המחזה היה בלתי שגרתי עד נדיר, ברחובות העיר בוונצואלה. בחור ישיבה חבוש בכובע ולבוש חליפה, מתדיין בלהט עם סטודנט צעיר בן גילו, אשר נראה רחוק ממנו באורחות חייו ובלבושו – כרחוק אוסטרליה מדרום אמריקה.
מסתבר שהבחור, אשר משתייך לקהילה היהודית במקום, בן למשפחה יראה ושלמה, חזר לחופשת 'בין הזמנים' מישיבתו בליקווד. המחזה הנדיר וה"מוזר" של הכובע והחליפה, תפס את תשומת ליבו של הסטודנט, אשר התעניין בנימוס, אודות התלבושת הבלתי שגרתית.
השאלה התמימה התפתחה לדיון ער, והסטודנט, שהתגלה כיהודי, הביע התעניינות רבה בדבריו של הבחור.
הסטודנט לא הכיר את המושג ישיבה, ואפילו לא ידע מהי התורה. במשך שעה וחצי דברו השניים. בחור הישיבה הסביר, שהלבוש יוצא הדופן הוא לבוש מכובד, כמו שמתאים לבן של מלך, והרי כל יהודי הוא בן של מלך מלכי המלכים. "נשיא ארצות הברית", הוא שיבר את אזנו של הסטודנט, "לא ילבש בגדים מוזנחים ועלובים, נכון? אתה רואה אותו מופיע תמיד עם מלבוש מכובד. גם אני, כבן ישיבה, הולך עם בגדים מכובדים – עם חולצה לבנה, חליפה וכובע".
השיחה האקראית גררה אחריה עוד כמה מפגשים, ולא ארך היום עד שאותו סטודנט החליט לבדוק את העניין מקרוב. נסע לבקר בישיבה בארצות הברית, טעם וראה כי טוב והחליט לקבוע את מושבו בבית המדרש כל ימי חייו.
והכל החל מכובע וחליפה…
מה שאותו בחור לא ידע, שהיתה פה סגירת מעגל, כי בעצם הכובע והחליפה הגיעו מ… הסטודנטים. הייתכן?
מהו באמת מקורו של אותו לבוש, שהתקבל באופן גורף בקרב בני התורה מכל העדות והחוגים? הכל החל לפני למעלה ממאה שנים. באותה העת, בשיאה של תקופת ההשכלה הארורה, היה נדמה כאילו מעשה שטן הצליח, תורה מונחת בקרן זווית, ומעמדם של בני הישיבה מזולזל ופחות בעיני המון העם, שלא השכיל להעריך כראוי את גודל מעלתם של היושבים ראשונה במלכות.
דבר שתרם לתדמית שגויה זו, הייתה ההשוואה הבלתי נמנעת בין הבחורים שבקושי נאבקו על פת לחמם, ומלבושם היה נראה בהתאם, לבין להבדיל הסטודנטים שלמדו השכלה חיצונית, ולבושם היה מוקפד ומהודר. בעיני עמי הארצות של אותה תקופה, היתה הופעתם של בני התורה, סמל פחיתות ערך וכבוד.
באותם ימים קם מרן הגאון רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל, מי שלימים נודע כ'סבא מסלבודקא', שבאותה תקופה היה אברך צעיר אשר אש קודש להטה בו בשליחות הכבירה לכונן ולהרים את קרן התורה ולומדיה. כחלק מחזונו עמל לייסד ישיבות ממוסדות אשר יהוו בית תלמוד שיספק את כל צרכיו של הבחור, לא כעני בפתח אלא כניזון משולחנו של מלך.
את המנהג ללבוש כובע וחליפה יסד הגרנ"צ זצוק"ל, במטרה לנפץ את המשוואה של ליצני אותו הדור, בין הסטודנטים להשכלה גבוהה שהיו הדורים בלבושם, לבין בחורי הישיבות שהכפישו את שמם כביכול אינם מקפידים על תיקון לבושם. ומעתה, ראה צורך השעה לגזול את החנית מיד המצרי, ולקבוע שבני הישיבות יתהלכו בלבוש מוקפד ומהודר.
באותה העת, פשטה האופנה בקרב אותם סטודנטים, ללכת כשהם חבושים בכובע ובמקטורן קצר. ומעתה – אותו מלבוש עצמו שהיו מתהדרים בו אותם דלים גאים שעסקו בחכמת חיי שעה, הוא אשר נקבע מעתה להיות לבוש פאר אשר יכהנו בו בני התורה אשר מקדישים את מיטב שנותיהם לעמול ולעסוק בחיי עולם.
והמנהג התקבל ופשט בכל עולם הישיבות ומשם לכל רחבי העולם היהודי, ועד עצם היום הזה מהווה סמל למכובדות של הנמנים על לגיונו של מלך.
מאז ייסודה, ישיבת עטרת שלמה זכתה להיות פורצת הדרך בהרמת קרן התורה ולומדיה, רבים מהמושגים שהעמידה בעוצמתה הפכו לנחלת הכל, וזכו להיות נהוגים כיום ברבים מהיכלי התורה בארץ הקודש.
דבר אחד נותר, שאיש לא הסכין להעתיק ולחקות, והוא החלוקה המפורסמת של הכובעים והחליפות, חלוקת 'מאן מלכי רבנן', המתקיימת כל שנה ושנה לקראת חג החירות. בשיתוף פעולה היסטורי שכבר נמשך כחמש עשרה שנה, נרתמה רשת ההלבשה 'המקום הנכון' ו'לונדון טיילור', למשימה הגדולה להלביש את עמלי התורה במלבושי מלכות, לכבוד התורה ולכבוד הרגל.
מדובר במחזה שאין לו אח ורע, לראות כיצד אלפי חכמי ורבני הישיבה, בני הישיבה הגדולה בקרית הישיבה, מאות בחורי הישיבות הפזורות ברחבי הארץ רבני ואברכי הישיבה הקדושה, כולם מקבלים בדרך של כבוד, מלבוש חדש ומכובד לכבוד חג החירות.
צורת החלוקה מגוונת, ומשתנה בין מקום למקום. לא הרי אברך שיכול לגשת בין הסדרים לחנות הסמוכה למקום מגוריו, כהרי בחור בישיבה הגדולה בקרית הישיבה השקוע בתלמודו וכל יציאה מנתקת אותו מהמטרה המקודשת 'בלתי להשם לבדו'. ואשר על כן מתכונת החלוקה נקבעה בצורה שתהיה מכבדת ככל הניתן מחד, ומאידך – תוך מניעת ביטול תורה מאלו אשר העולם מתקיים עליהם.
אברכי הכוללים מקבלים לידם תלוש מיוחד אותו יוכלו לממש בדרך של כבוד, כקונים מן השורה, בחנות הסמוכה למקום מגוריהם. כאשר התרבו ב"ה ספסלי בית המדרש, והיכלי הכוללים מונים אלפי עמלי תורה בלעה"ר, נוצר החשש שמא יווצר מצב שרבים יבואו באותן שעות לחנות, וייגרם עיכוב זמן יקר ללומדים החסים על כל רגע מזמנם.
גם כאן הושקעה חשיבה מיוחדת על הפרט הזה, וכל אברך מקבל לידו את כתובת הסניף אליו אמור לגשת, עם היום והשעה המדויקים, בשעות בין הסדרים, כך יכול הוא לבוא ביישוב הדעת ולקבל בקלות ובדרך של כבוד את המוקדש למענו, ולשוב לתלמודו.
בני הישיבות הקטנות, מגיעים בקבוצות מרוכזות בשעות ייחודיות שהחנות נפתחת במיוחד עבורם, כך יוכלו בכבוד וביישוב הדעת לבחור את אשר יישא חן בעיניהם ויגביה את ליבם בעבודת השם.
גולת הכותרת היא החלוקה המהפכנית לבני הישיבה הגדולה. נעשתה חשיבה יצירתית ביותר, כיצד לשבור את החבית ולשמור את יינה, מחד לספק מלבושי כבוד עבור למעלה מאלף בני הישיבה כ"י, ומאידך לא לגרום לביטול תורה של רגע אחד.
אך גם כאן, נמצא הפיתרון למען המטרה החשובה. בימי החלוקה, נפתחת בישיבה 'חנות' ממש של רשת ההלבשה. משאיות ענק פורקות את הסחורה שמגיעה ישר מן הנמל. מגוון עצום של כובעים וחליפות בדגמים שאושרו קודם לכן על ידי ההנהלה הרוחנית, עומדים לבחירתו של כל בחור ובחור, אשר מגיע בשעה שנקבעה לו למתחם ההלבשה הייחודי שנוצר אך ורק עבורו, לבחור בנחת את המלבוש אשר יהלום ויכבד את מעמדו כיהלום שבכתר, נזר הבריאה.
סוף זמן חורף, ימים ספורים טרם תחילת החלוקה, כשמערך החלוקה לכלל עמלי התורה בני הישיבה ואברכי הכוללים שע"י הישיבה כבר עומד הכן בתום השלמת חודשי הכנה מרובים, לקראת שלל אופני החלוקות שיתקיימו ברחבי הארץ לבני הישיבה, אנו מבקשים לשוחח עם מנכ"ל רשת 'המקום הנכון' ו'לונדון טיילור' ר' אברהם אייזנבך הי"ו, מי שעומד בחוד החנית של השותפות המיוחדת שנרקמה למען כבודם של עמלי התורה.
את ר' אברהם אנו תופסים לשיחה בתקופה העמוסה ביותר בשנה, בין שלל תיאומים ושיחות אחרונות, לקראת הגעתם של משלוחי הביגוד הענק ממפעלי הטקסטיל הגדולים בעולם לקראת חג הפסח, חלקם שנשלחו מבעוד מועד נמצאים בנמלים שונים או בדרכם בלב ים וחלקם אמור לצאת ברכבת אווירית בשבועות הקרובים, ללא ספק זו התקופה העמוסה ביותר בכל השנה.
אולם לבקשת מערכת 'והודעתם', ר' אברהם משנה את הלו"ז ומפנה מזמנו היקר – עטרת שלמה עומדת בראש מעייניו לכל דבר וענין – הוא יסביר לנו מאוחר יותר – והיא קודמת לכל. כשהוא מדבר על החלוקה השנתית זיק ניצת בעיניו. ניכר, כי אין הדבר מהשפה ולחוץ. הוא מדגיש שוב ושוב, איננו רואים בעטרת שלמה 'לקוח', אנו רואים בעטרת שלמה זכות עצומה ושותפות קודש לכבד את בני התורה.
בתחילת השיחה, אנו מבקשים לשמוע, מתי הכל התחיל? "בשנת תש"ע" משיב אברהם, "ביצענו את הפרויקט בפעם הראשונה ומאז, 15 שנים ברציפות, אנחנו מבצעים אותו בהצלחה גדולה בסייעתא דשמיא".
האם אתה זוכר את שיחת הטלפון, או המפגש הראשון עם עטרת שלמה?
"זוכר מצויין" הוא משיב מיידית "בשנת תשס"ט, ישיבת עטרת שלמה עשתה מספר "חלוקות" עם עסקים אחרים והיו תלונות על ליקויים וחוסר שירות וכבוד לתלמידים ולאברכים, פניתי אז מיוזמתי לראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א, והצעתי לשנות כיוון ולבצע את פרויקט החלוקה של הכובעים והחליפות בצורה מכובדת, ההצעה שלי הייתה לעשות חלוקה, אבל שלא תהיה התחושה של חלוקה, אלא בצורה שהתלמידים והאברכים ירגישו כמו לקוח מכובד ולא כמי שמקבל עזרה".
"שלוש נקודות עמדו בדרישות ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א באותה שיחה, שהם היו התנאים לכך" הוא ממשיך לספר "א. כבוד לתלמידי חכמים – שירות מלא ומכובד לתלמידי הישיבה והאברכים. ב. כשרות מוקפדת על עניני שעטנז שיהיו לכתחילה שבלכתחילה. ג. איכות גבוהה ביותר לכובעים והחליפות. אלו היו היסודות באותה שיחה ראשונית, והם היו הבסיס והיסוד לכל הפרויקט המכובד שמנוהל על ידינו עד היום הזה בסייעתא דשמיא מרובה".
כיום הפרויקט מנוהל למופת, איך עברו הפעמים הראשונות, האם הצלחתם להיערך כראוי? בכל זאת מדובר על פרויקט עצום של הלבשת אלפי תלמידים בימים ספורים?
"ללא ספק, בפעם הראשונה, בתש"ע, הפרויקט היה גרנדיוזי במושגים של לפני 15 שנה. מצד שני המערכת שלנו בנויה לבצע פרויקטים גדולים, ככה שעברנו את זה בהצלחה ב"ה. כמובן שכל שנה מפיקים לקחים ומייצרים רעיונות נוספים כדי שיהיה עוד יותר טוב".
בחיוך הוא מוסיף "בשנה הראשונה למדנו מי הם תלמידי ואברכי עטרת שלמה ואיך עלינו לשרת ולכבד את התורה ולומדיה. וכמובן שיהיה מבלי לפגוע בקיום הסדרים בזמנם, וככה עלינו ושיפרנו עם השנים".
האם להכרותכם רבת השנים בתחום, קיים פרויקט בהיקף דומה?
"ממש לא! יש עוד ארגונים ומוסדות שמלבישים במהלך השנה כמה מאות או אפילו כמה אלפי בחורים ואברכים, חלקם במימון מלא וחלקם בסבסוד חלקי, אבל זה לא מתקרב לגודל ולהיקף של ישיבת עטרת שלמה".
"תבין" הוא מבקש לחדד "כל הפרויקט האדיר הזה, מתבצע תוך 3 שבועות (!) בחודש אדר, בהם עלינו להלביש אלפים רבים בחנויות ובמכירות בכל רחבי הארץ, מדובר על הישיבה גדולה, על הישיבות קטנות, על הכוללים, על הרבנים ועוד ועוד. גם בפעם החמש עשרה, זה פרויקט חסר תקדים בהיקפו ודורש יכולת גבוהה ושיתוף פעולה עם הרבה גורמים והרבה סייעתא דשמיא".
בנימה אישית הוא אומר: "האמת היא שבכל פעם שאני רואה את כבוד התורה ומסירות הנפש של רבינו ראש הישיבה שליט"א לבחורים ולאברכים, אני נפעם מחדש ומשתדל גם אני להשקיע יותר ויותר. החשיבה האין סופית איך להיטיב עם עמלי התורה זה משהו שמלווה אותי אישית ואת כל הצוות שלנו ומחייב אותנו לבצע את הפרויקט באחריות ובמסירות ללא גבולות".
ממתי אתם מתחילים להיערך לכזה פרויקט?
"ההכנות מגיעות לשיאן בחודשי החורף, אבל האמת היא שכבר בחודש אייר בכל שנה, אנחנו לומדים ומסכמים את הפרויקט שהסתיים ומתחילים להיכנס למוד של פסח הבא. חידושים בקולקציות, בחירת בדים וגזרות. הזמנות בדים ואביזרים הם תהליך של חודשים ארוכים. דאגה לחומרי גלם איכותיים ולמציאת דוגמאות יחודיות – לוקחת הרבה זמן. גם תהליך הייצור שלנו ארוך מהרגיל הן בגלל ההקפדה על האיכות והן בגלל ההשגחה על הכשרות משעטנז, כשהמשגיח נמצא במפעל בתהליך הייצור ומוודא שאין כל פשתן על הקווים. גם ריבוי הדגמים והגזרות והגדלים אצלינו שמאפשרים לנו להלביש כמעט כל אחד – גבוה או נמוך, קטן או גדול – ושנוכל לשרת עשרות אלפי לקוחות עם מינימום תיקוני חייט, כל זה לוקח המון זמן ולכן את השנה הבאה אנחנו מתחילים מיד אחרי פסח החולף".
"בכובעים זה מורכב לא פחות. שני מפעלים ותיקים באיטליה שמייצרים עבורנו את כובעי טסטה ומונזינו נדרשים לתכנן ולהזמין את הלבד וחומרי הגלם זמן רב לפני יצור הכובע בעבודת יד. גם פה אנחנו מתחילים לעבוד על השנה הבאה מיד אחרי פסח".
אנחנו מבקשים לשאול שאלה מעט רגישה: האם מבחינת צוות העובדים בחנות, תלמיד ישיבת עטרת שלמה מקבל שירות מלא, כמו לקוח שמשלם במזומן, בל נשכח שמדובר על אלפי תלמידים…?
הוא עונה בתקיפות: "אני מבין שטרם הפנמת את הנקודה, אז אחדד לך שוב: הבחורים והאברכים של עטרת שלמה מרגישים אצלינו טוב יותר מלקוחות רגילים!, הם לא 'כמו' לקוחות, הם 'יותר' מלקוחות!".
"הסיבה לכך, היא שכל צוות העובדים מעריך ומכבד את התלמידים ואת הישיבה והם עומדים אצלינו בראש מעיינינו. רק לדוגמא, המבחר הגדול שמגיע בערב פסח, תלמידי הישיבה והאברכים נהנים ממנו ראשונים כשעדיין כל המידות במלאי ורק אח"כ יגיעו שאר הלקוחות בערב פסח, כמו כן את תיקוני החייטות ומכפלות למכנסיים תלמידי הישיבה מקבלים הכל במהירות לעומת הלקוחות האחרים שנאלצים להמתין. כמובן, שמלבד החשיבות העצומה לבני התורה ולתלמידי הישיבות שמוסרים את עצמם ללימוד, אי אפשר להתעלם מהעובדה, שמאחורי התלמידים עומדת הישיבה שהיא לקוח-על שמשלם מיליוני שקלים בשנה בעבור התלמידים ועל כן בוודאי ובוודאי שמגיע לו יותר, והרבה יותר מלקוחות רגילים".
כמי שמצעיד את אחת מהרשתות המובילות במגזר החרדי, נבקש לשמוע על הייחודיות של הרשת.
"מתחילת דרכה של רשת 'המקום הנכון' עלה הרעיון והחזון שניתן להלביש את העשירונים העליונים, העשירים ובעלי יכולת, יחד ולצד בחורים ואברכים בני התורה באותו מקום. הסלוגן שלנו היה: מקום אחד לכולם. כי בעינינו בני תורה הם העשירון העליון! למרות שבענף חשבו שהשתגענו, הצלחנו ב"ה להוכיח שזה אפשרי וזה הפך להיות חלק חשוב באסטרטגיה השיווקית של הרשת. תמיד אמרנו: כשם שכולנו מתפללים באותם בתי כנסיות ולומדים באותם בתי מדרש, כך נוכל גם לקנות ולהתלבש באותה חנות. זה החזון וב"ה הוא עובד ומוכיח את עצמו".
"למעשה, בשנים האחרונות מתלבשים אצלינו עשירי הארץ והעולם, רבנים עסקנים ואישי ציבור, אך יחד עימם בד בבד גם בני התורה ולהבדיל פשוטי העם מוצאים אצלינו מוצרים איכותיים ושירות אדיב במחירים טובים. היחס שלנו לכולם זהה".
נבקש לשמוע על רגע מרגש שאתה זוכר בחלוקות של הישיבה?
"במהלך השנים חווינו הרבה אירועים ורגעים מרגשים, אבל ללא ספק המיוחדים הם אותם אברכים ובחורים שחוו אסון ונדרשנו לפעולות מיוחדות. אם זה להלביש חתן בביתו, רגע לפני הלווית אימו ע"ה, או לפתוח חנות באמצע הלילה להלביש בחור באופן דחוף מסיבות כאלה ואחרות".
"אני מוכרח לומר לך" הוא משתף "אני מכיר מאות עסקנים מנהלי מוסדות וראשי ישיבות, אך מעולם לא נתקלתי בתופעה יחודית כמו בעטרת שלמה. ראש ישיבה שמתנהג כמו 'אבא' במסירות לרווחת אלפים של תלמידים! בצורה שלא תיאמן".
"אינספור פעמים שראש הישיבה שליט"א פנה אליי בדאגה אישית ומיוחדת לתלמידים, שיש להם חתונה והם נצרכים לכך או שהם עורכים בר מצוה לבן, או ח"ו במקרים מצערים שצריך לדאוג להם. האכפתיות והדאגה האישית של ראש הישיבה שליט"א לתלמידיו, סוחפים את כולנו. אני יכול להעיד על עצמי ש'נדבקתי' בזה, ויש לנו – כלל עובדי המקום הנכון – את הזכות שנדבקנו באהבה מיוחדת ובדאגה לתלמידי הישיבה ולבני תורה".
"אספר לך משהו אישי, הוא מוסיף" ברגש "ההיכרות שלי עם המקום הנכון החלה בפרויקט הלבשה גדול לארגון לילדים נצרכים, אותו ארגנתי כאברך צעיר, משם הכרתי את בעלי הרשת. דרך החלוקה הזו נכנסתי 'לענינים' ברשת".
"בהמשך, עם ההיכרות שנוצרה ביני לבין ישיבת עטרת שלמה 'ננזפתי' בחיבה ע"י ראש הישיבה שליט"א בכמה הזדמנויות על כך שאיני לומד מספיק במהלך היום, הוא התרעם ונתן שיחת מוסר באוזני בעל הרשת באומרו: איך יתכן שאברך בעל כישורים כמוני מוצא את מקומו בחנות ולא בכולל, במהלך הדברים הוא אף הגדיל לעשות ואמר: כי אם אני מוכן לשוב לכולל הוא מקבל אותי ללמוד בכולל עטרת שלמה".
"אמנם לא הגעתי ללמוד בכולל עטרת שלמה… אבל כן קיבלתי על עצמי באותו מעמד שאהיה חלק מעטרת שלמה, שאהיה בשר מבשרה של הישיבה. מאז קיבלתי על עצמי להיות שליח נאמן של הישיבה ברשת המקום הנכון, ובאם עומדת לפני טובת הישיבה או טובת הרשת, אצלי טובת הישיבה ותלמידיה קודמת לכל! וכך אני נוהג מאז ועד היום".
שיתפת אותנו ברגש רב בכך ש'נדבקתם' בדאגה ובאהבה לתלמידי הישיבה, האם ועד כמה משפיע פרויקט החלוקה של 'עטרת שלמה' על כלל רשת המקום הנכון?
"ראשית זו זכות גדולה ואנו מודים לקב"ה על שנבחרנו להיות שותפים לפרויקט כל-כך מיוחד. ההשפעה של הפרויקט רבה, והיא רוחבית על כל העסק, עלי אישית, וזה עובר דרך מנהלי הסניפים, עובדים, יצרנים ומנהלי בקרת איכות בחו"ל. בעלי מפעלים בעולם שמייצרים עבורנו את הסחורה ורואים את ההקפדה והמאמץ שאנחנו משקיעים בהזמנות האלו, משקיעים גם הם מצידם יותר מאמץ לספק מוצר מושלם וטוב מהרגיל".
"היה סיפור מעניין, לפני כמה שנים, הגיעו מחו"ל מנהלים של אחד המפעלים האיכותיים בעולם ורצו לראות מי הם 'הלקוחות' שעליהם אנחנו הופכים עולם. לקחתי אותם לביקור בקרית הישיבה בראשון לציון בשעה 11 וחצי בלילה. הם עמדו נפעמים לראות בית מדרש מלא ובוער כאילו שעכשיו 9:00 בוקר, עד היום הם זוכרים זאת לטובה ועושים עבורנו את הטוב ביותר, הם מבינים בעבור מי אנו כל כך מתאמצים".
הג"ר שמחה סטל זצ"ל סיפר, כי לפני שנים רבות היה מגיד-שיעור בישיבת 'עטרת צבי' באשדוד, שהייתה מיועדת לבני עדות המזרח. היה לו שם תלמיד שהגיע מאשקלון, בן למשפחה מסורתית שבשעה שעלו לארץ, הסוכנות שלחה אותם לבתי ספר ממלכתי-חילוני. הדבר כאב מאד לאמא, שגדלה בבית שומר מצוות, וליבה נחמץ לראות את בניה מתחנכים ברוח זרה לכל דבר שבקדושה. אך כתושבת חדשה בארץ, לא ידעה למי לפנות בכדי לשנות את המצב. בימי בין הזמנים, בחורי הישיבות חזרו לביתם באשקלון והנה רואה האמא, בחור ישיבה ברחוב עם כובע וחליפה, כשכל-כולו אומר ארשת רצינות ויראת-שמים.
"היא שאלה את אחת השכנות מה פשר המראה הזה? והיא הגיבה לה בזלזול: 'עזבי אותם, הם חרדים, זה לא בשבילך'. היא לא וויתרה, כי המראה הנפלא של הבחור עם הלבוש המלא וההתנהגות הרצינית כבש את ליבה. מאותו רגע לא ידעה מנוח, חקרה ודרשה, עד שהחליטה כי הבנים שלה ייראו בדיוק כמו הבחור הזה. בנה הגדול נשלח ללמוד בישיבה קדושה, ואחריו כל הבנים הלכו לישיבות והקימו בתים נאמנים להשם ולתורתו.
