", וקרא עליו 'אשריך אריאל שנתפסת על דברי תורה'.
לאחר מכן, השמיע רבינו רה"י שליט"א דברים אל אחינו התועים, שאינם יודעים כי כל זכותנו בארץ ישראל וכל כוחנו הוא אך ורק בזכות לימוד התורה, בדבריו אף עמד על כך שהמטרה שלנו היא להשמיע ולהסביר לכם כי אם אתם מנתקים אותנו מהתורה אתם מנתקים אותנו מהחמצן, מהנשימה שלנו, אנו רוצים שתבינו כי זה הפסקת לימוד התורה זה ליטול אותנו מהחיים! כמו כן הודה ושיבח את משפחת שמאי הי"ו שיודעים ומכירים בערך התורה הקדושה ועומדים לימינו.
במרכז העצרת, התעטף מגיד המישרים רבי ישראל מאיר שושן שליט"א בטלית, ויחד עם כל התלמידים שיחיו, נשא תפילה לבורא כל עולמים מתוך דף מיוחד שהודפס לתלמידים עם אמירת 'פרקי תהילים' ו'סליחות וי"ג מידות', אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם, ויושיע את עם ישראל בעת הקשה הזה, כאשר משנאי התורה נשאו ראש, ומאיימים לכלות את עולם התורה בארץ הקודש, כשהתלמידים מתפללים מעומק לב ובכוונה גדולה במשך שעה ארוכה.
מה נהדר היה המחזה, כאשר אלפי תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא זעקו בקול רם "אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו" כאשר כל מאוויים הוא שיקרע רוע גזר הדין המונף על לומדי התורה בארץ הקודש.
לאחר מכן התקיים בחרדת קודש מעמד 'קבלת עול מלכות שמים' כשאלפי התלמידים זועקים מליבם הטהור 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד' 'ה' הוא האלוקים', ולאחר מכן התקיימה תקיעה בשופרות. ודווקא מאותו מקום שהוכרז מלחמה בלומדי תורה ומאסר תלמידי חכמים, נשמעה הזעקה הגדולה של קידוש שם השם יתברך, ביראה ובלב טהור, בהבל פה של תינוקות שלא טעמו טעם חטא.
בסיום המעמד שרו התלמידים שירי שמחה והודאה שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, 'אשריכם תלמידי חכמים' 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש', ועוד שירי חיזוק ושבח התורה. מחווה מיוחדת עשו התלמידים למען הבה"ח אריאל שמאי ני"ו כאשר לקראת סיום העצרת הפריחו אלפי בלונים עם כיתובים מעודדים, לעידודו בעת קשה זו. מה נהדר היה המחזה כאשר השמים נצבעו בצבע צהוב, מאלפי הבלונים שהופרחו באוויר.
לקול צלילי השמחה על זכותנו להיות לומדי התורה ועבדי השם, חזרו התלמידים לחניון הענק, שם המתינו להם האוטובוסים לשובם לבית תלמודם. בסדר מופתי ובקידוש שם שמים.
משא רבינו ראש הישיבה הגאון רבי שלום בער סורוצקין שליט"א בשערי הכלא
כוח ילדי ישראל לפרוץ את כל השערים
"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם" לכם, ילדים יקרים יש את הכוח לפרוץ שערי שמים, לדאוג שהבחור המופלג הבחור החשוב אריאל בן תמר שאנו מתפללים בשבילו, שהוא אחד ומיוחד בעמלה של תורה וביגיעת התורה ישתחרר מבית האסורים.
ילדים יקרים, אתם אלו שיכולים להשבית אויב ומתנקם. אתם אלו שיכולים לשחרר אותו. כוח התפילה שלכם הוא הגדול מכולם. ולכן כשנעמוד כולנו עוד מעט בתפילה, נישא עינינו לשמים ונאמר לרבונו של עולם, יש לך תלמיד חכם מופלג, עמל בתורה מופלג, שיושב כעת בבית האסורים בגלל "עוון" לימוד התורה, כמו, לצערנו הרב, בתקופות החשוכות של עם ישראל.
התחילו 'חזקת' בישיבה ואני יושב פה בבית האסורים
אני רוצה לספר לכם סיפור על גדלותו של הבחור, הטלפון הראשון שקיבלתי ממנו מבית האסורים, היה בבכיות, בדמעות, לא שהוא סובל גופנית, לא שמפריע לו שהוא אסור בבית האסורים, אלא, הוא אמר לי במילים האלה, "איך אני יכול, כולם התחילו בישיבה חזקת הבתים ואני יושב פה ולא יכול ללמוד תורה. אני יושב פה ולא יכול להתפלל כמו שצריך. אני יושב פה ולא יכול לקיים דקדוקי הלכה כמו שצריך". אמר לי העורך דין שמייצג אותו, ייצגתי מאות בחורים ואולי יותר, מעולם לא הבכיות והדמעות לא היו כך, על עמל התורה ועל הבנת התורה.
קיבלתי עכשיו מכתב שהוא כתב היום לבני הישיבה, תשמעו במי מדובר, כך הוא כותב. "לכבוד בני הישיבה הקדושה, הראשי ישיבה וכל הרבנים. מאוד שמחתי ששמעתי שכל כך דואגים לי וריגשתם אותי מאוד בכל המכתבים שכתבתם, ובזמן שאני שוהה פה בבית האסורים אני כל כך מרגיש את החיסרון של הישיבה".
"תדעו לכם, כמה אתם נעלים ומרוממים, ההבדל בינכם לבינם זה פי כמה וכמה מההבדל של אדם ובהמה, איזה רוממות ואצילות יש לכל בני התורה, איזה חיים מאושרים ושלימות, חיים בלי בעיות, חיים של שמחה אמיתית ובאמת תדעו לכם שאין בחוץ כלום הכל שקר והבל זה רק דימיון הם כל כך מסכנים ואומללים ואתם בני התורה הנעלים מכל דבר שיש".
אשריך אריאל שנתפסת על דברי תורה
זה מה שהוא כתב מבית האסורים. זה ההבדל שהוא רואה, זו הבקשה שלו, שאנחנו בני התורה נראה את מעלתינו שלנו. אתמול הייתי אצל הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א הוא התקשר, בדיוק אז התקשר אריאל והוא דיבר על כך שהוא לא מצליח לשמור על דקדוק הלכה, אני מפחד לרדת ברוחניות, הוא אמר. לא מעניין אותו הישיבה בכלא, לא מעניין אותו הצער הגופני, רק הצער הרוחני זה מה שמעניין אותו.
אשריך אריאל שנתפסת על דברי התורה! אשריך אריאל שאתה סמל ודוגמא לכבודה של תורה, לרוחניות העומדת כנגד כל הבלי העולם וכל הגשמיות.
כל הניסים שהיו פה בשנתיים האחרונות בזכות לומדי התורה
לכם אחים תועים, אני רוצה לומר. כתוב בחז"ל, רש"י מביא את זה בפרשת בלק, מדוע התייעצו זקני מואב עם זקני מדיין והלא הם היו שונאים זה לזה? אומרים חז"ל שכיון שראו שישראל נוצחים שלא כדרך העולם, הם ראו שלכלל ישראל יש ניסים במלחמה שלא כדרך הטבע. אז הם הלכו להתייעץ, עם מי? לא עם הרמטכ"ל ולא עם הלוחמים הגדולים, אלא, אמרו נלך להיכן שנתגדל מנהיגם של אלו משה רבינו. ומה הייתה התשובה של זקני מדיין? "אין כוחו אלא בפה". זה הניצחון של כלל ישראל, כל כוחו של כלל ישראל הוא בפה, הוא בלימוד התורה, ובזה יש את הניצחון של עם ישראל.
כל הניסים של עם ישראל שראינו בשנתיים האחרונות זה בזכותכם, ובזכות עולם התורה. זקני מואב ומדיין הבינו את זה, אבל לצערנו הרב, אתם אחינו התועים לא מבינים את זה, אנחנו נלחמים לא רק על הקיום שלנו, אלא אנחנו נלחמים גם על הקיום שלכם, שעם ישראל יוכל להתקיים בארץ ישראל, כי הכל הוא רק בזכות לימוד התורה.
הדימוי ל'חטופי המלחמה' זה משל למה שאתם רוצים לעשות לכלל ישראל
היו כאלו שהיה להם טענות שאנחנו משתמשים במה שלקחו את אריאל לבית האסורים ועקרו אותו ממקום לימודו בדימוי לחטופי המלחמה, אני רוצה לומר להם דבר אחד, אל תחשבו שהחטופים היו רק שלכם, החטופים הם גם שלנו, ואולי יותר שלנו משלכם, היו מגדולי ישראל שלא ישנו על מיטה כל הימים שהם היו בשבי, לנו היה אכפת מהם, אנחנו התפללנו והעתרנו בשבילם ואנחנו למדנו בשבילם, אל תהיו אפוטרופסים על מה שלא שייך להם. אנחנו עשינו את הניסים של אלו שיצאו חיים וכל הניסים הגדולים שראינו הם בגלל מה שהבינו זקני מדיין ומואב "אין כוחו אלא בפיו".
אבל מדוע אנחנו עושים את זה? אין לנו רצון לפגוע באף אחד, ח"ו, כולם אהובים וכולם יקרים לנו, אבל אנו רוצים שתבינו פעם אחת, שלנתק אותנו מן התורה זה לנתק את החמצן מהחולה, זה לנתק אותו ממקור חיים, אנחנו מאמינים בני מאמינים כי הם חיינו ואורך ימינו, זה החמצן שלנו וזה החיים שלנו, עם ישראל עומד רק על התורה, בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית, בשביל ישראל שיעסקו בתורה.
אחים אהובים וטועים, אנו רוצים ומתפללים שתבינו, רצינו כאן להביא לכם משל למה שאתם רוצים לעשות, אבל האמת שזה הרבה יותר מזה! אתם מנתקים את עם ישראל כולו מהתורה אתם מנתקים אותו מהחמצן, מנתקים אותו ממקור חיים, בלי תורת ישראל אין עם ישראל.
אני רוצה שכולם יבינו שעד שאריאל שמאי ישתחרר מבית האסורים, לא ננוח ולא נשקוט, מה שהפכתם עולם בשביל תאוות השלטון או בשביל העוה"ז, אנחנו נלחמים על חיי נצח, על עוה"ז ועל עוה"ב ולכן מה שאתם עשיתם זה יהיה כאין וכאפס למשל ולשנינה, אין גבול במה שאנחנו נוכל לעשות בשביל רצון הבורא יתברך.
שגדלותו של אריאל תעמוד לנו למופת כמה התורה אהובה
ילדים יקרים, תזכרו את המסירות נפש של אריאל שמאי, שיעמוד לנו מול העינים, גדלותו בתורה ומסירותו לתורה, שיעמוד לנו לאות ולמופת לכל החיים לדעת כמה התורה אהובה, כמה התורה זה החיים שלנו כמה התורה זה הנצח שלנו.
ובהזדמנות זו אנו רוצים להוקיר את האבא שלמה שנמצא איתנו ואת האימא הצדקנית, וכל המשפחה שעומדים לימינו בכל התקופה הזו. ועכשיו אנחנו כולנו ילדים יקרים, נתפלל נבקש ונתחנן, רבש"ע תחזיר אותו לישיבה, למקור החיים – כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.
מנהל הת"ת שע"י הישיבה הקד' 'מודיעין עילית'
ראיתי אותו עומד בפינה,
נחבא אל הכלים,
משתאה, משתומם, ובעיקר נרגש.
דמעה ועוד דמעה נגרה על לחייו.
התבוננתי בו, ניסיתי להבין, מה תחושותיו של אבא שבנו מאחורי סורג ובריח.
מה מחשבותיו בשעה זו?…
על הדרך בה בחר בנו חביבו? על מצבו של 'בבת עינו'? או על געגועים ודאגה?
ואז חלחלה בליבי ההכרה, מה הן מחשבותיו, דמעותיו, והתרגשותו של האיש הצנוע והשקט שנראה שבעל כרחו הוא במרכזו של המעמד.
ש'לא ולא'. דמעותיו לא היו של דאגה, התרגשותו לא הייתה של געגוע,
אלא היו הן של התפעלות…
התפעלות מכך, שאלפי הילדים שהתאספו, אין להם מושג מי הוא אותו 'אריאל שמאי', היכן הוא גר, שרק ב'דמיונם' הילדותי מלקטים שברי מידע על מקום מגוריו ומשפחתו, על גילו, ועל אופיו…
אך בכל אופן כולם, כן כולם ללא יוצא מהכלל, כואבים את כאבו, מייחלים לשחרורו, אך בעיקר שותפים עימו בגאווה גדולה לדבקותו בעמלה של תורה וביגיעתה.
ואז אצלי נוספה ההבנה שאלפי ילדי החמד היושבים בסדר מופתי תחת שמש קופחת, הם ה'נושאים בנטל' האמיתיים…
הם מוכנים מתוך 'נשיאה בעול' לצערו של בחור שאינם מכירים. להצטער אף הם בחומה של 'חמה'.
הם מוכנים מתוך הבנה שהינם שותפים ל'נשיאת כתר של תורה'. לשאוג בתפילה 'אבינו מלכנו בטל מעלינו כל גזרות קשות'.
הם 'נושאים בנטל'.
ומתוך הבנה זו נגשתי לאביו של 'אריאל' ושמעתי ממנו בדיוק את התחושות הללו, באמרו בהתפעלות שהוא שמע שהיו ילדים שבשעת ההפסקה בתלמוד תורה אמרו תהילים למען שחרורו של בנו, על אף שלא הכירהו מעולם.
ולכן ביודענו שאריאל נושא בנטל של כולנו בגאווה גדולה, הרי שברור לנו הוראתם של גדולי ישראל שליט"א לקיומו של המעמד, בכדי להביע את כאבינו על השפלת כתרה של תורה.
היה ניתן להרגיש את ההבנה אצל הילדים כאשר נאמר להם שצערם מחמת החום, הוא השתתפות בצערו של אריאל, ובצערה של השכינה.
היה ניתן לחוש את ההזדהות של אלפי התלמידים, כשהאזינו לדבריו של מגיד המישרים הגאון רבי ישראל מאיר שושן שליט"א מדוע ביטול ילדי תשב"ר בשעה זו הוא הכרח, משום שהתורה זועקת 'הצילו'!!
וביותר להיווכח בשקט המופתי ששרר אצל התלמידים, בעת משאו המכונן של רבינו רה"י שליט"א, ששתו בצמא את הזעקה שזעק מליבו האוהב על לקיחתו של בחיר תלמידיו ועקירתו ממקום חיותו. שהם אכן שותפים לכאב, למחאה.
ועל כן לא פלא היה זה, שכשהחל מעמד התפילה ואמירת הסליחות תלמידי החמד זעקו בלב מורתח את תחנוניהם כשלא ניכר כלל וכלל עייפות או תשישות מהדרך, משום שהם אלו ש'נושאים בנטל' על ה'אויר לנשימה' [כלשונו של רה"י שליט"א].
היה ניתן לחוש את ה'רטט' ואת ה'רתת' בלבבות בעת הישמע קול שופר טרם זעקת י"ג מידות, עד שאף הסובבים שלא זכו להימנות בלגיונה של תורה הבינו שהיה זה מעמד אחר ממה שהורגלו אליו עד עתה…
היה זה מעמד עליו בוודאי נאמר 'כל זמן שקולו של יעקב מצפצף אין ידי עשיו שולטות.
היה זה מעמד בו שבו התלמידים מתוך תחושת רוממות של 'כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.