ברצוני לספר לכם מעשה שהיה, הייתי לפני תקופה אצל יהודי בארצות הברית שהיו לו טענות על עולם התורה, למה לא הולכים לצבא, כן הולכים לצבא, בורחים מהצבא וכו', והוא רצה לדבר איתי על כך לפני שהוא מעניק עוד תמיכה, ואני הסכמתי בשמחה רבה, אמרתי לו – אין לי פחד מזה.
למעשה, כשהגעתי לשם הבנתי שהוא הביא איזה 'מומחה' כדי לעשות ביננו ויכוח פומבי, אותו 'מומחה', יהודי שומר תורה ומצוות, אבל לא זכה להימנות על ציבור בני התורה השרים בממלכתו של הקב"ה. אז הוא התחיל להגיד לי את המילים הנפוצות, 'שוויון בנטל' 'אחריות' "ערבות' וכן את כל המילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב בלי להבין את המשמעות שלהן.
אמרתי לו, אני לא הולך להתווכח איתך על ההשקפה של הגדולים מוסרי התורה של הדור האחרון, וכן לא של דור לפני ולא של דורות קדומים יותר. אבל יש לי שאלה אחת לשאול אותך, צדוקי אתה כן? יותר מזה אני לא צריך, אתה מאמין בתורה מן השמים? אם כן יש לי שאלה בשבילך.
בפרשת ויחי יעקב אומר על שכם "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" ( בראשית מ"ח כ"ב), והנה הרי כולנו יודעים שיעקב אבינו לא ידע בכלל ששמעון ולוי נלחמים בשעת מעשה, וכ"ש שלא לחם בפועל. אם כן, איך הוא אומר כזה דבר, יעקב אבינו שמידת האמת היא מידתו 'תתן אמת ליעקב' היאך הוא מתבטא כך על עצמו. שאלתי את אותו יהודי תסביר לי מה הפשט, ולא ידע להשיב.
עניתי לו, רש"י עה"ת מסביר זאת בשני מילים 'אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי – בחכמתי ותפילתי' ובתרגום בצלותי ובבעותי. מה כתוב כאן? אמרתי לו: תשים לב למה שכתוב בתורת האלוקים שאנו מאמינים בה בכל מילה, כתוב כאן, שאת המלחמה בשכם לא עשו שמעון ולוי אלא יעקב אבינו בכוח התפילה שלו! הוא היחיד שעשה את המלחמה שם!
אך שאלתי אותו, נשאלת השאלה אמנם נגיד שיש מעלה וזכות בכוח התורה ובתפילה, אבל מ"מ מדוע לא נתן יעקב קצת 'קרדיט' לשמעון ולוי הרי אמא שלהם לא ישנה בלילה… הם הלכו לחרף נפשם, הם סיכנו את עצמם ויצאו לשדה הקרב, האם לא מגיע להם קצת קרדיט?
אלא כתוב כאן יסוד אדיר, לא! לא! לא! את המלחמה בשדה הקרב, כמה חיילים יפלו ח"ו וכמה יהיה הניצחון, לא מנהלים בשדה הקרב אלא בביהמ"ד, כמה שיהיו חזקים בצלותי ובבעותי.
נכון, שיש מצוות השתדלות וכמו שיש מצווה להשתדל בפרנסה, אך כמו שבפרנסה הקב"ה הוא הנותן את הפרנסה וכל ההשתדלות היא הצגה ומשחק – כדברי הבית הלוי, אבל הקב"ה הוא זן ומפרנס את הכל והוא קובע מי יחיה ומי ימות, מי שמנהל את כל מערכת הבריאה זה הקב"ה שבכוח ה'צלותי ובעותי' קובע כמה ומה יהיה הניצחון.
הוספתי לו עוד, כתוב במשנה 'וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את עצמם לאביהם שבשמים היו נוצחים' (ר"ה ג' ח'), מתי נקבע בשדה הקרב האם נוצחים או לא? כאשר יהודי מסתכל כלפי מעלה ומשעבד את ליבו! ח"ו כאשר יש נפילות בשדה הקרב זהו בגלל שיש כאלו שלא מסתכלים כלפי מעלה.
אמרתי לאותו יהודי, תאמר לי אתה, מי גורם לנפילות בשדה הקרב? מי שממעט ביושבי ביהמ"ד הם אלו שגורמים לנפילות בשדה הקרב, כשחסר בצלותי ובבעותי, כשחסר בהסתכלות כלפי מעלה זה מה שגורם לאיבוד נפשות של אחינו ובשרנו, ה"י.
אמרתי לו, אתה אמרת שוויון בנטל, היכן השוויון בנטל שלך? איפה ההסתכלות כלפי מעלה שלך? אתה זה שגורם ח"ו שייפלו עוד ועוד בשדה הקרב ח"ו, ואתה עוד מאשים אחרים במעשה שלך. הייתם צריכים לראות איך הסתיים הויכוח…
ברצוני לדבר על עוד ענין, אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו הולכים כעת לקראת תקופה. הם קוראים לזה תקופה של 'סנקציות אישיות' 'סנקציות כלכליות', כביכול אנחנו סמוכים בידיים שלהם. לא בכלכלי ולא באישי יש להם את הכוח לעשות ולהרע לנו, כי לנו יש את הבורא עולם שעליו אנו סמוכים ובטוחים, והוא המליך אותנו להיות השרים בממלכה שלו, אלו שקובעים היאך נראה העולם איך מתפרנס העולם.
פעם אמרתי ליהודי עשיר מופלג, שטען לי למה אני צריך לתרום לעולם התורה? עניתי לו, ידועים דברי המורה נבוכים שכתב את השאלה המפורסמת על דברי חז"ל שכל העולם כולו נברא בשביל ישראל, שהרי למשל כאשר בנו במדינה רחוקה גשר ענק, ובנו אותו אלפי גויים מאות שנים, איך אפשר לומר שזה בשביל ישראל? מה זה שייך לישראל.
אלא אומר הנשר הגדול הרמב"ם שכאשר יבוא יהודי וינוח חמשה רגעים בצל אותו גשר ויעסוק בתורה, בזה מספיק שהכל נקבע לצורך ישראל, כי בשביל זה הם טרחו כל המאות שנים וכל האלפי גויים האלו בבניית הגשר.
כלומר אומר הרמב"ם, כל העבודה העצומה הזאת עשרות בשנים מסתכמת בחמש רגעים של יהודי שנהנה מזה ועוסק בתורה אולי אפילו לאחר מאות שנים.
אמנם אולי אנחנו לא מעריכים חמש דקות של תורה כראוי, אבל זה מה שכתוב כאן שכל מה שסובב כאן בעולם זה סביב הסטנדר של בן התורה שיושב ולומד תורה.
אמרתי לאותו עשיר, תדע לך שלא רק אותו גשר עצום נבנה בשביל החמש דקות של בן התורה, אלא כל אנשי העסקים במנהטן גם הם מסתובבים רק סביב ורק בשביל הסטנדר של בן התורה, זה לא שאם תתן תרומה אתה מפרנס אותנו, אלא אנחנו מפרנסים אותך, הכל בשביל ישראל שיעסקו בתורה.
אבל צריך לדעת, אנחנו בפתחה של תקופה, וצריך לדעת לקחת אותה ב'רוממות' ו'בליצנותא דעבודה זרה', אפשר לקחת את זה בליצנותא דע"ז, אבל צריך לדעת גם בד בבד את הרוממות המופלגת שבה אנו קיימים.
אני רוצה להוסיף כאן נקודה, שהיה קשה לי מכבר, וכבר דיברנו בזה בעבר. יתרו בא ושמע את כל מה שעשה ה' לעם ישראל, וזכה לבוא וייתרו לו פרשה אחת על שמו, ולא עוד אלא שזכה להעמיד את כל מערכת הדינים והמשפט בכלל ישראל. היינו חושבים שהנה יתרו כעת הסתפח לגמרי בעם ישראל, אך כותבת התורה 'וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו' (שמות י"ח כ"ז), הסיבה שהיו צריכים לשלח אותו, כתוב במדרש 'אמר הקב"ה לב יודע במרת נפשו בשמחתו לא יתהלל זר, אמר הקב"ה למשה בני שהשתעבדו במצרים בטיט ולבנים הם אלו שיזכו לקבל את התורה, אך יתרו שלא היה בקושי השיעבוד אלא היה בביתו עליו נאמר בשמחתו לא יתהלל זר' עכ"ד המדרש.
כתוב כאן דבר מפליא, יתרו עזב את הכל ובא להתגייר, עזב את כל כבודו ובא, היינו חושבים שנקבל אותו בזרועות פתוחות, אבל זה מה שמדגישה לנו התורה, יתרו הוא עדין זר, הוא בשמחתו לא יתהלל זר, מי שיזכה לקבל את התורה זה רק מי שהשתעבד בטיט ולבנים של מצרים, זה התנאי סף הבסיסי לקבלת התורה, אך יתרו הוא זר.
אם כן צריך לדעת שמה שיש כעת את המצב של בחינה מסוימת של שיעבוד בטיט ולבנים, אזי זה לא הם עושים את זה, כי שום דבר אין להם יכולת להחליט וכ"ש שלא על לומדי התורה המסולאים בפז השרים בממלכה של הקב"ה, אלא הקב"ה מדבר אלינו והוא אומר לנו אתם המרוממים ואתם תקבלו תורה יותר מהדורות הקודמים, השיעבוד הזה הוא נפק"מ לקבלת התורה! כך כתוב בתורתנו הקדושה שמי שזכה להיות עם הטיט ולבנים, מי שזכה לעמוד במצב הזה של הגזירות שהם חושבים שהם יכולים לשנות משהו, הוא מקבל את התורה, אמנם כבר ראינו שכלום הם לא יכולים לעשות לנו, אך זה מה שאנו צריכים להחדיר בעצמנו, יש לנו כאן מצב של בחירה של הקב"ה כי בנו בחר ה' לקבלת התורה יותר מדורות קודמים.
אף שזה נשמע כביכול כפירה, הרי אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים, איך אני יכול לומר כזה דבר שאנו זוכים למשהו יותר מהדורות הקודמים, לקבלת תורה יותר מהם?
אך צריך לדעת, כתוב בהקדמה ל'מגילת אסתר' על ספר המצוות וכן בהקדמת השבלי הלקט שמקשים ושואלים היאך יכול להיות שלפעמים אנו באים וחולקים על דורות קודמים? היאך אנו מסוגלים לומר אחרת מדורות קודמים והרי אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם?
ידוע הסיפור במרן הגרי"ז זללה"ה שפעם בא אליו אדם ואמר לו על מישהו מהדורות הקודמים שהוא טעה, אז קרא לו הגרי"ז 'חמור', לתמיהתו הרבה, הסביר הגרי"ז שהנה אם הוא אומר שאותו גדול טעה זאת אומרת הוא אוחז שהוא בן אדם, וא"כ ממילא אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים…
אלא מבאר המגילת אסתר שנכון ואנו בבחינה של 'ננסים' ביחס לדורות קודמים שלפנינו, אך אם ניקח ננס ונעמיד אותו על ענק אזי מי יראה יותר הננס או הגבוה? הננס יראה הרבה יותר טוב, הראיה של הננס תהיה הרבה יותר מרוממת, הרבה יותר ברורה מהענק, הרבה יותר. אנחנו רוכבים על הדורות הקודמים, נכון שאנחנו ננסים, נכון שאנחנו לא קשורים, אבל אנחנו רוכבים על הענקים! אותנו זיכה ה' להיות במצב שבו אנחנו יכולים לראות יותר ואנחנו ראויים ליותר, מכוח הדורות הקודמים, וממילא יש לנו אפשרות להיות יותר מרוממים ולזכות לרכוב על הדורות הקודמים ולזכות לקבלת התורה יותר מרוממת, אפילו מהם.
רבותי, אם כן חובה על כל אחד בעת כזאת לחטוף את המצב הזה בשני ידיים, ואפילו בארבע ידיים אם היה אפשר, הקב"ה מדבר ואומר חזו חזו בני חביבי, בבני התורה המרוממים והמתוקים מדבש, בנו בחר ה' להיות במצב הזה של בחינה של שיעבוד טיט ולבנים. בנו בחר ה' יותר מהדורות הקודמים להיות במצב הזה של הטיט לבנים, צריכים לדעת כמה רוממות יש בדבר הזה, אמנם נכון שזה לא כמו הטיט ולבנים של מצרים כי גם את הטיט ולבנים של מצרים הם לא יודעים לעשות… אבל בכל אופן משהו יש בזה, כי בנו בחר ה' מכל הדורות, ועלינו הכריז ה' שבאהבתו אותנו הוא חפץ לקרב אותנו יותר ולהפוך אותנו ליותר מרוממים ע"י המצב של הקושי הזה.
אבל אני רוצה להוסיף עוד דבר, למה אנו צריכים לדעת את זה, אז דבר ראשון כל אחד צריך לדעת את השמינית שבשמינית שבגאווה. ידוע בשם מרן החזו"א שאמר שצריך לתת בדורנו לכל בחור כפית של כבוד כל יום, והיה מי שאמר שכיום כבר צריך לתת שיעור של רביעית חזו"א… אבל צריך לדעת שהרוממות והשמינית שבשמינית זה מהות נכבדה בעבודה שלנו בני התורה, בפרט כשיש מצבים מיוחדים שבהם בוחר ה' ואומר לנו אני בוחר בכם שתהיו במצב המיוחד הזה, נכון שיש לעיתים קנאה של אחינו הטועים, אבל צריך לדעת אצלינו את הרוממות הזאת ולהחדיר בליבנו כי בנו בחר ה'.
הדבר השני שצריך לדעת, הרמח"ל בדרך ה' מתאר לנו את האמונה, הוא מתחיל באמונה שהחלה מימי אברהם אבינו ויצחק ויעקב עד שהגענו למעמד הר סיני שבה נתבררה האמונה בצורה מוחשית שעיננו ראו ולא זר, וז"ל "עוד צריך שידע, שהמצוי הזה ית״ש, אין אמתת מציאותו מושגת לזולתו כלל וכו' ואולם דברים אלה ידענום בקבלה מן האבות ומן הנביאים, והשיגום כל ישראל במעמד הר סיני ועמדו על אמתתם בבירור, ולמדום לבניהם דור אחר דור כיום הזה" ע"כ, ונראה שתחילת האמונה זה בקבלה מן האבות ורק בהר סיני השגנו באמיתתם בבירור, ושואלים על דברי הרמח"ל הרי מקרא מפורש דכתיב "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב" (דברים ד' ט-י), כלומר כיום כל מה שאנו מאמינים זהו רק בזכות אותו יום שעמדנו לפני ה' בחורב, וא"כ מדוע מכניס הרמח"ל בכל תיאור והשתלשלות הענין מתחילת הבריאה? הלא כיום כל מה שאנו מאמינים הוא רק מכוח אותו יום.
אלא כתוב כאן יסוד גדול, שבמעמד הר סיני הרי כל הבריאה כולה חרדה מהקב"ה, כל הבריאה כולה 'כל העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני', היה מצב של מורא אדיר מהקב"ה, מה' וממשה עבדו, וא"כ מה קרה לאחר מכן שלא ראינו שכל הגויים באו לעבוד את הקב"ה? אלא הם נשארו באותו שפלות אותו דבר, איך זה יכול להיות?
אלא, מבאר הרמח"ל שזה החילוק בין אומות העולם לישראל, מי שהיתה לו הכנה מוקדמת הוא זכה להחדיר את זה לעצמו וזה שינה אותו, אך אומות העולם לא עשו לכך שום הכנה וממילא לא נשאר מאותה רוממות ולא כלום, רק אנו שבאנו בכוח אבותינו שהחדירו זאת לעצמם והכינו את עצמם עוד ועוד לאותו יום גדול, רק הם זכו להשתנות ולהיות בני הקב"ה שרי הממלכה של הקב"ה.
אך כל הגוים לא עשו לכך כל הכנה ולכן לא נשאר לכך כלום, מלבד גוי אחד שאותו מציינת התורה במפורש 'וישמע יתרו' שמועה שמע ובא, כלומר בדווקא מדגישה זאת התורה כי כל הגויים לא שמעו כלום ורק יתרו שמע ובא, [כמו שידוע שאמרו לחזו"א שהנה יש תנא שנקרא רבי יוחנן הסנדלר, ומשמע מכך שהוא היה סנדלר ראיה מכך שפעם התנאים היו עובדים במלאכה, ענה להם החזו"א בדיוק להיפך מכך שדווקא אליו הדגישו 'הסנדלר' משמע שכולם לא היו כך אלא כולם ישבו ולמדו בלבד] רק יתרו ששמע ובא רק עליו מתייחסת התורה כי הוא שונה מכולם.
א"כ חובה עלינו בעת ובזמן כזה לא לתת לדברים לחלוף תחת האוזן אלא לשמוע ולהקשיב ולהכין את עצמנו, ובכך נזכה שהתקופה המרוממת הזאת תחדור בנו ובקרבנו, שנחדיר בעצמנו שבכל דקה של תורה אנו מנהלים את כל הבריאה, את כל המלחמות ואת כל הפרנסה, נדע ונעריך מהו הערך של תורה, אשרינו שזכינו.
אבל אני רוצה להתייחס לעוד דבר, לעיתים חולף בראש של בחורים ואפי' של אנשים מבוגרים פחד ומחשבה אם יהיה סנקציות מה יהיה? איך נסתדר? אמנם נכון שזה לא מחשבה פסולה, אבל מה עונים על כך.
אז דבר ראשון אני רוצה להכריז, אמנם אני לא אחראי על כלל ישראל אך עליכם יקירי וחביבי בני הישיבה ובוגרי הישיבה הקב"ה שם אותי, ועל כל בעיה שתהיה לכל אחד אני יהיה שם בשבילכם, ולא צריך לפחד משום סנקציה לא כלכלית ולא אישית אני יהיה שם בשבילכם בעז"ה, וזה התפקיד שהקב"ה נתן לי ובעזרת השם כמו שכיום אני עומד לפניכם כך אזכה להמשיך הלאה בעזרת השם, וא"כ הסירו דאגה מליבכם. ואם תשאלו מנין לי ביטחון זה. אזי דבר ראשון יש לי כמה ראיות לכך.. אך באמת איך אפשר לומר את הדבר הזה? ומה התשובה לזה.
אלא התשובה היא, כולנו יודעים שהנה יש מושג שקוראים לו חז"ל בכמה מקומות מי שהוא 'תורתו אומנותו', מה הכוונה במשפט הזה, למה לא לומר בפשטות מי שאין לו עוד מלאכה אחרת, מה הפשט שתורתו אומנותו, אמנם פעם עוד הכרנו זאת מהצבא אבל כיום ב"ה גם בזה אנחנו כבר לא מכירים אותם…
צריך לדעת שהנה הרמב"ם כותב בסוף הל' שמיטה ויובל דבר יסודי שכל מי שמאמין בי"ג עיקרים חייב להאמין בזה, וזה חלק בסיסי בחיי היהודי.
כותב הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל 'ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. הרי דוד ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
כלומר, אומר הרמב"ם שהנה הקב"ה נותן לכהנים חלף עבודתכם כ"ד מתנות כהונה, כלומר תמורה לכך שהכהנים הם משרתי הקל והם עובדי משמרת בית ה', כתמורה לכך נתן להם הקב"ה פרנסה של כ"ד מתנות כהונה, ומוסיף הרמב"ם שכל אחד שהוא בכלל שנדבה רוחו אותו דהיינו כל מי שהוא בכלל בני התורה שפרקו מעל עצמם עול החשבונות הרבים, כל אחד כזה גם לו יש הבטחה מהקב"ה שיש לו פרנסה חלף עבודתו.
אך כתוב ברמב"ם שכל מה שיש לו זה רק חלק המספיק לו, אבל הקב"ה מבטיח את הדבר המספיק, כלומר: כמו דיש לכהנים 'חלף עבודתכם' כמו כן יש מושג של 'חלף תורתכם', דהיינו שיש מחויבות לכל אחד להתפלל על פרנסה ולהשתדל בפרנסה, אך כמו שלכל אחד הקב"ה שהוא זן ומפרנס הוא נותן לכל אחד ואחד את פרנסתו בדרך שנבחרה לו אם ביהלומים, אם בבנינים, ואם בנגרות, אבל מי שפרק מעל עצמו עול החשבונות הרבים הוא נתקדש קודש קדשים וממילא גם הפרנסה שלו היא בצורה אחרת, התורה שלו זה האומנות שממנה הוא מתפרנס כי הקב"ה מבטיח לו 'חלף תורתכם'.
תבדקו ותראו לאורך כל הדורות בהיסטוריה היהודית כל העולם צריך לעבוד בצורה של יגיעת כפים, אך לבני התורה יש מושג אחר של חלף תורתכם, בני התורה יש להם פרנסה מסוג אחר הקב"ה מבטיח לנו – דבר המספיק לו, כי גם בפרנסה אנחנו במהלך אחר.
צריך לדעת את זה שלא רק את המלחמות אנחנו מנהלים, וכל מה שיש נפילות זה רק בגלל כל האלו שלא מסתכלים כלפי מעלה, אמנם זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות תשובה, אבל לרפיון ולאלו שאינם חיים עפ"י התורה האחריות על הנפילות ה' ירחם, ואנחנו מביאים בזכות התורה בלבד את הניצחונות שכן יש, אלא אותו הדבר לנו יש מערכת חדשה של פרנסה אחרת לגמרי מהם, כל העולם צריך להשתדל ביגיעת כפים תמיד, אך לנו יש פרנסה שמובטחת משמי מרום, וכמו שתלך ותאמר לכהן לך תעבוד לך תתפרנס, הוא ילעג עליך יש לו פרנסה מובטחת משמים, כמו כן כל מי שנשאו ליבו להיות מהאלו שפרקו מעל עצמם עול החשבונות הרבים, אותו הדבר יש לו פרנסה מובטחת משמים לחלק המספיק לו, והוא הנקרא תורתו אומנותו.
הוא אשר אמר רבי נהוראי בקידושין מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, וקשה שהרי רבי נהוראי הוא רבי מאיר שאומר דחייב אדם ללמד את בנו אומנות, והיאך הוא הניח מללמדו.
אלא התשובה היא שהיא גופא, הוא באמת היה חייב ללמד את בנו אומנות, אך הוא בחר ללמד אותו במקום אומנות של יגיעת כפים ללמדו אומנות של תורה שיהיה תורתו אומנותו, התורה הקדושה המתוקה שאותה קיבלנו בסיני, כדי שיהיה לו הבטחה של דבר המספיק לו.
ורואים זאת בכל מובן שהוא, מי שירצה לחקור את התנהלות החיים של החרדים ובפרט של בני התורה ועולם הישיבות היאך הם מתכלכלים ומתפרנסים, הוא יגלה דבר אחד שזהו דבר בלי שום הסבר ומובן, לא יכול להיות הסבר לכזאת התנהלות.
פעם מישהו הראה לי מכתב ששאלו את מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל, שמילא בשנים לפני השואה היה יכול להיות מצב כזה של לשבת וללמוד בלי פרנסה כי לא כולם היו כן, ולכל אחד היה את הסבא או את האבא שישב ועבד ופרנס, אך לאחר השואה היאך אפשר לעשות כזה מצב שכולם ישבו וילמדו בלי להתפרנס, האיך זה יעבוד.
ענה להם הגרא"מ בלוך את השאלה הזאת שאלו את הסבא שלי ועוד כמה שנים ישאלו את הנכד שלי, והתשובה היא אחת והארץ לעולם עומדת, יש את ההבטחה של הקב"ה, את אותו ויספיק לו ה' דבר המספיק לו, מי שרואה את הניסים הגלויים האיך בני התורה חיים, הרי לפי טענתם רובם ככולם של החרדים הם עניים גמורים ויש אולי רק עשר משפחות שעושות משהו.
זה פשוט פחד פחדים גם לראות את ההבדל בין הפרומע'ר יידע'ן בארצות הברית לבין הגויים שם איך מכוח מה שהם מפרנסים את עולם התורה הם זוכים לראות ניסים גלויים של פרנסה משמים.
וכל אחד שנמצא בבית המדרש כאן יודע זאת בכל מובן שהוא שרואים את הניסים הגלויים שיש בכל רגע נתון היאך בני התורה מפרנסים.
ולהם נאמר אתם חושבים שאתם מפרנסים אותנו ולכם אנו צריכים, תדעו לכם שלא לכם הכוח לעצור את פרנסתנו כי אנחנו אמונים וסמוכים על דברי הרמב"ם שיספיק לו ה' דבר המספיק לו לצרכיו ותקנתו.
ונסיים בדבר אחד מאוד מעניין, פעם עליתי במעלית במגדל במנהטן והייתי צריך לעלות לקומה 48 וממילא השהות במעלית לוקחת דקה ודקה וחצי, והיה שם במעלית אדם שהיה נראה כגוי ממש, וממילא לא ראיתי צורך לדבר איתו כי אין לי מה לדבר עם גויים, כסף ממילא אני לא יכול לקחת מהם… ולפתע הוא פונה אלי ביידיש: דו אויך אשנורער? אתה גם שנורר, אמרתי לו שלום עליכם יהודי, לא חשבתי שאתה יהודי היית נראה גוי… והתברר שזה היה פרופ' סטנלי פישר שהיה נגיד בנק ישראל, אמרתי לו אם כך אתה גם שנורר, אבל כל ההבדל שלנו שאתה שנורר למדינה ואני שנורר לתורה…
התגלגלה ביננו שיחה וישבנו יחד לפגישה שלקחה ארבע שעות, תוך כדי שהוא ביטל את כל הפגישות שהיו לו בזמן זה, והוא לא הצליח להבין את הכלכלה החרדית איך זה יכול להיות שאצל החרדים יש לרובם דירות מיד לאחר החתונה לעומת החילונים שרק בגיל ארבעים קונים דירה, [למעשה הוא גם טען שהוא צם ביום כיפור אבל אני לא יודע אם הוא יודע בכלל מה זה יום כיפור], אך לבסוף הוא שואל אותי, איפה למדת כלכלה? אמרתי לו, בהלכות טוען ונטען של הרמב"ם, בדיני המשפטים של התורה, ולא באף מקום אחר…
הוא לא הצליח להבין את זה איך זה יכול להיות, איך החרדים מתקיימים וקונים דירות וכו', הוא אמר לי את הכלכלה החרדית אני לא מבין בכלל, אמרתי לו: הדיוט, אם אתה לא מבין אז תפתח את העינים, תבין מכך שיש מישהו שהוא זן ומפרנס לכל, אם תתבונן תראה.
למעשה כעת אנחנו יוצאים לבין הזמנים, אנו יוצאים מרוממים כי בנו בחר ה' ונחדיר בליבנו שאין שום דבר מה לדאוג, יש לנו הבטחה מבורא עולם שהוא ידאג לנו תמיד.
אבל צריך לדעת שגם בבין הזמנים לא התפקיד שלנו להיות ה'מסבירנים' ומעבירי ההשקפה של הציבור החרדי, לדבר עם כאלו שלא זכו להבין את מה שאנחנו זכינו זה רק מוריד ביראת שמים, זה לא מוסיף כלום, ולהשתדל כמה שיותר להתרחק מהם, ולהיות אמונים על סיסמת החיים שלנו בלתי להשם לבדו.
כמו כן להשתדל לא להיתקל בשוטרי השלטונות, לשמור מהם מרחק, ואם קורה משהו אזי מייד לעדכן, וב"ה כמו שבמלונות קורונה היה אפשר לדאוג כמו כן… בעז"ה.
נצא בהרגשה מחודדת שתפקידנו הוא להתרומם ויחד עם ליצנותא דע"ז נעבור את התקופה הזאת, אין להם שום כוח לעשות לנו כלום.
ונסיים במה שאמר משה רבינו "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א' י"א) ומובא במדרש וברש"י 'אמר להם משה לישראל: ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים – זו משלי יש לכם. ויברך אתכם כאשר דבר לכם – כחול ימים וכצמחי אדמה, וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב' והיינו שאמר משה אני אמרתי את ברכתי את מה שאני יכול לברך, אבל הקב"ה יוסיף עליכם ויברככם כאשר דיבר לכם.
בחורים יקרים. בכם בחר ה', אתם המרוממים לקבל תורה כמו מה שלא זכו דורות, לזכות להארות שלא קיבלו דורות, לקבל פרנסה מהקב"ה מידו המלאה והפתוחה, מה שאני יכול לתת ולסייע לכם אני אתן באהבה ובשמחה רבה ובהנאה גדולה, אבל הקב"ה יוסיף עליכם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם, ויספיק לו השם דבר המספיק לו לעבודתו, אמן.
