יקרה היא מפנינים
בקשב רב ובשקיקה זכו תלמידי הישיבה הקדושה לשיחת חיזוק ודברים ערבים ונפלאים מפי הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א שהגיע לשאת דברים בהיכל הישיבה הקדושה ימים ספורים לאחר חג השבועות חג מתן תורתנו, על הדרך המסוגלת להמשיך את החיזוק וההתעלות מקבלת התורה לכל השנה כולה.
בתחילת הדברים הביע הגה"צ שליט"א את התפעלותו ממראהו הנאדר של ארון הקודש החדש, וחיזק את התלמידים, בין הדברים אמר: "הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל הביא, שרבי סעדיה גאון רצה לפתוח את הישיבה בסורא, הישיבה הראשונה, הוא פנה להרבה במכתבים שיסייעו לו בהוצאות הישיבה, ופנה לגביר גדול במצרים, וההוא אמר שרוצה לתת את ארון הקודש, אמר רבי סעדיה גאון שהארון קודש כבר נתרם, ואותו גביר נצטער מאוד. אמר לו רבי סעדיה, כלל ישראל יודע שיש תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה שבכתב יש לה ארון קודש, אבל תורה שבעל פה גם יש לה ארון קודש, כשיהודי יושב ולומד הוא עצמו, הכיסא שלו והסטנדר שלו, נהיים הארון קודש של התורה שבעל פה, זה החשיבות של עמל התורה, כשעמלים בתורה כמו שצריך אתם נהיים כמו הארון קודש".
"כתוב 'יקרה היא מפנינים וכל חפציה לא ישוו בה', אומרת הגמ' שעמל התורה הוא יותר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, הבת עין שואל מה יש יותר מלפני ולפנים? אומר הבת עין, הכהן עומד 'בין הבדים' מי שלומד הוא בתוך קודש הקודשים ממש. זו החשיבות של הבחורים היקרים, אתם בקודש הקודשים עצמו, לא רק בין הבדים".
"את הגרש"ז אוירבך שאל איזה גביר, איך הגמרא אומרת יותר מלפני ולפנים, אולי יקרה מפנינים זה כפשוטו, יותר מפנינים. אמר ר' שלמה זלמן כי להגיד את זה, זה כמו להגיד שמאה מיליון דולר זה יותר מטישו… אמר אותו גביר הרב אולי לא יודע מה זה פנינים. אמר ר' שלמה זלמן, אני אולי יודע אולי לא, אבל אתה ודאי לא יודע מה זה תורה אם אתה לא מבין את זה. זה החשיבות הגדולה של מה שאתם זוכים לעשות כאן בישיבה".
.
קבלה קטנה
בהמשך עמד הגה"צ שליט"א בדבריו על הדרך להמשיך את ההתעלות מיום מתן תורה: בדרך צחות אמרו פעם שכששואלים "מה נשמע", מתכוונים מה עם ה"נשמע" שאמרנו בהר סיני… בחג השבועות התחננו כל כך הרבה ב"אהבה רבה", ביקשנו וקיבלנו את התורה. אמרו פעם ש'חמין במוצאי שבת מלוגמא' הפשט שבשבת זה קל להיות חם לשבת, אבל במוצאי שבת זה החידוש. בשבועות זה לא חידוש, החידוש הוא אחרי שבועות… זו החכמה.
והדרך להמשיך, זה על ידי קבלה קטנה. אצל נזיר שקיבל על עצמו שלושים יום בלבד לא לשתות יין ולא להיטמא למתים אנחנו רואים שנאמר עליו 'נזר אלוקיו על ראשו' ואילו על כהן גדול נאמר רק 'נזר שמן משחת קודש עליו', כי הנזיר קיבל על עצמו! זה הכוח של קבלה, ואפילו קבלה קטנה! נורא נוראות.
אני יודע אילו בחורים יקרים יושבים ולומדים כאן, בחורים טהורים כאן, בוא נקבל על עצמינו בחצי שעה הראשונה של הסדר ללמוד בתענית דיבור! גם בחורים שלומדים שעות על גבי שעות עדין הקבלה הזאת מוסיפה, קבלה לחזק את הסדר מוסיף לו נזר אלוקיו על ראשו. או קבלה אחרת כל אחד לפי ענינו זה נזר אלוקיו.
כתוב אצל יעקב אבינו "נטמן" בבית שם ועבר, מה זה נטמן? נטמן זה בלי פלאפון כמו פה בישיבה הקדושה, בלי שום חיבור חיצוני, זה נטמן! וזה החכמה להיכנס ללימוד, לקבל על עצמו להיכנס בתוך הלימוד בלי שום דבר חיצוני.
המסמכים מהשגרירות הגיעו לרחוב ברסלב בב"ב
היה יהודי צדיק בבני ברק בשם ר' אליעזר פרסמן, וההורים שלו היו אמריקאים והם נפטרו והיה צריך להעביר את הדירה לבעלותו, צלצלו אליו מהשגרירות בתל אביב, ואמרו לו שיבוא לשגרירות לחתום על הטפסים ולקבל את הדירה בניו יורק. אז הוא סירב, הוא אמר אני לא נכנס לתל אביב, העיניים יותר שווים מהדירה. והרבנית שלו דיברה עם השגרירות ואמרה שבעלה לא נכנס לתל אביב אז אולי השגריר יכול לבוא אליהם הבייתה, והיא שומעת מעבר לטלפון שכולם צוחקים…
עבר שבועיים מאותו יום, הגיעו לארץ קבוצה של סנטורים מארה"ב והם הסתובבו וראו את כל המקומות וכל הקהילות, ורצו לראות את הקהילה הכי "שמרנית" ולא הצליחו להגיע אליהם. עד שבשגרירות נזכרו ברב פרסמן שלא נכנס לתל אביב, והתקשרו לבקש אם יכולים לבוא אליו לראות… אמרה הרבנית אם השגריר יכול לבוא עם המסמכים והם השיבו שכן… שאלה את בעלה ואמר "רק בבין הסדרים". וכך הווה הגיעו המסמכים לרחוב ברסלב בבני ברק… ואמרו לה אז, שאפילו לבן של הנשיא לא היו נותנים את הפרוטקציה הזו לא לחתום בשגרירות… מי שחשוב לו רוחניות, הקב"ה דואג לו, הקב"ה מסדר לו הכל!.
'צביטה קטנה' שתזכיר לנו את שבועות
אנחנו נמצאים בכאלה זמנים גדולים, ממש בתוך "שבעת ימי המשתה" צריך להתבונן עכשיו, לאן אתה הולך, לקבל קבלות, היה פעם חתן תלמיד חכם וחמיו עם הארץ וחמיו שאל אותו איך יתכן שזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא? הרי זה יקר מאוד. אז חמיו אמר שכנראה היה בשוק השחור… אבל חתנו אמר שזה הולך על כלל ישראל וכלל ישראל יכולים לקנות כביכול את הקב"ה בתרי זוזי, בשתי עיניים ובשתי שפתיים!
בחורים יקרים, נזר אלוקים על ראשכם תמיד, אבל עדין הקבלה הזו היא מוסיפה, היא משנה הכל. בתשס"ט היה 'ברכת החמה', וסיפר אז איזה יהודי שהיה בגיל שמונים ושמונה שזו הפעם הרביעית שמברך, אמרו לו אבל הפעם הראשונה הייתה כשהיית בגיל ארבע איך אתה זוכר?, אמר להם מעשה שהיה כך היה, הייתי בגיל ארבע ולקחו אותי לברכת החמה, והיה שם איזה יהודי זקן שניגש אליי ונתן לי צביטה, אמרתי לו למה? אז הוא אמר לי כדי שעל ידי הצביטה הזו שהרגשת חזק, תזכור את הברכת החמה הזו שנים קדימה… ואכן אני זוכר.
אנחנו עכשיו בזמן גדול, בוא נעשה לנו עכשיו ברגעים האלו, איזה צביטה קטנה, איזה קבלה המשך משבועות, שהמעלה שלה שהיא משמרת אצלינו את כל השבועות, והיא מזכירה לנו את השבועות בכל השנה כולה
