על ידי חיזוק העמילות בתורה ובמצוות אנו יכולים להתגבר על הנסיונות שיש היום שלא היו בשום זמן

שיחת מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א בהיכל הישיבה הקד' 

ניסים שממעטים זכויות וניסים שלא

ברשות ראשי הישיבה שליט"א והמשגיח שליט"א. יש הרבה דברים שצריך ללמוד מחנוכה בדברי חז"ל, ונתרכז בנקודה אחת.

יש שני ניסים בחנוכה נס המלחמה, ועל זה אנחנו אומרים את כל על הניסים, והיה נס פך השמן. הנס של השמן זה אמנם הסימן של חנוכה, הרי זה מה שאנחנו עושים. אבל בעל הניסים זה כמעט לא מופיע, רק בסוף זה כתוב ואחר כן 'ובאו בניך והדליקו נרות בחצרות קודשך'.  

וקשה, למה סדר החג זה נר חנוכה, ומה שאנחנו מתפללים זה בעיקר על הניסים והנפלאות של המלחמה? ויש עוד שאלה שכבר שואלים הרי היו יכולים לעשות פתילות יותר דקות ולא היו צריכים לסמוך על הנס?. 

כתוב בגמרא בתענית (כ"ד ע"א) מעשה ברבי יוסי דמן יוקרת שהיה לו עובדים שכירים שעבדו בשדה, והלך רבי יוסי להביא להם אוכל בצהריים ואיחר, ולמעשה לא הביא להם לחם. הבן שלו היה שם ואמר אנחנו מאוד רעבים, והם ישבו תחת עץ תאנה, והבן אמר תאנה תאנה הוציא את תאנתך הוציא את פירותייך ויאכלו הפועלים של אבא שלי, קרה נס ויצא תאנים והם אכלו. 

אחר כך הגיע רבי יוסי והתנצל שאיחר, אמרו לו הפועלים כבר אכלנו וסיפרו לו את כל הסיפור שהיה עם בנו. רבי יוסי אמר לבנו "אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו".

נדמה לי שהכוונה היא, הרי כל בן אדם צריך זכויות לחיות בעולם הזה, וכל בן אדם במשך החיים עושה עבירות ועוד עבירות ונכנס בשוגג או בחיוב בידי שמים וכל מיני חטאים שבגללם אדם צריך למות. ורק שלכל אדם יש זכויות והקדוש ברוך הוא מחייה אותו בגלל הזכויות, וגם הקב"ה סולח לו בגלל הזכויות. ואם הקדוש ברוך הוא עושה חסד לאדם יורד לו מהזכויות כמו שנאמר על יעקב אבינו קטונתי מכל החסדים, שמכיוון שנעשה לו חסדים אז הצטמצמו הזכויות שהיו ליעקב אבינו וירדו לו מזכויותיו.

וזה מה שרבי יוסי דמן יוקרת אמר לבנו, על ידי החסד הגדול הזה, שהקב"ה עשה לך בעשיית נס כזה, שהוא הוציא פרי בשבילך, ירד לך כל הזכויות בחסד הגדול הזה ועל כן ייאסף שלא בזמנו. 

עוד מובא (שם דף כ"ה ע"א) על עובדא דרבי חנינא בן דוסא שבליל שבת אחד ראה את ביתו עצובה, ואמר לה ביתי מדוע את עצובה, וסיפרה לו שהתחלף לה הכלי של החומץ עם הכלי של שמן והדלקתי אור לשבת מהחומץ במקום בשמן, וכבר דלקו הנרות על ידי החומץ, וממילא לא יהיה לנו אור בשבת. 

אמר לה רבי חנינא, מה אכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק, הקדוש ברוך הוא שאמר לשמן יאמר לחומץ. ולמעשה דלק החומץ כל השבת עש שהביאו ממנו אור להבדלה במוצאי שבת. 

והנה לא מוזכר כאן בגמ' כלל, שבעשיית הנס הזה במה שאמר רבי עקיבא מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק, שהיה כאן טירחה כלפי שמיא בעשיית הנס הזה, ומה החילוק בין מעשה זה דרבי חנינא בן דוסא לבין המעשה דרבי יוסי דמן יוקרת, שבנו נענש על הטירחה שבנס כ"כ. 

דרך הטבע לניסיון בעבורינו

כולם יודעים דברי הרמב"ן (סוף בפרשת בא) "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כלה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות – יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם – יכריתנו ענשו. הכל בגזרת עליון". 

והיינו, שלמרות שבעינינו נראה הכל כמו טבע, טבעו של העולם, כל דבר ודבר הוא בהשגחה של הקדוש ברוך הוא, ואין לאדם חלק בתורה עד שיאמין לדבר הזה. ושיאמין שאם יעשה המצוות יצליח ואם יעבור עבירות ייענש.  

כי כך הקדוש ברוך הוא ברא את הבריאה כולה, שנראית כמו טבע, אבל למעשה זה לא טבע, הכל מונהג על ידי הקדוש ברוך הוא בהשגחה פרטית. 

ולמה באמת הקדוש ברוך הוא ברא בריאה של השגחה פרטית שנראית כמו טבע? 

הפשט בזה פשוט, שזה הניסיון של כל יהודי ויהודי, שאף על פי שזה נראה כמו טבע, עליו לראות את הקדוש ברוך הוא בתוך הטבע ולהבין שהכל מאת הקדוש ברוך הוא. להבין את זה למרות שלכאורה זה לא נראה ככה. ואנחנו מאמינים בהשגחה פרטית למרות שנראית כמו טבע. וזה הניסיון שיש לכל אדם ואדם בעולם הזה, וכך מנהל הקדוש ברוך את העולם, בדרך הזו, שהכל נראה טבע. 

וזו הדרך הרגילה שהקדוש ברוך הוא עשה בבריאה, אמנם אם הקדוש ברוך הוא משנה את הבריאה ועושה נס, כלומר שלא נראה כמו טבע שזו הדרך בדרך כלל שהקדוש ברוך הוא מנהל בה את העולם, אזי הנס הזה הוא חסד גדול מאוד שהקדוש ברוך הוא שינה מהדרך שהוא מנהל את העולם ושינה את זה ועשה שיראה כמו הנס.

אנשים שרואים את הקב"ה בטבע אין אצלם הבדל בין נס לטבע

וזה הענין שהיה במעשה הנס שהתרחש אצל בנו רבי יוסי דמן יוקרת, שהיה הנס הזה שיצאו התאנים, שהקב"ה שינה מהטבע, באופן שאינו האופן הנורמלי שבדרך כלל בטבע, והקב"ה שינה את זה מהשגחה פרטית בדרך הטבע להשגחה פרטית שנראית בעין בנס, וזה היה חסד גדול מאוד של שינוי הדרך שהקב"ה ברא את הבריאה והוא שינה את זה בשבילו, ובגלל החסד הגדול הזה אמר רבי יוסי על בנו שיאסף שלא בזמנו.

אמנם, אצל אנשים שאין אצלם הבדל בין טבע לנס, ואצלו זה אותו דבר ממש, כי בתוך הטבע עצמו הוא רואה את הקב"ה ממש, ובתוך הטבע הוא רואה את הקב"ה כמו שרואים בנס, ואצלו כל הטבע ברור לו שהכל הוא בהשגחה פרטית בלא מקרה ובלא מנהגו של עולם כלל, וזו היא הדרגה שלו שאין אצלו הבדל בין לראות טבע לבין לראות נס, והכל אצלו הוא רואה את הקב"ה, אדם כזה אין לו את הניסיון הזה.  

ואדם כזה, אין אצלו הנהגה של טבע, כי כל ההנהגה של טבע היא לעשות ניסיון לאדם שיידע מהטבע להאמין בו, אבל אדם שבטבע הוא רואה את הקב"ה כמו בנס, אין אצלו את ההנהגה הזו של טבע. 

וזה מה שהיה אצל רבי חנינא בן דוסא. ההנהגה של הקדוש ברוך הוא כלפי האדם הזה, הייתה הנהגה אחרת מהנהגה שיש לו כלפי אנשים רגילים שאצלם יש הבדל בין טבע לנס, ואצלם הקב"ה מנהיג את הכל בהשגחה פרטית בטבע. רבי חנינא בן דוסא שלא לו היה הבדל, לא היה אצלו את הכלל שההנהגה בבריאה היא בהנהגה של טבע, וממילא כשרבי חנינא בן דוסא אמר לבתו מאי נפק"מ בין חומץ לשמן, הכל מאת הקדוש ברוך הוא יתברך, הכל היה אצלו אותו דבר, ממילא הנס שהיה לא היה בבחינה של חסד בשבילו, ועל כן לא נזכר שם שהיה זה כביכול טירחה כלפי שמיא בנס הזה, כמו שמצינו במעשה של רבי יוסי דמן יוקרת שנאסף בגלל הטירחה של שינוי הטבע. 

לפי"ז, יש לפרש שמהניסים המפורסמים שהיו בשעת חנוכה, בשעת המלחמה, שהיה קבוצה קטנה של אנשים כנגד רבים רבים של אלפי חיילי היוונים שהיו חזקים מאוד מאוד, זה היה ממש נס. ומהניסים המפורסמים והגדולים האלו שהיו באותו הזמן לבני חשמונאי הגיעו הם למדרגת אמונה כמו רבי חנינא בן דוסא, ולכן הם סמכו על נס בשמן, ולכן הם לא היו צריכים לעשות פתילות צרות דקות, כי הם, בדרגתם, סמכו על נס כי הם היו במדרגה כזאת.

וממילא כשאנו מודים בעל הניסים להקדוש ברוך הוא על החסדים שעשית לנו בימים ההם, עיקר ההודאה זה על המלחמה, ששם רואים את החסדים. אבל ביחס לחשמונאים, נס השמן היה פחות בגדר של חסד מהקב"ה, כי החשמונאים כבר ראו את יד ה' בעיניהם והאמינו, וכבר זה היה הדרך שלהם וככה ראו שצריך להיות, כמו אצל רבי חנינא בן דוסא, ולכן הסיפור של הנס השמן פחות מוזכר בהודאה על החסדים.

אמנם מצד שני, כשאנו באים לקבוע את סמל החג, מה שאנחנו רוצים ללמוד את החג, את זה קבעו על נס פך השמן, שממנו אנחנו צריכים ללמוד מהחג את העניין הזה לחזק בעצמנו את העניין שהכל מאת הקדוש ברוך הוא וכל צעד ושעל שאנחנו עושים הכל בהשגחה פרטית מהקב"ה. 

תפקידינו תמיד לחיות עם הקב"ה – בכל דרכיך דעהו

על הפסוק "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג' ו') כותב רבנו יונה "כי יש אנשים שעיניהם אל השם במעשה גדול כמו אם יבקשו לפרוש בים לסחורה או לצאת בשיירה, ובמעשה קטן לא יזכרו את השם מפני שהפועל קל בעיניהם וברור לדעתם כי יעלה בידם או מפני שלא יגיעם הפסד מרובה אם יבטל המעשה ההוא ולא יעלה בידם. על כן אמר בכל דרכך דעהו, בדבר גדול או קטן כי אחר שכל הפעולות תלויות ביד השם וכל ההצלחות בחסדו חייב אדם לזכרו בכל מעשיו". דהיינו, שאדם לפני דברים גדולים זוכר שזה תלוי בריבונו של עולם, אבל בדברים הקטנים הוא חושב כביכול ששמה אין הוא צריך את הקב"ה, אומר משלי "בכל דרכיך דעהו", בכל פעולה ופעולה שאדם עושה צריך הוא לזכור את זה. 

זה החיוב שלנו, להגדיר לעצמנו, לחיות בכל דבר עם הקדוש ברוך הוא. להחדיר בעצמנו את היראת שמיים מהקדוש ברוך הוא בכל עת ובכל מצב, להחדיר לעצמנו את גדלות ה', וזה על ידי תורה, בתרגום כתוב שכוח האמונה בא על ידי תורה, וכשהיה רפיון בתורה, רפיון בעמלות התורה, זה הביא לחוסר אמונה, וזה מה שהביא את עמלק להילחם ברפידים, הרפיון בתורה זה מה שהביא חוסר באמונה בדרגה. 

העמילות בתורה היא הדרך להתגבר על הנסיונות הגדולים של דורינו

שאנחנו עמלים בתורה זה מביא את האמונה בהקדוש ברוך הוא בהשגחה פרטית, וזה אנחנו צריכים כל הזמן לזכור ולחשוב לחיות עם הקדוש ברוך הוא, לחיות עם יראת שמים, לחיות עם התורה, ולזכור לחיות בכל רגע ורגע את הדין ואת ההלכה בכל צעד ושעל.

יש היום כל כך הרבה ניסיונות לבחורים, בכל מה שיש בעולם, כל אחד יודע את הניסיונות של היום, אנחנו צריכים לזכור את זה שהקדוש ברוך הוא איתנו, לחיות ולהתקרב לקדוש ברוך הוא על ידי לימוד התורה וקיום מצוות, והקדוש ברוך הוא נמצא כל הזמן איתנו בחיים, ועל ידי זה נוכל להתגבר על כל הניסיונות שיש היום.

הנסיונות שיש היום הם יותר מכל מה שהיה בכל הזמנים שהיו, כמו שכל אחד יודע, ושמעתי שכאן עושים חיזוק, אשריכם, אשריכם שאתם עושים חיזוק, וזה מתאים מאוד לחנוכה. 

הקדוש ברוך הוא יתן לנו את הכוח שנוכל באמת להגיע 'בכל דרכיך דעהו', להגיע ליראת שמים אמיתית, ללימוד התורה אמיתית, ועל ידי זה יהיה כבוד שמים גדול ותגיע הגאולה שלמה במהרה ימינו אמן.