בגמ' גיטין דף ב' א'. בתוד"ה המביא, כתבו וז"ל "ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט אומר ר"ת משום דגט בגימ' י"ב ור"י שמע בשם רב האי גאון ובשם ר' סעדיה משום דכתיב ספר כריתות בשיעור י"ב שיטין המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה כדאמר בבבא בתרא (י"ג א') שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל ספר וספר, והפסק שבין וידבר משה למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה" עכ"ל.
והנה איכא לאקשויי דבאמת אמאי כלל וכלל ד' שיטין איכא בין וידבר משה למשנה תורה דהרי כל דינא דבעינא לד' שיטין הוא מטעמא דמילתא דכריתות, ואולם כתבו התוס' דלא חשיב היות שחוזר ושונה מה שלמעלה א"כ אמאי בעינא כלל לדינא ד' שיטין וצ"ע.
והנה יעוי' ברמב"ם (הל' ספר תורה פ"ז ה"ז) ושם "מניח בין כל חומש וחומש ארבעה שיטין פנויות בלא כתיבה לא פחות ולא יותר ויתחיל החומש מתחילת שיטה חמישית". ויעוי' עוד (שם, הט"ו) "מותר לדבק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד ומניח בין כל חומש וחומש ד' שיטין ובין נביא לנביא ג' שיטין" עכ"ל. ולכאורה דברי הר"מ צ"ב דאמאי שנה לזו ההלכה דבעינא ד' שיטין בין חומש לחומש בין בה"ז ובין בהט"ו בדינא דמדבק תורה נביאים וכתובים כאחד, וצ"ע.
והנראה לומר בכל זה דהנה יעוי' מש"כ הר"מ עוד (שם, הט"ז) וז"ל "כרך זה שיש בו תורה נביאים וכתובים אין קדושתו כקדושת ספר תורה אלא כחומש מן החומשין דין היתר כדין החסר" עכ"ל. ולמבואר בזה דמדבק תורה נביאים וכתובים כאחד לית ליה דין וקדושת ספר תורה אלא כחומש מן החומשין.
ולפי"ז יובן שפיר דברי הרמב"ם ששנה להילכתא דארבעה שיטין בין לגבי דינא דס"ת ובין לגבי דינא דמדבק תורה נביאים וכתובים, דשפיר חלוק דינא דד' שיטין גבי ספר תורה שהוא מהלכ' דין ספר תורה לדינא דמדבק תורה שד' שיטין שלו אינם מהלכות הספר תורה אלא מהלכות חומש בין החומשין וכדכתב הרמב"ם דאין בו קדושה כקדושת ספר תורה. ודבר זה מדויק מדברי הר"מ דגבי דינא דספר תורה נקט וז"ל 'ומניח בין כל חומש וחומש' ארבעה שיטין עכ"ל ולגבי דינא דמדבק תורה נקט ומניח 'בכל חומש וחומש' ד' שיטין. (וכעי"ז שמעתי מאאמו"ר שליט"א).
והנראה להוסיף ולבאר בזה דהנה הא דד' שיטין המפרידין בין ספר לספר הוא מלתא דכריתות וזהו שייך אך ורק גבי ספר תורה דבדבר דאיכא ספר שייך דינא דכריתות היינו לכרות בין חלקיו, אולם במדבק תורה דלית ליה דין ספר אלא כחומש בין החומשין הרי הוא כרות ועומד וכך הסברא נותנת.
וזהו ההלכה דכתב הר"מ בה"ז אולם בהט"ו נקט ליה הר"מ מדינא אחרינא והוא מהל' צורת כתיבת התורה ולית ליה ולא מידי עם דינא דכריתות כדביארנו אלא כך היא 'צורת הכתיבה' דבסוף החומש בעינא ד' שיטין ריקים.
ובודאי דגם בס"ת איכא לדינא דצורת הכתיבה אלא דתרי דינא נאמרו גביה, האחד מדינא דכריתות והשני מדין צורת הכתיבה ולכן הוצרך הרמב"ם לכתוב בהט"ו דאפי' לית ליה להלכ' כריתות במדבק ספר תורה כדביארנו מ"מ איכא עוד הלכה והוא מהל' צורת הכתיבה דבזה ודאי לא אישתני ספר תורה מחומש.
ולפי"ז יובנו היטב דברי התוס' דהא דבעינן ד' שיטין בין חומש במדבר לדברים אע"ג דאין הוא מלתא דכריתות כדכתב התוס' דרק הוא חוזר על שלמעלה, מ"מ בעינא לדינא דארבעה שיטין מלתא דצורת הכתיבה וכחומש מן החומשין וחלוק ביסוד דינו מבראשית וכו' דשם ההפרדה היא נמי מלתא דכריתות.
והנה הראוני בספר קול יעקב הביא שהג"ר יעקב שאל קמיה הגר"א אמאי פתח חומש דברים בלישנא ד'אלה הדברים אשר דיבר משה' משא"כ בשאר חומשים פתח ב'וידבר משה את דברי ה' '. ועוד אמאי כל המקראות בחומש דברים הוא בלשון 'אנכי' משא"כ בשאר החומשים דהוא בלשון גוף שלישי. ותירץ הגר"א דכל ד' החומשים הוא מבחינת שכינה מדברת מתוך גרונו של משה משא"כ חומש דברים הוא מבחינת נבואת משה. עכ"ד.
ושפיר אתיין כדברינו דחומש דברים אינו כשאר החומשים אלא דינו כחומש בין החומשין ורק דאיכא תנאי בשביל שיחול שם ספר תורה על שאר החומשים שיהיה בצירוף גם חומש דברים אבל לא דחומש דברים הוה במהותו ספר תורה אלא הוה כחומש בין החומשין, וא"כ הא דבעינא ד' שיטין בחומש דברים הוא אינו מלתא דכריתות כדבי' תוס' אולם בעינא לד' שיטין מדין צורת הכתיבה כשאר החומשין. ועי'.
