ש. ישנם ילדים שמאחרים לתלמוד תורה, איך אפשר להחדיר לתלמידים לבוא בזמן ולהקפיד על זמנים, לפעמים המלמדים לא יודעים מה הם צריכים לעשות להשאיר בחוץ או לא, זה דבר שמפריע גם לילד וגם לכיתה?
ת. ראשית צריך דוגמא אישית, אם רואים שהמלמד מאחר (ולרוב מסיבה מוצדקת) הילדים חושבים שפחות חשוב להקפיד על זמנים ושגם הם יכולים לאחר, בד"כ אם המלמד לא מאחר גם התלמידים לא מאחרים.
כשתלמיד כן מאחר, דבר ראשון צריך שהוא יתן סיבה, בין אם זה אמת או שקר הוא חייב לתת סיבה למה איחר, ואח"כ המלמד צריך לעשות משהו כדי שיבין שיותר אסור לו לאחר, אולי שיושיב אותו במקום אחר באותו יום, צריך לראות מה העונשים בכיתה, אבל לא להשאיר בחוץ כי זה רק נזק, הוא ילך לרחוב וירד ברוחניות. וכמובן כשיש סיבה מוצדקת לא מענישים, וגם לפעמים זה לא באשמת הילד אלא אחד ההורים אשם באיחורים.
ש. תלמיד שמאחר כל יום בקביעות האם להעניש אותו כל יום?
ת. המלמד צריך לומר לו אם אתה רוצה להמשיך במצב הזה תחפש מקום שמסכים לכך, וכמובן לדבר שוב ושוב בחשיבות ההגעה בזמן עד שהילד יפנים.
ש. אצלינו בת"ת מתחילים ללמוד גמרא בכיתה ג', במה צריך להתמקד יותר, על ידיעת השקלא וטריא בע"פ, או על קריאה בפנים והבנת שפת הגמרא?
ת. קריאה בפנים, יש בחורים גדולים שעדין לא יודעים לקרוא.
ש. באיזו כיתה צריך ללמד כתב רש"י ולהרגיל לקרוא רש"י בפנים?
ת. בכיתה ד', ילדים תופסים מהר מאוד, שיתחילו לקרוא ישר בפנים ויבינו.
ש. בכיתה ח', האם ישנם דברים מסוימים שכדאי יותר להתמקד בהם בלימוד הגמרא?
ת. ללמוד בחברותות ולהכין את השיעור, וכשהמלמד ימסור את השיעור שיראו שהכינו נכון, גם בזה יש בחורים בישי"ג שיודעים לומר סימן שלם בקצוה"ח ולא יודעים להכין עמוד גמרא. הדורות השתנו מאוד, כשהייתי ילד בן עשר נבחנתי לישי"ק פונביז', הכניסו אותי לאיזה חדר ואמרו לי להכין דף בהמפקיד ושבעוד שעה יבואו לבחון אותי, וכך היה, היום יש בחורים שלא יודעים איך להכין גמרא הם צריכים גמרא מבוארת בשביל זה.
הזוהר הק' אומר שכל בעלי החיים לא מתקדמים בחייהם, ולכן כתוב "שור או עז כי יוולד" הוא נולד שור ומת שור הוא לא משתנה, אבל האדם כל הזמן משתנה ומתקדם, יש את הזמן מהלידה עד הברית (משמע מדבריו שבברית מקבלים תוספת לנשמה), אח"כ מתחיל ללמוד, אח"כ מתחתן ויש לו ילדים והוא מלמד גם אותם, תמיד צריך שיהיה ניכר ההתקדמות, גם בחיידר. בכיתות הנמוכות לומדים בעיקר מה הגמרא אומרת, אבל בכיתות הגבוהות צריך ללמוד יותר סברות, מה הגמרא הבינה בהו"א ומה במסקנא, מה היה קשה לתוס' ומה הבין בתירוץ, זה דרגות של התקדמות.
ש. באופן כללי מקפידים בת"ת לא לשלוח תלמיד הביתה מלבד במקרים חריגים, האם זה נכון?
ת. על מה השאלה על הרישא או על הסיפא, הרישא ודאי נכון, הסיפא צריך לדעת האם זה הפתרון, לפעמים אין ברירה לא כולם צריכים לסבול, אבל באופן כללי אם שולחים ילד מהחיידר הוא ילך לגינה וימצא שם מקולקלים ועלול לרדת ברוחניות, זו בעיה קשה, פעם היו שולחים למנהל והוא היה מעסיק את הילד להדביק בולים על מעטפות אבל היום כבר אין בולים ואין מה להעסיק את הילדים, צריך לנסות בכל זאת להעסיק אותם באיזו צורה, הילד חייב להבין שכך זה לא יכול להימשך.
צריך להבין שהיום המציאות של לשלוח ילד הביתה זה מאוד מורכב, אם אין אף אחד בבית זה נורא ואיום, ואם האמא לא עובדת ונמצאת בבית רק יהיה לו נחמד בבית והוא ירצה להישאר, זה יהיה פרס ולא עונש, וקנס כספי אולי זה עונש להורים כשרוצים לחייב את האבא להיות מעורב, כי הרי את הילד זה לא מעניין, אולי אפשר מידי פעם לעשות לילד מחייב שהוא צריך להיבחן על דף גמרא בעוד יומיים וכך יהיה חייב להשקיע, העיקר שיהיה בתוך האידישקייט ולא בחוץ ברחוב.
ש. באיזה מצב צריך להוציא ילד מהכיתה כי הוא חב לאחרינא, ולכמה זמן?
ת. כמו שאמרתי אם הוא מזיק זה בור ברשות הרבים, השאלה אם יש לאן לשלוח אותו, צריך בכל מקום למצוא פתרון שלא יהיה על חשבון הרוחניות של הילד.
ש. יש ילד שהוא מאד בעל מרץ, ולפעמים ממש הופך את הכיתה, עד כמה צריכים להכיל אותו?
ת. אאמו"ר זצ"ל היה אומר, שמהשובבים הללו יוצאים בעלי הכשרונות הכי גדולים אם לא מדכאים אותם יותר מידי, אני זוכר שישבתי פעם בבר מצווה לבנו של רה"י הגאון ר' שלום-בער, ישב לידי אביו של ראש הישיבה הגאון ר' שלום בער שליט"א וסח לי שבילדותו היה בעל מרץ עצום, והמלמדים היו מתזכרים אותו ע"כ באופן קבוע… אבל הנה ב"ה לאן הלך המרץ.. תראו איזה מרביץ תורה הוא נהיה בהיקף נדיר מאוד…, ומלבד זה, ת"תים, ישיבות קטנות, ישיבה גדולה שהיא מבצר אדיר של תורה ובני עליה… וכוללים. זה יהודי שהעמיד עולם של תורה.. ועוד הרבה דברים גדולים.
לפני שנים רבות כשהתחילו תלמודי התורה הראשונים של ישיבת 'עטרת שלמה' ביקש ממני אאמו"ר שאכנס קצת ללוות אותם, הוא אמר לי, הגאון ר' שלום-בע'ר הוא 'גברא דמריה סייעא', יש לו סייעתא דשמיא וכח מיוחד, אסור לעצור אותו… העולה מכל הנ"ל שצריך להכיל את הילד.. אבל בחכמה לכוון אותו וגם שלא יראו האחרים ויכעסו למה הוא שונה מהם ואיתו מקלים…
ש. מלמד שרוצה להוריד ילד כיתה או להעביר אותו לכיתה אחרת זה בסדר?
ת. זה מלבין פני חברו ברבים, זה בכלל לא פשוט.
ש. ילד שמתחצף למלמד האם המלמד יכול לומר אם הוא לא שומר על כבודי גם אני לא צריך לשמור על כבודו?
ת. לא, צריך בחכמה, אם יחשוב שלא מאמינים בו וחושבים שהוא הכי גרוע אין לו מה להפסיד והוא יהיה עוד יותר גרוע, הוא צריך לדעת שמאמינים בו ומצפים ממנו ליותר.
ש. האם לעודד בחיידר ללימוד משניות בע"פ כי לפעמים זה מגיע על חשבון ההבנה?
ת. בכיתות הנמוכות לעודד, בגבוהות לא. צריך ללמוד בעיקר מה שלומדים בחיידר, יש הרבה ארגונים שלומדים עם הילדים בערב משניות וכדו' צריך לראות שזה לא על חשבון החיידר, הילד צריך לדעת שהוא יצא תלמיד חכם אם הוא ידע טוב מה שלומדים בחיידר, זה עיקר הלימוד שחשוב לו לדעת כילד, השאר זה רק תוספות.
ש. איך גורמים למלמדים לא להישחק אחרי תקופה ארוכה שמוסרים שיעורים יום יום?
ת. מחמאות, זה מה שנותן את הכוח, יש מקומות שהמנהל עושה את זה, יש מקומות שהמלמדים מפרגנים אחד לשני, וההורים זה הכי חשוב, הורים לא מבינים כמה כוח זה נותן למלמד שאומרים לו שהילד כ"כ נהנה לבוא לחיידר וללמוד והוא יודע כ"כ טוב את כל החומר שנלמד, זה מחייה את המלמד.
סיפר לי מלמד מאוד טוב בב"ב שיום אחד ניגש לאבא של תלמיד ואמר לו נראה לי שאפשר לברך על הילד שלך ברוך משנה הבריות הוא ממש השתנה לטובה, אמר לו האבא ואני חושב שעליך אפשר לברך ברוך יוצר האדם, פשוט יצרת אותו מכלום, המשפט הזה נתן למלמד הזה כוחות וכיום הוא אחד המלמדים הכי טובים בב"ב, זה כוח של מילה טובה. מרן הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל אמר פעם שאם הוא יודע שהוא אמור לפגוש איזה אבא בערב כבר בבוקר בשיעור הוא יותר ישים לב אליו, כי מסתמא האבא ישאל איך הבן שלי אז אני צריך שיהיה לי מה לומר, זה חובה להיות בקשר עם המלמד לא להיות נודניק אבל מידי פעם להתעניין וגם להחמיא, הורים לא יודעים כמה זה טוב ומחזק, הוראה זו עבודה קשה ודורשת דרבון.
כיום המצב הוא שלקחו למלמדים את כל הכלים, אסור לתת סטירה, אסור להראות חיבה, מה נשאר? רק מילה טובה, גם למלמדים וגם לתלמידים.
ש. מאיזה גיל כדאי שהילדים יתפללו בחיידר במניין?
ת. יש מקומות שרק כיתות ח' ויש מקומות שגם ז', וזה טוב כי רק בחיידר לומדים להתפלל, בבית לא מתפללים, קמים מאוחר אומרים מה טובו ורצים לחיידר, צריך למנות מלמד שישמור עליהם, אבל זה גם דבר טוב כי ילדים מאוד רוצים להיות חזן ובעל קורא, זה מפרגן להם שהמלמד הגיש אותם חזן וגם נותן ביטחון עצמי.
ש. רוצים לעשות חיזוק לתלמידים, על מה כדאי לעשות את החיזוק?
ת. התמדה, זה הכי חשוב, מי שמתמיד יוצא ממנו משהו, מי שלא, גם אם הוא מוכשר מאוד ולמדן אם הוא לא מתמיד לא יוצא ממנו כלום, רק התמדה 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי'.
