מאות אברכים מסלתה ושמנה של בני התורה בעירנו הורי תלמידי תלמודי התורה שע"י הישיבה הקדושה מכל רחבי בית שמש, התכנסו והתקבצו יחד עם רבני העיר למעמד מיוחד ונדיר, מעמד הדרכה והכוונה בדרך החינוך בדורנו. 

לא אלמן ישראל, ודרך החינוך מסורה היא בידינו מאבותינו ואבות אבותינו, אבל אתגרי התקופה המתחדשים בכל יום ויום, הקשיים השינויים והנסיונות המתגברים בכל עת, מחייבים את כולנו, הורים ומחנכים כאחד, להתבונן לחשוב וללמוד איך נסלול בעבורם את הדרך, את הדרך אשר נלך ואת הדרך אשר יילכו בם, איך נגדל את הדור הבא לתורה וליראת ה' טהורה, כהמשך הדורות הקודמים.  

את 'משא החינוך בדורנו' נשא רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א שניאות להגיע לעיר בית שמש לכבוד הישיבה ולכבוד תלמודי התורה שע"י הישיבה הקד', להשמיע את דבר ה' למייחלים, להעמיד את משנת החינוך בדורינו, להדריך ולכוון, בבהירות ובאספקלריא המאירה.   

במשא המיוחד שנשמע במשך שעה ארוכה העמיד רבינו מרן שליט"א את יסודות החינוך וההצלחה בחינוך, כשמאות הורי התלמידים יחד עם רבני הקהילות שומעים בשקיקה עצומה את היסודות ואת ההדרכות לצד ההוראות המעשיות, כיצד להוליך את בנינו בדרך העולה בית קל.

בחלקו הראשון של משא החינוך, העמיד מרן שליט"א את יסודות החינוך כפי המסורה לנו מדור ודור שעליהם מושתתת כל ההצלחה בענין זה, ולאחר מכן התקיים שו"ת מיוחד עם מרן שליט"א בו הועלו בפני מרן שליט"א שאלות מן השטח, את השאלות העלה הגאון רבי חזקיהו וויל שליט"א ר"י כנסת מרדכי בבית שמש. 

לחשיבות הדברים ולחביבותם מביאים אנו את הדברים המיוחדים, הדרכות והוראות, לשעה ולדורות. 

על פי דרכו – לא לנסות לשנות את טבע הבן 

מרן ראש הישיבה שליט"א פתח את משאו: 

יש כמה יסודות חשובים ובסיסיים בדרך החינוך של אב לבנו. כמובן שיש פעמים שב"ה אין איתם שום בעיות, הבנים קמים בזמן, עושים הכל כמו שהאבא רוצה, ב"ה. אבל הרבה פעמים זה לא כך. 

צריך לדעת, היסוד הראשון בחינוך הוא, חנוך לנער על פי דרכו. בדרך הטבע, אדם רוצה שבנו יהיה כמותו. למשל, אדם שטבעו להיות דייקן ומסודר מאוד, הרי שאיכפת לו אם הבן לא ככה. אם הבן שלו מאחר או לא מסודר כל כך זה איכפת לו. אבל אם הוא בר דעת ומבין, הרי הוא יודע ומבין שלא צועקים על הבן, כי הטבע שלו שונה ממנו ואי אפשר לשנות את טבע הבן לגמרי, וזה בדרך כלל אנשים לומדים ומבינים. 

אבל, עדין בכל זאת קורה הרבה פעמים שהאבא אומר מפעם לפעם איזה וורט, חצי מילה בביטוי של זלזול נגד הטבע של הבן, בפרט בענין הזה. או שאומר איזו בדיחה על הסגנון הזה אפילו בלי לשים לב.

ולפעמים, אפילו האבא לא אומר כלום בענין, אבל הבן רואה שאבא לא אוחז ממנו בגלל זה, והוא מרגיש – גם בלי ששומע את זה – שלמעשה האבא מאוד מאוכזב ממנו. 

צריך להבין, הדבר הכי חשוב לילד, שאבא יחזיק ממנו, אם האבא לא אוחז ממנו, זה הרס לנפשו ממש.  

אבא צריך להחדיר לעצמו שמה שאמר שלמה המלך "חנוך לנער על פי דרכו" הפירוש הוא, וודאי צריך לחנך את הבן במה שהוא לא עושה טוב, אבל החינוך צריך להיות לפי הסגנון של הבן. 

אם הוא סוג בן אדם שלא יכול להיות תמיד דייקן או מסודר במאה אחוז, או שאר דוגמאות של סגנון טבעו, האבא צריך לקבל את זה, ולאהוב אותו כמו שהוא. וההרגשה התמידית של הבן צריכה להיות: אבא אוהב אותי, אבא מרוצה ממני ואוחז ממני.

וכבר היו כמה וכמה סיפורים, שהילד הרגיש שאבא לא אוחז ממנו אפילו שהאבא לא אמר לו את זה, ובגלל זה הוא לא הצליח ללמוד שום דבר, ולא הצליח לתפקד. עד כדי כך. כי הוא הרגיש בעצמו שהוא כלום, על ידי כך שהרגיש שהאבא לא אוחז ממנו. 

והענין הזה נוגע גם לעוד דוגמאות, למשל בלימוד. יש אבא שבטבעו הוא עמקן גדול, ואילו הבן מטבעו לא עמקן בכלל, ולומד כביכול בצורה שטחית. או לדוגמא, אבא שהוא בקי עצום, והבן אין לו זיכרון גדול, והוא לומד בצורה יותר מקומית, והבן יכול להרגיש, אבא לא מרוצה ממני כי אני לא עמקן או לא בקי. 

הדרך הנכונה היא, חנוך לנער על פי דרכו, כל אחד לפי מה שהוא, לפי התכונות שלו, לפי הכשרונות השכליים שלו, לפי הכוחות הפיזיים שלו. לפי זה – תחנך אותו, חנוך לנער אבל רק לפי מה שהוא.

כשאבא כל הזמן מגיע עם טענות ועם ביקורת זה פשוט סכנה גדולה לבן, זה יכול להגיע ממש לפיקוח נפש. 

בדידי הוי עובדא, היה פעם בחור שהגיע למצב מאוד קשה רק בגלל שהיה סופג הרבה ביקורת כסדר, עד כדי כך. ושלחתי אותו לטיפול שהיה מאוד מורכב איך להתנתק באופן רגשי מהסיטואציה.

כך היה מוכרח לעשות, על אף שבאופן כללי, היה הבחור חי טוב מאוד עם אביו, אבל את הרגש הוא היה צריך להפריד כאילו שלא אכפת לו הדברים שאכפת לאביו, וכל זה היה בגלל שהרגיש בבית שלא אוחזים ממנו מספיק ולא קיבלו אותו בטבעיות כמות שהוא. 

כללו של דבר, אנחנו צריכים לקבל את הנער כפי שהוא, לאהוב אותו ולהעריך אותו כך, ולחנך אותו לפי כוחותיו ותכונותיו.

אבא צריך להיות החבר הכי טוב של הבן 

מרן רה"י שליט"א מעמיד את היסוד השני בחינוך: 

היסוד השני בחינוך הוא, שהאבא צריך להיות בבחינה מסוימת, חבר של הילד שלו. הילד צריך להרגיש, שאם יש לי בעיה או קושי, או איזה משהו אישי, אני יכול ללכת לאבא שלי ואשמע ממנו עצות, כי האבא הוא חבר הכי טוב שלי.

כיצד עושים את זה? ניתן דוגמא: הבן נסע לטיול עם חברים או קרובים וכדומה במהלך היום, בלילה הוא חוזר הבייתה אחרי הטיול, מה השאלה של האבא כשהוא חוזר: יש אבא שישאל אותו מיד "הצלחת להתפלל מנחה בזמן וכמו שצריך, או שהיתה לך בעיה עם זה?" זה אופן אחד.

מאידך אפשר לשאול, אם נגיד היה איזה משחק של תחרות וכדומה בטיול, האבא יכול לשאול "מי ניצח במשחק, אתם ניצחתם או הקבוצה השניה ניצחה?". כשאבא שואל שאלה כזו, הוא בעצם נכנס לתוך החיים של הילד ממש, הוא מתעניין כעת במה שאיכפת לילד ובמה שמעניין כעת את הילד. 

השאלה אם התפלל מנחה כמו שצריך, היא שאלה על מה שמעניין את האבא. אבל כשהאבא שואל מי ניצח במשחק וכדומה, ההרגשה של הילד היא "יש לי אבא שאכפת לו ממני', אבא הוא חבר שלי. נכון שהאבא הוא אבא, אבל אבא הוא גם חבר. 

וכשיש את זה, המון בעיות בחינוך נפתרות. 

היה סיפור פעם שהכרתי, עם איזה בחור שלא התנהג כמו שצריך, והיה איתו הרבה בעיות בישיבות שלמד בהם וכו', ועד כדי כך, שהסתבך גם עם המשטרה. 

אבא שלו, עשה את כל מה שיכול לעשות לטובת הבן, שילם המון כסף לחונכים פרטיים, שילמדו עם הבן ועשה כל מיני טצדקי לעזור לו בכל מה שיכל. ובאותה עת שהסתבך עם המשטרה, פעל והפעיל קשרים ענפים והשתדלויות גדולות על מנת להצילו מהמשטרה והצליח, הכל הוא עשה בשביל הבן.

ואחרי כל זה, הבן אומר לי "אני שונא את אבא שלי". שאלתי אותו למה? אז הוא ענה "כי אבא לא עושה בשבילי כלום". התפלאתי, אמרתי לו איך אתה יכול לדבר כך, תיזכר מה שעשה לך ופעל בשבילך כל כך הרבה.  

אז הוא אמר לי את ההרגשה שלו "אבא עושה את כל מה שעשה לא בשבילי אלא בשביל עצמו, הוא עושה כי הוא רוצה שיהיה לו בן טוב. לא מתאים לו שהבן שלו יהיה גרוע. אבל בשבילי הוא לא עושה כלום. כשאני הייתי צריך איזה דבר לדבר איתו, כשרציתי לספר לו על בעיה שהיתה לי, לא הרגשתי שיש לי אבא שאני יכול ללכת אליו ולדבר איתו". 

לחשבן מראש איך הבנים רואים ממבטם  

מרן שליט"א מעמיד את היסוד השלישי במשנת החינוך: 

היסוד השלישי בחינוך הוא, שבן צריך לאחוז מאבא. האבא צריך להיות אצל הבן דוגמא אישית של איש טוב, אדם כשר. 

לדוגמא, יש אבא שעובד כל היום קשה קשה, וכשבא הביתה צריך קצת מנוחה ולהוריד את המתח מכל היום, והוא לוקח איזה עיתון וקורא בו חצי שעה. הבן רואה את זה פעם, וכשבא אחר כך מהישיבה בערב, לוקח גם את העיתון ומתחיל לקרוא. 

האבא מגיע ורואה את הבן עם העיתון, ומעיר לו על זה?. אבל הבן חושב לעצמו, הרי אבא גם עשה ככה, אז למה הוא מעיר לי?.

הבן לא מבין את ההבדל שאבא עשה את זה בהיתר, כדי להשתחרר מהמתח של היום, אבל לעומתו הבן שקורא עיתון מאוחר בלילה, הוא יקום מאוחר בבוקר. והקריאה בעיתון תפריע לו לשקיעות בלימוד. הבן לא מבין את זה ולכן הבן רואה בהערה הזו חוסר ישרות מצד האב. וההורים צריכים לדעת לחשוב איך הבן מסתכל על זה, אפילו כשהם צודקים בהערה עצמה. 

עוד דוגמא, מישהו דופק בדלת ומבקש נדבה, הבן פותח, וכשקורא לאביו הוא אומר לו, "תגיד לו שאני לא נמצא", הילד רואה שאבא משקר, ומסתכל על אבא שהוא לא כזה 'צדיק' גדול. ואז הילד אומר לעצמו, אם אבא יכול לעשות כך, אני גם יכול לעשות עבירה אחרת.

אבל, כשהבן אוחז מהאבא, האופן הטבעי שהקב"ה ברא את האדם זה שהוא רוצה להיות כמו אבא שלו. ואם האבא מראה לו דרך טובים הרי שהוא רוצה להיות כך ועל ידי הוא זה הוא יכול לגדול בתורה וביראת שמים.

כללו של דבר, דרך החינוך היא כשהאבא אוחז מהבן ואוהב אותו, ומקבל אותו כפי מה שהוא וכפי התכונות שלו. ובנוסף הוא נוהג עימו כמו חבר שלו וחי עימו ושותף איתו, וגם נותן לו דוגמא אישית טובה, ואז הבן אוחז מאבא, ואם כך נוהג האבא, רוב רובם של הבעיות שיש היום, לא יהיו! כי הבן אוהב את אבא, אוחז מאבא, ורוצה להיות כמו אבא וכמו המשפחה, וכבר ראיתי כמה וכמה פעמים שהיה איתם בעיות קשות רח"ל, וניצלו מרדת לשאול תחתית בגלל שאהבו את משפחתם ולא יכלו לוותר על כך, כי הרגישו שאהובים שם.