לתלמידי החכמים אין צורך להציג את ספרי "נחלת בנימין", ספרי רבינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א שנודעו בכל השערים המצויינים בהלכה מזה שנים רבות בכל חלקי התורה. החידושים והביאורים, המערכות והפלפולים, נתחבבו מזה עשרות בשנים על צורבי התורה, יושבי בית המדרש. חידושים עיונים וביאורים מלאי גאונות עמקות וחריפות לצד עריבות מופלאה שמותירה טעם מתוק על לב המעיין.
ברגשי שמחה וציפייה התקבלה בימים אלו הבשורה המשמחת בקרב עמלי התורה וחכמיה על צאתם לאור עולם של 18 מתוך ספרי רבינו רה"י שליט"א, חלקם חדשים זה מקרוב באו, וחלקם בהוצאה מחודשת בבחינת יין ישן בקנקן חדש, בתוספת השלמות והרחבות רבות. כשכולם יוצאים במהדורה מתוקנת ומהודרת ע"י מכון "עוז והדר".
לרגל מאורע חשוב ומיוחד זה, נעתר רבינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א לקבלנו לשיחה מיוחדת, בחדר לימודו בו נכתבו רבים מספרי 'נחלת בנימין', בביתו אשר בקריית יערים "טלז-סטון", במהלכה שמענו על מעלת חידושי תורה, ויתר על כן על מעלת "הכתיבה". ביקשנו וזכינו לשעה של קורת רוח מלאה דעת חכמים, לספוג מאהבת התורה היוקדת והמופלגת של רבותינו גדולי טעלז, ולהתבסם מהחביבות המיוחדת הידועה בה מעמיד רבינו שליט"א את משנתו.
בתחילת הדברים מציין רה"י שליט"א: "בני הגאון ר' שלום בער שיחי' לא יודע להוציא ספר אחד בלבד; כדרכו בקודש הכל חייב להיות בגדול, ועל כן כשדובר על הוצאת ספר חדש, הוא פעל להוצאה מחודשת ומפוארת של כל הספרים, וב"ה אנחנו זוכים עתה להוצאה של כל הספרים עם הוספות והרחבות רבות שנוספו, כמעט תוספת מרובה על העיקר".
"כעת אני מוציא, ספרים רבים, ביניהם על כל מסכתות נזיקין, ב"ק, ב"מ, ב"ב, סנהדרין, הוריות, עבודה זרה ועוד. הדברים הללו מבוססים בעיקר על שיעורים שמסרתי במהלך השנים, אבל חלק ניכר ורב הוא חדש לגמרי".
על מהות החילוק בין 'כתיבת ספרים' לכתיבת 'חידושים' בלבד, ראש הישיבה שליט"א מוסיף:
"הוצאת ספר אינה דבר של מה בכך, ואני אסביר: ר' ישראל סלנטר פעל להקמת מאסף תורני שיצא לאור מעת לעת בשם "כנסת ישראל", בקובץ היו מופיעים שטיקלאך מגדולי ישראל, לצד חבורות ששלחו תלמידי חכמים ובני ישיבות בני התקופה.
"כששאלו את ר' ישראל מה הניע אותו להוצאת המאסף הוא אמר כך: יש כאלו שאין להם מספיק שטיקלך בשביל הוצאת ספר שלם, אבל יש להם שטיקל תורה אחד טוב, בשביל זה נועד הקובץ. וממילא, כל אחד ששלח לקובץ את השטיקל שלו – שלח כמובן את המובחר ביותר שהיה באמתחתו.
"זה היסוד שעל פיו יישק דבר: כשמוציאים ספר, כל שטיקל ושטיקל בפני עצמו צריך להיות ברמה כאילו הוא יחיד. כשיבוא אדם ויפתח את הספר, אי אפשר לדעת איזה חבורה תעלה בידו, אולי הוא יפול על השטיקל החלש… לכן, מחבר לא יכול לומר לעצמו – מספיק שיש כמה חבורות טובות ואני אוסיף עליהם גם את שאר החידושים שלי שאולי הם לא מדוקדקים כל כך עד הסוף, שאולי הם לא אליבא דאמת, והחבורות הטובות יחפו על השאר".
"ספר טוב הוא כזה שבכל מקום שאתה פותח אותו אתה מוצא חידושים לאמיתה של תורה".
"במסכת נדה, מתוך שישים שטיקלאך שכתבתי במסכת במהלך השנים הכנסתי רק 16 לספר… לאחר מעשה חשבתי כי יש עוד כמה שהיו צריכים להכנס – אולי 25, אבל למעשה נכנסו רק 16 – קב ונקי".
"בשלושת מסכתות ב"ק ב"מ וב"ב לא מופיעים בספרים יותר מעשרים שיעורים לכל אחת, למרות שעמי בכתובים עוד כהנה וכהנה רבות. האברכים בכולל אמרו לי בבדיחות שאת שאר השיעורים הם יוציאו בסטנסילך…"
"אבל" מדגיש רבינו רה"י שליט"א "זהו היסוד, לדקדק ולנפות בכברה אחר כברה. בחידושי הגרי"ז שבסטנסיל יש הרבה דברים מוקשים – אבל הסיבה שאנחנו ניגשים בחרדת קודש לחידושים הללו הם כיון שיש לנו את ספר "חידושי הגרי"ז", ששם הכל מדוקדק אליבא דאמת, וממילא אנו יודעים להעריך כל מה דמייתי משמיה".
יש ספר חדש לחלוטין שכעת יוצא?
"בתקופה האחרונה אני כותב על סדר טהרות.., חלק ממה שנכתב כבר נדפס בעבר, אבל כעת יוצא ספר שרוב רובו ממש, הוא חדש לחלוטין. על כל מסכתות טהרות, פרה, ידיים, עוקצין, מכשירין.
"בטהרות המוציאים לאור עשו לי ביזיונות גדולים, הדפיסו את זה כהערות על צורת הדף… איזה ביזיון…"
החידושים על טהרות נמסרו כשיעורים?
"תורף הספר הוא מהשיעורים שמסרתי על סדר טהרות מזה שנים רבות בכולל בירושלים, מאז הקמת הכולל הראשון בשכונת סנהדריה. עד היום מידי יום ראשון יש שיעור קבוע על אהלות, בכולל ברח' דוד ילין, בו משתתפים אברכי הכולל, וגם בחורים מבריסק".
הספר על התורה והמועדים התקבל ונודע במיוחד בעולם התורה, וגם הוא יוצא מחדש…
"אכן. בסייעתא דשמיא יוצא לאור מחדש גם הספר על התורה והמועדים. הספר ב"ה זכה להצלחה גדולה עם תוספות מרובות מאוד. עד עכשיו היו ב' כרכים עה"ת והמועדים וכעת, במהדורה החדשה יוצאים ארבעה כרכים. כשאליהם מצטרף עוד כרך נפרד עם חידושים וביאורים על הגדה של פסח, שיוצא גם מחדש".
"בנוסף לספרים האלו עה"ת והמועדים" משיח רבינו רה"י שליט"א "בימים אלו אני כותב גם ספר חדש על הסידור, ביאורי תפילה על פי הסדר. ההתחלה של זה הייתה בשיעור קבוע שהתקיים כאן בבית מידי יום חמישי על החומש, לבחורים מבריסק שהיו מגיעים לכאן לשמוע את השיעור. אבל כשחזרתי להגיע כסדר לכולל בירושלים הם ביקשו לייסד שיעור חדש אחר בבין הסדרים, והציעו לי שיהיה על ביאורי תפילה. ובס"ד התקבלו הדברים. הם ביקשו שזה יהיה על סדר ה"סידור" מרישא ועד גמירא, מ"מודה אני", אמרתי להם שמודה אני אומרים במיטה… כך יצא שהווארטל הראשון הוא על אדון עולם" (ראה מסגרת מורחבת, א.ר.)".
מתי התחיל מורנו רה"י שליט"א בכתיבת החידושים?
"התחלתי לכתוב כבר בגיל צעיר. אני זוכר את השטיקל הראשון שכתבתי, בסביבות גיל 18 – 19. אי אפשר שלא לכתוב! זהו יסוד ושורש הבניין של למדן.
"היסוד הוא: שאין דבר יותר טוב מלכתוב, ואם אין לך מה לכתוב – תכתוב אפילו את הגמ'. פשוט תסכם את הסוגיא, ומהר מאד יבואו החידושים.
"בכתיבה אי אפשר לשקר, אם זה לא נכון – העט לא משתפת פעולה. נקוט האי כללא בידך: מי שלא כותב – לא מחדש. וגם אם כן – חסר לו הרבה בבהירות.
"ולמען האמת, זהו נס של הקב"ה. איך שהכתיבה מחדדת את הלימוד, את הבהירות ומעמידה את הכותב על האמת.
"וזהו נס גם מבחינה נוספת – היום ב"ה נתרבו הספסלים, ובדור שלנו אין מספיק תפקידים להרבצת תורה (שטעל'ע), והחיות וההתחדשות בלימוד לאברך שיושב זה שנים רבות באוהלה של תורה יכולה להגיע עם הכתיבה, הכתיבה נותנת חיות".
רבינו ראש הישיבה שליט"א מפליג בזכרונותיו, ומבקש לשבח את האשת חבר – הרבנית תליט"א, שבאהבת תורה עצומה עמדה ועומדת לימינו במשך כל השנים, לתמוך ולעודד ואף ליזום את הוצאת הספרים.
"רעייתי הרבנית שתחי', לאורך כל השנים תמיד דחפה ועודדה אותי לכתוב. אחרי החתונה למדתי תמורה, והיא לקחה את החידושים והדפיסה אותם בכריכה מיוחדת. בזכות זה יש לי עד היום 500 דפים מודפסים על מסכת תמורה. באותם ימים הייתי כותב מערכות ארוכות כל אחת של 20 דף לפחות, היום אני כותב מאוד בקיצור, היום אני כותב כל שטיקל 2-3 דף. באותם ימים הייתי שקוע כל הזמן בכתיבה, כשבין שטיקל לשטיקל היה לי בחינת "בין הזמנים".
"אני זוכר שהייתה תקופה אחרי שעלינו לארץ הקודש בשנת תשל"ג, גרנו בבית וגן, שבה הסבה את תשומת ליבי הרבנית שכבר חודש וחצי לא כתבתי. כך תמיד היא עוררה אותי לעניין ודחפה אותי לכתוב כמה שיותר…"
מתי יצא הספר הראשון לאור עולם ?
"את הספר הראשון הדפסתי בשנת תשל"א. ספר "ימין המלך" על הרמב"ם. מי שדחף אותי באותם ימים להוצאת הספר היה השווער. השווער שלי ר' חיים יצחק לוי טשינאס ז"ל, שהוא היה יהודי חשוב מאוד.
"הוא גדל בארה"ב לאביו, שהיה יהודי חשוב וירא שמיים, דבר שכמעט ולא היה בנמצא באותם הימים באמריקה. אמריקה הגדולה הייתה ריקה באותם ימים מכל זיק של אידישקייט, אבל הוא היה ידוע כפרומע'ר. כל הגדולים שהגיעו באותם ימים לאמריקה היו מתארחים אצלו. את הבן שלו – השווער – הוא שלח ללמוד בליטא, בישיבת מיר, שם למד בחברותא עם הגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצוק"ל.
"לאחר החתונה אני כמובן המשכתי ללמוד, אבל המצב באמריקה באותם ימים היה שלשבת וללמוד זה ביזיון, הסתכלו על מי שהיה אברך כבטלן "קוועטש דעם בענק". השוויגער שלי, שביקשה לייקר את מעמדי וכבודי בעיני מכריהם, אמרה לשווער לדחוף אותי לכתיבת ספר, בכדי שלא יראו בי סתם בטלן שאינו עמל לפרנסתו אלא תלמיד חכם שמוציא ספרים".
"אגב", – מציין רה"י שליט"א – "זהו הספר היחיד שכתבתי לו הקדמה. לשאר הספרים לא כתבתי. למה צריך? צריך מיד להתחיל עם התוכן. אין מה להאריך בדברים".
רה"י מתאר מצב של חוסר כבוד והערכה ללומדי תורה. אבל עם זאת יש לציין כי מאז ומעולם מחזיקי התורה הגדולים ביותר היו בני גולת אמריקה…
"תמיד היו נדיבי עם "מוקירי ורחימי רבנן". אבל באותם ימים לא היו גבירים שידעו בעצמם מה זה תורה. עכשיו יש דור של מחזיקי תורה שיודעים מה זה תורה, שלמדו והתחנכו בעצמם בישיבות. וזה אחרת לגמרי".
ראש הישיבה מרחיב בענין: "מי שיהדות אמריקה חייבת לו את הקמת 'עולם התורה' שם, הוא מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל. הוא החדיר את המושגים הללו של ערך לתורה, של כבוד ללומדי תורה, בשממה הרוחנית של אמריקה. לפניו זה פשוט לא היה.
"עד ר' אהרן זה היה מקובל שגם בחור שלומד בישיבה בשלב מסויים עזב את הישיבה והלך לעשות לביתו. ר' אהרון החדיר מושגים שלא היו מוכרים אז; מי שעזב את הישיבה והלך לעבוד- ר' אהרן לא דיבר איתו, לא נתנו לו עליה ולא נהגו בו כבוד.
"היה סיפור פעם עם תלמיד של ר' אהרן שעזב את הישיבה ור' אהרן התנכר אליו, באחד הימים הוא שמע את ר' אהרן מדבר בפני בעלי בתים שתמכו כלכלית בישיבה כשבדבריו הוא אמר להם שהמחזיק תורה חלקו שווה עם הלומד וכו'. בא התלמיד בטרוניא כלפי ר' אהרן – מדוע להם אתה אומר כך ואילו אליי אתה מתנכר? והרי גם אני מחזיק תורה? אמר לו ר' אהרן , וכי אתה חושב שלעולם הבא שלך אני דואג?! החלק שלך מובטח. לעולם הזה שלך אני דואג. אתה שטעמת טעמה של תורה אתה יודע שבחוץ אין כלום.
כשהראש ישיבה הגיע לארץ מסתמא שהמצב היה פה שונה כבר באותם ימים.
רה"י עונה בחיוך: "אני לא יודע אם פה כיבדו אז תורה יותר… אבל פה בארץ ישראל, היה פחות עוה"ז. באמריקה זה נורא – ברגע שיוצאים מהביהמ"ד נכנסים היישר לתוך תהומות של עולם הזה. ור' אהרן הקים שם "מקום תורה" – את עיר התורה ליקווד. מקום שיהיה רחוק קצת מהעולם הזה הצעקני של אמריקה".
ראש הישיבה מוסיף בכאב: "בתקופה האחרונה זה קצת השתנה לריעותא, עם כל הגבירים שהיום גרים בליקווד ו"הפנסי" חנויות שקבעו את משכנם בה. אין ספק שזה פוגע במעלת ה"מקום תורה"".
ממי קיבל רה"י שליט"א את הדרך בכתיבת חידו"ת?
"הרב'ה שלי היה אבי מורי, מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך זצוק"ל. למדתי איתו בחברותא במשך 5 שנים, מגיל 18 ועד גיל 23. וממנו קיבלתי את דרכי הלימוד. כשלמדנו – הוא לא רק למד איתי, אלא הוא לימד אותי 'כיצד לומדים', כשהגענו לנקודה בה יש קושיא הוא היה עוצר ואומר אנחנו לא נמשיך עד שלא תמצא בעצמך ותשאל את הקושיא. הוא לימד אותי איך לדקדק בכל מילה ומילה.
אבי מורי היה בעל כישרון עצום, השיעורים שלו היו גאונות. אגב ראיתי שהרבה מתורתו מביאים היום במלקטים בסוף המתיבתא.
"אבל הוא לא היה 'בריסקער', וזאת למרות שהיה תלמיד של ר' ברוך בער. אני ואחי ר' אלי' מאיר ור' יצחק ניסינו להוציא אותו בריסקער אבל לא הצלחנו… ואני קיבלתי ממנו. עם השנים התקרבתי יותר גם לדרך הלימוד של בית בריסק… אבל האמת היא שכבר מעולם הייתי קרוב לדרך זו. הסימן הראשון עבורי לכך הוא המעשה הבא:
"כשהגעתי לארץ ישראל הבאתי את הספר (ימין המלך על הרמב"ם, א.ר.) לכל גדולי התורה: לר' דוד סולווויציק, לר' בערל (הגרי"ד סולווייציק, בנו הבכור של מרן הגרי"ז, א.ר.) לראש ישיבת מיר הגר"נ פרצוביץ, ולראש ישיבת פונבי'ז הגר"ש רוזובסקי.
"ר' דוד ישב ועבר על הספר במשך שעה וחצי, מתחילה ועד סוף. כשסיים שאל ביידיש: 'האסט דו גילערענט ביי אונז?' 'האם למדת אצלנו?'. דרך וצורת החשיבה הייתה נראית לו מבי מדרשא דבריסק. כשעניתי לו שלא, הוא שאל "אז מאיפה?" ובחוצפה עניתי לו "ומאיפה דרך זו בא לבריסקער רב?" כביכול שכמו שזה בא לבריסקער רב זה בא לי…"
במסגרת השיחה המיוחדת עם מורינו ראש הישיבה שליט"א, לא היה ניתן לחמוק מן הנושא הבוער העומד על סדר היום: גזירת הגיוס המרחפת על ראשם של חיילות בית דוד – בני הישיבות הק' ואברכי הכוללים. ביקשנו לשמוע דברי חיזוק והדרכה מפי רה"י שכבר ראה בימי חייו תקופות של צר ומצוק לעולם התורה.
מה ניתן לומר לבני הישיבות שמתמודדים בימים אלו עם ניסיונות ופיתויים שמעולם לא היו כדוגמתם?
רה"י משיב בתנועת ביטול: "הם לא באמת רוצים בגיוסם של ה"ישיבה בחורים". לא חסרים להם חיילים, הסיבה לכל מסע הרדיפות היא אך ורק שנאה לתורה. וצריך להבין את שורש השנאה הזו. והאמת היא – וזו אמת שאף הם בעצמם לא מודעים לה – ששנאה זו נובעת מזה שהם יהודים, והנשמה שלהם היא גבוהה, והיא מתאווה לתורה.
נפש של יהודי מתאווה לתורה, חייבים תאווה לתורה – אחרת לא היה אפשר לשבת וללמוד, התורה היא אילת אהבים ויעלת חן. והם – ששרויים בלא תורה מרגישים את הריקנות, וקשה להם לראות אותנו – את הבני תורה…"
רה"י ממשיך: "אבל זה ברור – הם לא יצליחו במזימתם. אנחנו לא יודעים איך ומאיפה תבוא הישועה, אבל יש לנו הבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו" אי אפשר לעקור את התורה מכלל ישראל.
אבל זה לא מגיע רק מבחוץ, יש גם אנשים בתוך הציבור שלא מאמינים בתורה. כל מיני עיתונים שמכניסים השקפות זרות של תורה ועבודה וכדו'. הם לא מבינים מה זה אמיתה של תורה, אם הם היו יודעים הם לא היו מדברים כך… אבל הריפיון מתחיל אצלנו, בבית המדרש, יש בני תורה שלא מספיק חדורים באמונה שהם אלו שמחזיקים את העולם, יש בחורים שצריכים לשמוע כל מיני הסברים מדוע הם לא צריכים להתגייס, קשה להם עם הידיעה שאחרים מתגייסים למלחמה והם לא. זה נובע מחוסר בערך לתורה שקיים אצלנו בתוכנו, ובזה מוטל עלינו להתחזק בימים אלו".
מורנו רה"י מתרגש, ומוסיף בלהט: "כל אחד צריך להבין: אין חיים בלי תורה! ואפשר לראות את זה בחוש, גם אנשים מבוגרים שעבדו כל ימי חייהם, מיד כשהם יוצאים לפנסיה הם מחפשים לעצמם מסגרת של כולל בעלי בתים וכדו', אחרת לא יהיה להם חיים, וכמו שאומרת המשנה: "זקני עמי הארץ, כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפת עליהם"…
"כי הם חיינו ואורך ימינו" זו היא המציאות לאמיתה. הגר"ש פינקוס זצוק"ל היה שגור על לשונו כי בעולם הרחב התואר 'זקן' הוא תואר ביזיון, ואילו אצלנו זקן הוא תואר כבוד, וראיה לדבר היא מהצורה שבה אנו מכנים את הגדולים שלנו: ה"אלטער מסלבודקא", ה"אלטער מנובהרדוק"…"
אנו מסיימים את השיחה עם מורנו ראש הישיבה הגר"ב שליט"א בתחושת התרוממות הרוח, כשדברי המשנה בקינים צפים מול עינינו: "אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת ומתווספת עליהן" ממרום גילו חדור רבינו ראש הישיבה שליט"א ברוח נעורים, בחדות וחיות כשל צורב צעיר, וברור לעין שכל זה נובע מהתורה הקדושה, אהבתה, שקידתה ועמלה.
אנו מבקשים מרה"י להטעים אותנו מעט מן החיבור החדש עליו הוא עמל בימים אלו "חלקת בנימין – ביאורי תפילה", ומורנו רה"י שליט"א שופע ברכה כלפינו:
מיד בתחילת פסוקי דזמרה אומרים מדי יום "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" וכו', צריך להתבונן היטב על כמה נקודות. בקאפיט"ל נאמר: הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. יש כאן שתי לשונות שצריך להבין מה החילוק ביניהם. ובנוסף קשה: מה שייך השבח האישי של דוד המלך על המספד שנהפך למחול וכו' לחנוכת הבית?
ובכדי לבאר את זה צריך להקדים. ראשית כל, צריך להבין את ההקשר של המזמור הזה, מתי הוא נאמר, והתשובה לכך כתובה מיד בתחילת המזמור – מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. זה נאמר ע"י דוד המלך בחנוכת בית המקדש. אבל מיד נשאלת השאלה, הרי ידוע לכל בר בי רב דחד יומא שבית המקדש לא נבנה ע"י דוד כי אם על ידי שלמה בנו? אומרים התוס' בזבחים (כד) דדוד קידש ריצפת העזרה, לאשוויי כ"מקום הקרבה".
ומבואר בכמה מקומות שבשביל להוסיף על העיר ועל העזרה צריך מלך, ולכך קידוש רצפת העזרה יכול היה להיעשות רק על ידי דוד המלך.
והנה, בגמ' בסנהדרין מובא שדוד המלך מלך ארבעים שנה, שבע שנים בחברון ושלושים ושלושה בירושלים. ושואלת הגמ' – לפי חשבון הזמנים יוצא שדוד מלך 40 וחצי שנים? מתרצת הגמ' שאחרי המעשה דבת שבע לקה דוד המלך בצרעת שישה חודשים, ואותם שישה חודשים לא נחשבו לו למניין שנות המלוכה.
הטעם לכך הוא – שעל מצורע נאמר דין "בדד ישב מחוץ למחנה", ולא שייך שמלך יהיה "בדד" שהרי כל תוכן המלוכה הוא הנהגת העם. ואומרת הגמ' שבאותו הזמן היה דוד "מתכפר בשעירה" כדין קרבן יחיד רגיל, ולא כדין מלך שמתכפר בשעיר.
(וודאי שלא פקע ממנו באותו הזמן "שם מלך" אבל כלפי הנהגת המלוכה לא חשיב היה כמלך).
מורינו ראש הישיבה מוסיף במאמר המוסגר:
"גם לשלמה המלך הייתה תקופה שבה הוא לא היה במלוכה (במעשה דאשמדאי), אבל מכל מקום שם מלך ודאי היה לו, כמו שאמרו חז"ל "מלך על מקלו". ומרגלא בפומיה דזקני מרן ראש ישיבת טעלז המהרי"ל בלוך זצוק"ל, שמלך על מקלו זו היא המלכות האמיתית, ואילו מלכות על בני אדם היא עבדות, שמשועבד להם להנהיג אותם ולדאוג לכל מחסורם".
ובחזרה לעניין:
"כל עניין הצרעת האמור – זה מבואר בבבלי, אבל בירושלמי התפרש טעם אחר, משום אבשלום. שכשמרד אבשלום בדוד אביו, היו שישה חודשים בהם ברח דוד מירושלים ולא עלו לו למניין השנים, עד שנהרג אבשלום וחזר דוד למלוכתו.
ועל פי זה יש לבאר כמין חומר: כשדוד המלך בא לקדש את רצפת העזרה, הוא מודה לקב"ה על היותו מלך, שרק משום זה יש לו את האפשרות לכך. וכך אומר דוד המלך: הפכת מספדי למחול לי – שבכך שבני אבשלום נהרג חזר להיות לי דין מלך, ששבתי למלוכתי, וממילא נמצא, שמתוך המספד גופא עולה המחול. וכן לגבי המשך הפסוק: פיתחת שקי ותאזרני שמחה – פיתחת את שק צרעתי (כמבואר גבי מצורע דין "ועל שפם יעטה" שיש לו ללבוש בגדים מיוחדים לצרעתו), – ותאזרני שמחה – שבזה שבתי למלוכה, שעל ידי כן שייך קידוש העזרה וחנוכת הבית. ומבוארת השייכות של שבח אישי זה של דוד המלך ע"ה לחנוכת הבית".
ניכר היה כי מערכות רבות ומתוקות מדבש יש באמתחתו של רבינו רה"י שליט"א על זו הדרך, אך "יכלה הזמן הזמן והם לא יכלו", ולא נותר לנו אלא להמתין לצאת הספר המלא בעזרת הי"ת.
ספרי 'נחלת בנימין' יוצאים לאור במהלך החודש הקרוב בעז"ה במהדורה מורחבת ומאירת עיניים על ידי מכון "עוז והדר" שכבר פקע שמם כהוצאת ספרים מובחרת, וידם רב להם בההדרת הש"ס ואלפי ספרי ראשונים ואחרונים.
צוות המכון, המונה תלמידי חכמים מובהקים בעלי ניסיון רב בתחום ההוצאה לאור, לקחו על עצמם את המשימה הכבירה, להוציא לאור מחדש את ספרי מורנו רה"י הגר"ב סורוצקין שליט"א, אשר חלקם עוסקים בסוגיות החמורות ביותר שבש"ס, כגון המסכתות דסדר טהרות, כשלעיתים יש בהן גם סוגיות הנוגעות ממש למעשה, כגון בידיים ומקוואות.
בנוסף, נערכו עבור כלל הספרים מפתחות מורחבים המחולקים לפי ערכים ומקורות ובהם נוספו אלפי מראי מקומות וציונים.
בשיחה שקיימנו עם המביא לבית הדפוס שליט"א, הוא לא חדל מלהתפעל מהיקף ורוחב המשימה, ותאר כיצד מורינו רה"י שליט"א עמד על קדקדו ומדקדק בקוצו של יו"ד בכל פרט ופרט על מנת להוציא דבר שלם, מתוקן ומכוון לאמיתה של תורה. בשיחה עמנו הוא מתאר כיצד לאחר שבאחד הספרים החומר כבר ירד לעימוד, ביקש מורנו רה"י להוסיף קטע נוסף שהתחדש לו בימים שקדמו לכך, ובשביל כך היה צורך לעצור את כל ההדפסה, עד שבסייעתא דשמייא ניתן היה לברך על המוגמר, בשעה טובה ומוצלחת.
כאנקדוטה לסיום, מספר לנו המביא לבית הדפוס מעשה ששמע מרבה של טלזסטון הגר"א שולמן שליט"א גיסו של מורנו רה"י, שסיפר איך בימי נעוריהם בארה"ב יצאו פעם לנפוש בימי הקיץ בהרים, והגר"א שולמן שליט"א ראה כיצד מורנו רה"י אורז עמו לנופש ספרי רמב"ם ור' חיים, כששאל אותו מה ראה לזה, ענה לו מורנו רה"י: הלא אנו יוצאים לנופש – ואיך שייך נופש מבלי ר' חיים ורמב"ם?!
י"ח חלקי ספר 'נחלת בנימין' העומדים לצאת לאור בעז"ה:
ב' כרכים עה"ת – מחולק לביאורים ועיונים, ב' כרכים על המועדים, הגדה של פסח, בבא קמא,בבא מציעא – בבא בתרא, סנהדרין, מכות – שבועות, עבודה זרה – הוריות, כלים – אהלות ,זבים – טבול יום,פרה, נגעים, מקוואות, ידיים, עוקצין, מכשירין
