כתבות מצולמות

חיפוש כותב
חיפוש כותב
חיפוש נושא
חיפוש נושא
חיפוש תאריך
חיפוש לפי תגיות

לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'

אחד המקומות המאתגרים בשנה שעברה ובשנה זו הוא ללא ספק – המטבח. בסיום שנת השבע נכנסנו לתוככי מטבח הישיבה לשמוע ולהבין איך מתנהל מטבח אדיר ממדים שכזה, בהקפדה מוחלטת על שמירת כל הידורי ודיני קדושת השביעית | על הקביעות בימי שישי עם ראש הישיבה הגרח"מ שליט"א, על 'גוי של וואטסא'פ', על 'מחסן ליברמן', ומדוע ביקש מורינו רה"י שליט"א לקיים מסיבה בט"ו בשבט? | הרב י. קלמן בשיחה עם מנהל מטבח הישיבה הרה"ח ר' נפתלי מסלו שליט"א שפותח חרך הצצה מרתק אל ניהולו של אחד המטבחים הגדולים בעולם התורה כולו | על קצה המזלג תרתי משמע

זה אמנם 'היכי תימצי' אבל זה גם חלק בלתי נפרד. חדר אוכל במקום תורה הוא המקום שבו יקבלו תלמידי החכמים את מנת הכוח הנדרשת לעמל התורה, עליה הם זוכים למסור את חייהם, לגדול ולהתעלות. אם אין קמח אין תורה, ולהכנת החלק של הקמח נדרשת מומחיות. מדובר הרי בשותפות שבין בעל הקמח לבין בעלי התורה, ואם בעל התורה ממלא את חלקו בשלימות, כנראה, שגם בעל הקמח ממלא את חלקו בשותפות.   

ניהול המטבח של הישיבה הקד', אינו מסתכם באספקה סדירה של שלוש ארוחות ביום לתלמידים, שזה לבדו אינו דבר של מה בכך. כי כשאמרת מטבח של הישיבה, אמרת בזה 'חלוקות', אמרת אספקת ארוחות לכל הכוללים בחנוכה ובהזדמנויות נוספות, אמרת סיומים בכל אתר מהיכלי התורה של הישיבה, תקופות חזרה, ימים טובים, ועוד היד נטויה. מדובר בכמויות בלתי נתפסות שקשה לדמיין אותן עד שלא רואים את מחסני הענק של המטבח.   

את מי שמופקד נאמנה על המערך האדיר הזה, מכירים כולם, מנהל מטבח הישיבה הרה"ח ר' נפתלי מסלו שיחי'. או 'ר' תולי' – כפי שהוא מכונה. ר' נפתלי עושה זאת ביד רמה בכישרון ובשכל טוב, במסירות עצומה ובמיומנות, אבל מעל הכל הרבה מעבר לתחומי הקולינריה, באהבת תורה מיוחדת ובאהבת תלמידי חכמים הוא מספק את הציוד לגדודי חיל ה' הלוחמים את מלחמתה של תורה.   

אנחנו פוגשים את ר' נפתלי במטבח הישיבה, לצד סירים מבעבעים, לשמוע ממנו איך נשמרת קדושת השביעית במטבח כה ענק, על הלוגיסטיקה והיערכות הענק הנדרשת כדי לזכות לקיים את שמירת השביעית כהלכתה וככל חוקיה, ומקבלים מימד נוסף בדרשת חז"ל על שומרי השביעית 'גיבורי כוח עושי דברו' כי דווקא גיבורי הכוח, תלמידי חכמים, הם הם שזוכים להיות עושי דברו בשלימות.   

המקפיא

אצלינו אין פרווה

בכל בית יהודי בשנת השבע תחום המטבח לא כבכל שנה, לצד פח השמיטה הניצב בפינת המטבח, ישנו מרחב אפשרויות נרחב לקיים את דיני השמיטה כהלכותיה בהישג יד, כשמדובר במטבח כמו של הישיבה ללא ספק הסיפור מורכב יותר, רצינו לשמוע על ההתמודדות בשמירה על קדושת שביעית במטבח הישיבה. 

ר' נפתלי: ברוב או כמעט בכל הישיבות והמוסדות בתחילת שנת שמיטה השאיפה התיאורטית היא שכל הירקות והפירות יהיו יבול חו"ל, ולא יזדקקו לבעיות של הפסד פירות שביעית ושמירה על קדושת השביעית. המציאות בשטח היא, שברוב המוסדות הגדולים אחרי שבועות ספורים מתחילת שמיטה, מתחילים להשתמש ביבול נכרי. הסיבה לכך היא בעיקר בגלל המחיר, פירות וירקות חו"ל עולים בממוצע של פי שלוש עד ארבע ויותר ממחיר של יבול נכרי, במוסדות שמדובר בהם על אלפי מנות ביום, זה כמעט ובלתי אפשרי. סיבה נוספת, היא מורכבות השינוע והמחסורים שנוצרים כל הזמן. כך הנוהג בכל המקומות, כפי שידוע לי, וכפי שאני שומע מכל הספקים הגדולים. 

יש חיסרון בלהביא יבול נכרי לתלמידים? 

על פניו, להביא יבול נכרי לתלמידים זה לא מורכב מידי, נדרשת מודעות לשמירה על קדושת הפירות, וזהו. אלא מאי, שיש בכך שלוש בעיות גדולות, ראשית, פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית הכנתם יותר מורכבת ומוגבלת שכן אי אפשר לבשל ולהכין באופן רגיל. שנית, עובדים גויים אסור להם לאכול פרות הקדושים בקדושת שביעית, במטבח שיש עובדים גויים זו בעיה, וזה דבר שקשה לעמוד עליו. 

הבעיה הגדולה יותר, היא העובדה שישנם תלמידים שאינם נוהגים קדושת שביעית בנכרי, ואם יש שנוהגים בקדושת שביעית ויש שלא, נהיה בלאגן, ומלבד זאת, אם אתה – כהנהלת ישיבה – חפץ לעמוד על כך שתשמר קדושת שביעית בהם, זו בעיה גדולה, כיון שיש שלא נוהגים ואחרי כל ארוחה להתחיל לחפש במה יש פירות קדושים ובמה אין, זו משימה גדולה ומורכבת. בשורה תחתונה, רוב המוסדות משתמשים בנכרי.  

אצלינו בישיבה, לפני שנת השמיטה, קרא לי ראש הישיבה שליט"א, ואמר, אצלינו בישיבה אין פרווה, או שיש קדושת שביעית בכל חומרת הדין, או שאין קדושת שביעית, אצלינו לא יהיה מצב שבו יש שינהגו ויש שלא,  כי עלול לצאת מכך זלזול בהלכות שביעית, ולכן צריך להביא או יבול חו"ל, או אוצר בית דין שזה ודאי בקדושת שביעית. וכך היה ב"ה כל השנה, או פירות מקדושת שביעית של אוצר בית דין, או שאנחנו מביאים מחו"ל. 

מדובר הרי על כמויות ענק, הספקים היו מוכנים לכך? 

מהיכרותי עם השוק חשבתי שזה לא ריאלי, מהיכרותי עם ראש הישיבה שליט"א ידעתי שזה מה שיהיה… 

וזה מה שאכן היה.

הספקים בתחילה גיחכו עלינו, אחד הספקים הגדולים בארץ שעובד עם רוב הישיבות והמוסדות בציבור שלנו,  אמר לי, נדבר עוד חודש נראה אם תרצו חו"ל, אך עם הזמן הם הבינו שאנחנו רציניים, חלקם הפסיקו לעבוד איתנו השנה כי לא היה להם את האפשרויות ברמה המעשית, בשנה זו הוספנו לעבוד עם שלושה ספקים נוספים שמתמחים בענין, עימם אני עובד במקביל, וזאת משום שיש חוסרים רבים כל הזמן, יש צורך להיות מבוטח שאם אחד לא יצליח להביא, או שסחורה נתקעת בנמל, נביא מהספק השני. 

הבאת סחורה מחו"ל, זה דבר מורכב מאוד, לא רק בשל העלויות אלא גם בשל החוסרים ובעיות שינוע, למעשה, רוב הירקות קיבלנו מיבוא מטורקיה.  

אמרת מקודם, שהבאתם או יבול חו"ל או אוצר בית דין, איך התמודדתם מבחינה מעשית עם פירות אוצר בית דין הקדושים בקדושת שביעית?  

בכל האוכל המוכן לא השתמשנו אלא ביבול חו"ל, רק הפירות היו מאוצר בי"ד, פירות שלמים, אותם אנחנו מקבלים כל יום, מארגון שנת השבע דרך משנת יוסף מחקלאים שומרי השביעית, פירות אלו נמצאים בבר מיוחד של פירות שביעית, לצידם יש פחי שמיטה, בהם מכניסים הבחורים את השאריות, בבר זה, עובדי המטבח הגויים לא נוגעים כלל, הם יודעים שאסור להם לגעת. 

אם הגויים, עובדי המטבח והניקיון לא נוגעים בבר השמיטה, אז למעשה האחריות על שמירת קדושת הפירות מוטלת על הבחורים? 

אכן. זה באחריות הבחורים. כאשר בסיום האוכל מניחים את השאריות בפח השמיטה, ולא זו בלבד אלא מהדרים שכל סוג וסוג יהיה בשקית נפרדת בפח, ובכל יום בנפרד, בכדי שלא ייגרם הפסד לפרי אחד המתקלקל מהר על ידי פרי אחר שמתקלקל פחות מהר.  

אני חייב לומר, לראות את האחריות הזאת שיש לבחורים כבר שנה, וגם הלאה עוד תקופה לא מבוטלת, זה ממש קידוש השם. אתה רואה את הרצינות ואת כובד הראש והאחריות בה לוקחים הבחורים את הענין, ומהדרים ומדקדקים. אני אישית רואה פה אצל הבחורים בהתעניינות הגדולה שלהם בכל ההלכות ובכל ההידורים והפרטים 'יראת שמים' שנדיר לראות, והופתעתי לראות את יראת השמים הגדולה שיש בישיבה שניכרת ובולטת.  

פסי ייצור מיוחדים 

אז יש את בר פירות השביעית הנפרד הנמצא באחריות הבחורים, אבל כן ישנם דברים שהמטבח מספק, ט"ו בשבט למשל, מיץ ענבים לקידוש שנצרך בכל שבת ושבת, האם זה גם אוצר בי"ד?  

לגבי ט"ו בשבט, בשנה שעברה הפירות עוד לא היו שביעית, אבל בט"ו בשבט השנה זה באמת נוגע למעשה, בכל שנה הישיבה הרי נותנת לבחורים סעודת ט"ו בשבט עם פירות כיד המלך, השנה אי"ה נשתדל להביא הכל מחו"ל, בצד יהיה בר של פירות שלימים אוצר בית דין, עליהם יש לשמור בקדושת שביעית. 

ולגבי מיץ ענבים בשבתות, נערכנו מבעוד מועד וב"ה יש לנו מיץ ענבים קדימה לכל השנה הבאה מיבול שישית, בכדי שלא להיכנס לשאלה של אחר הביעור. 

כמו כן לקראת החלוקה של ערב פסח השנה, כידוע שהישיבה נותנת בחלוקה של אברכי הישיבה והרבנים בין היתר מיץ ענבים ויינות, מדובר על בערך שישים אלף ליטר יין ומיץ ענבים, אנחנו רואים עדיפות מרובה להביא מחו"ל, בכדי לא להיכנס לשאלות של אחר הביעור, וכן לא להיכנס לשאלות במקרה שהיין נשפך וכדו' – מדובר הרי על אלפי משפחות ברוכות ילדים בלעה"ר וזה דבר שמצוי כל יום. אי לכך נערכים כרגע מגעים על אפשרויות לפס ייצור מיוחד בהכשר רבני הישיבה שליט"א במפעל כשר באחת ממדינות אירופה, ומובן מאליו שההיערכות לכך היא כפולה ומכופלת, אבל הישיבה רואה בכך חשיבות גדולה.   

העלית את ההתמודדות עם ענין הביעור, מעניין לדעת כמה אתם צריכים להיערך לזה, אם בכלל? 

מה שרלוונטי למטבח, היות וכמו שאמרתי הבאנו השנה הכל מחו"ל, נותר להיערך בתחום השימורים, שעכשיו מתחילים להיות מיבולי שנת השמיטה, להבנתנו בעז"ה ניתן יהיה להשיג את כל המוצרים גם מיבול חו"ל, על כן אין צורך בהיערכות מוקדמת לזה. לעומת זאת, בעקבות שמועה שהגיעה אלינו מספקים, שעלולות להיווצר בהמשך השנה שאלות על הקטשופ, שיהיה רק מהיתר מכירה, הזמנו כבר כעת שמונים אלף יחידות קטשופ שישית, כדי שלא לקחת סיכון על אף שכרגע לא נראה שיהיו בעיות.    

השינוע מחו"ל יותר מורכב כמו שציינת, האם  במהלך השנה נתקלתם במחסור?  

אין ספק שמדובר במורכבות גדולה מאוד, אבל ברוך ה' לא הורגש בישיבה מחסור. בערב פסח כמויות גדולות מאוד של ירקות נתקעו בנמל, וכשהסחורה השתחררה כבר היה חול המועד, ומטבע הדברים בחול המועד הביקוש לזה ירד מאוד, עד שהתחילו ללמוד בישיבות כבר לא נשארו הירקות ראויים לאכילה, וזה גרם באותה תקופה למחסור גדול ולזינוק במחירים, שאלנו שוב את הראש ישיבה שליט"א האם להמשיך להקפיד על יבול חו"ל או שלאור הנסיבות שנוצרו אפשר להסתפק בנכרי, והורה לנו באופן חד משמעי להמשיך להביא מחו"ל בלבד, כדי שלא ייגרם סרך של חילול או של זלזול בשביעית. 

באיזה הפרש מחירים מדובר? 

בממוצע, יבול חו"ל הוא בערך פי שלוש מיבול נכרי. לדוגמא, קילו פלפל נכרי עולה 2.60, יבול חו"ל לעומתו עולה כמעט 8.00.   

חוץ מהירקות שהם בודאי מצרך בסיסי בארוחות ובסעודות, זה נוגע גם לבסיס האוכל עצמו? 

בוודאי. בניגוד לתפיסה הרווחת, גזר ותפוחי אדמה כמשל, רובם תוצרת הארץ, מתוצרת גידולי משפחת שרון, והשנה הזמנו הכל יבול חו"ל. קח לדוגמא, צולנ'ט, בכל שישי שבת אנחנו מכינים צולנ'ט יש לליל שישי, לליל שבת ולשבת בבוקר, ונצרך לזה כמות ענקית של תפוחי אדמה, וכן הלאה בכל ארוחה ישנם מוצרים רבים בבסיס של הארוחה שלא רצינו להשתמש בנכרי והבאנו מחו"ל.     

אתה אומר, שיבול חו"ל זה הפרש עלויות של פי שלוש בערך לקילו, על אלו היקפים של צריכה מדובר במטבח כמו של הישיבה? 

אנחנו מכינים כל יום לישיבה, אלף מאה חמישים מנות, כפול שלוש ארוחות, ועוד ארוחה קלה לבחורים שעמלים עד מאוחר בלילה, תעשה חשבון לבד על כמה מדובר…

זה ביום יום, אך בודאי שיש תקופות שהמספרים עולים, כמו חודש תשרי, כאשר בראש השנה אנחנו מכינים אלף ארבע מאות מנות לשני הימים, כי זה כולל את משפחות הרבנים והבוגרים שבאים להתפלל בישיבה והם נמצאים בקריית הישיבה, בנוסף, סעודות ערב יום כיפור אנחנו מכינים בערך אלף חמש מאות מנות, במוצאי יום כיפור יש מסיבת סיום, לשמחת תורה, אנחנו מכינים אלף שש מאות מנות. וכמו שאתם יודעים, כל סעודה בישיבה, זה כסעודת שלמה בשעתו… בנוסף לזה יש את שמחת בית השואבה. אני יכול להגיד לך על קצה המזלג, שבתקופת החגים לבד נגמר כאן משטח שלם של דגי סלמון.  

טוב, זה אני מניח שלא היה בטעלז… 

אם כבר הזכרת את טעלז, תשמע דבר מעניין, בטעלז נהגו בראש השנה, כאשר המנהג בכלל ישראל הוא לעשות סימן שנהיה לראש ולא לזנב, נהגו שהסימן הוא על כל הבשר שאוכלים בראש השנה שיהיה בשר ראש, לסימן 'שנהיה לראש ולא לזנב', וכך נוהגים בישיבה, ומדובר במאות קילו של בקר. 

דוגמא נוספת לתקופה עמוסה, זה עכשיו בחנוכה. כדי שלא יהיה ביטול תורה בכוללים, האברכים של הישיבה נשארים ללמוד אחרי סדר א' עד הדלקת נרות. ואחרי מנחה, מהמטבח פה אנחנו שולחים לכוללים שלנו בכל הארץ ארוחת צהרים מבושלת, בניכוי הימים שלא לומדים בכולל בחנוכה כמו יום שישי ושבת וכדו', תגיע לבערך תוספת של שתיים עשרה אלף מנות בחנוכה. בנוסף, חנוכה זה תקופת החזרות המכונה בישיבה תקופת ה'מסכתא', שבת קודם לחנוכה מתחיל לימוד החזרה, וזו שבת מיוחדת עם אוכל מיוחד, וכמובן שיש מסיבת חנוכה, וגם למסיבות חנוכה בישיבות הקטנות אנחנו שולחים מהמטבח פה את הסעודה וכל זה בנוסף לארוחות היום יום, ב"ה.     

מהמטבח אני יודע שעכשיו זה החזרות של המסכתא

הזכרת את 'תקופת המסכתא', התקופה שהיא כידוע בלתי נשכחת אצל תלמידי הישיבה לדורותיה, אתה מרגיש את זה בחדר אוכל? 

מורגש ועוד איך. אני יכול לספר, שבתקופה של החזרות, אני צריך להוסיף באוכל, כי בחורים מתאמצים מאוד בימים אלו ואם אין קמח אין תורה. אגב, אני לא צריך להיכנס לחדר אוכל בשביל לדעת שזה תקופת המסכתא, אני יכול להיות במטבח ומהקול הנשמע מחדר האוכל, והוויכוחים בלימוד שנשמעים ברקע, אני יודע שעכשיו זה החזרות… 

וזה לא רק במסכתא, יש ימים שאני נמצא במטבח ואני שומע את הרעש והדיבורים מהחדר אוכל, אני מבין שהיום היה 'שיעור כללי' חזק או שנתפצחה איזו סוגיא, או שהתחילו סוגיא חדשה. סתם כשלעצמו, להסתובב בחדר אוכל ולשמוע בחורים יושבים ומדברים בלימוד, זו הרגשה נפלאה מאוד. 

מהעובדות המרתקות שהעלית על ניהול מטבח הישיבה בשנת השמיטה, אנחנו רואים כמה בישיבה הקד' נושא דקדוק ההלכה לכתחילה דייקא, עומד בראש. עד כמה זה מתבטא גם בניהול המטבח ביום יום? 

ראשית, יש כאן משגיח כשרות שמגיע כל יום למטבח. הוא פותח את הביצים ובודק, הוא בורר את האורז והשעועית, הוא שוטף את העלים, חסה וכדו' ובודק מתועלים, והוא גם מעשר את כל האוכל שמגיע למטבח, עישור נוסף כמנהג המהדרין, בנוסף לזה, הוא גם עובר פעמיים בשבוע על כל כלי המטבח, לראות שהעובדים הגויים לא עירבו בין כלים בשריים לכלים חלביים.  

אצלינו במטבח, כל צוות העובדים היהודיים הם יראי שמים. את ההזמנות למטבח מהספקים אני מבצע באמצעים כשרים, והספקים יודעים את זה, ואם הם דורשים מאיתנו תקשורת דרך אמצעים פסולים אנחנו לא יכולים לעבוד איתם. ולאף אחד מעובדי המטבח אין מכשיר לא כשר. הסיבה לזה היא ברורה, עבודה במטבח דורשת יראת שמים, על אחת כמה וכמה במטבח שמכין אוכל לתלמידי חכמים. אגב, במקרים קיצוניים, שאנחנו חייבים לשלוח תמונה במיידי וכדו', יש לנו 'גוי של וואטס'פ'… אחד העובדים הגויים מצלם ושולח. 

שתדע אני לא מזמין בכלל אלא בטלפון או במייל, אבל לא בשום אמצעים אחרים, מטבח צריך יראת שמים, גם כשיש משגיח, עדין צריך יראת שמים. כל העובדים פה הם יראי שמים ולא מחזיקים פלאפונים לא כשרים, במקרי חירום יש לנו כמו גוי של שבת יש גוי של וואטסאפ, שהוא מצלם ושולח. ואגב, ספקים שלא נענים לזה אנחנו לא עובדים איתם. פעם עבדנו עם טרה, והם רצו שנזמין דרך האתר, אז הפסקנו לעבוד איתם. 

כמובן שכל תחילת זמן אלול כשהישיבה גדלה, יש צורך בקנייה גדולה של כלים חדשים, משגיח הכשרות מטביל אותם במקווה של הישיבה בקריית הישיבה, ובהוראת ראש הישיבה שליט"א מכבים קודם הטבילה את הפילטרים בכדי לא להיכנס לבעיות הלכתיות, ומיד עוד טרם נכנסים הכלים למטבח, מסמן עליהם משגיח הכשרות את הסימון של הבשרי והחלבי. 

הגויים יודעים: בשרי וחלבי זה אש

עד כמה המודעות של העובדים הגויים לנושאי הכשרות במטבח? 

הגויים שעובדים במטבח, יודעים שכללי ההלכה זה הדבר החמור ביותר פה, ולא ניתן להפר את ההוראות אפילו לא בפסיק הקטן ביותר, התחושה שלהם במטבח היא, שבשרי וחלבי זה אש!, אני נזכר בסיפור, כשהגעתי פה לישיבה, ראיתי גוי מדליק אש, שאלתי אותו למה אתה מדליק, אסור להם הרי לגעת באש בכלל, והוא ענה שזה בשביל חביתה לעצמו, ובכל אופן העפתי אותו מיד. עברו מאז הרבה שנים, תחלופת העובדים הגויים גבוהה, והסיפור הזה עובר אצלם ב'מסורת'… 

כעיקרון, יש לי איתם כללי ברזל במטבח. א. עובד בזמן שאינו צריך לעבוד במטבח, אינו שוהה באיזור המטבח כלל, כי המטבח אינו מקום בשבילם לשהות בו. בנוסף, כעיקרון, הם לא עובדים במטבח בזמן שאנחנו לא נמצאים, ובארוחת ערב שאני לא נמצא, יש רשות לעובד אחד להיכנס להגיש את הארוחה, זאת כמובן, ארוחה שהוכנה טרם יציאתי, ואת הכלים אחרי הארוחה הוא אוסף ולמחרת בבוקר כשאני מגיע למטבח, אז שוטפים אותם. מה גם, שהם יודעים היטב שאיזור המטבח מרושת במצלמות ולא כדאי להם לחרוג מהכללים… 

במאמר המוסגר, מציין ר' נפתלי, אחת הבעיות הנפוצות בעבודה עם גויים, במטבח בסדר גודל של הישיבה, הוא איסור 'בשר שנתעלם מן העין' בהפשרת הבשר לפני הבישולים, ברוב המקומות הגדולים, מסתמכים על מצלמות, ויש מקומות שמסתמכים על היתרים דחוקים אחרים, הפתרון שמצאנו, הוא לייעד חדר מיוחד רק לזה, בו אנחנו עושים את הפשרות הבשר במהלך ימי השבוע, לחדר יש מפתח אחד, שנמצא אצלי ואיש לא יכול לפתוח את החדר. כך שב"ה לא נזקקנו להיתרים בענין הזה.  

נושא הבשרי והחלבי שהזכרת, עד כמה הוא אתגר במטבח כזה ענק? 

ברוך ה' פה בישיבה, המטבח מחולק לאגפים, יש את האגף החלבי ויש את האגף הבשרי ואין שום קשר ביניהם, ועל כן באורח טבעי ב"ה נשמרת ההפרדה בין הכלים הבשריים לחלביים באופן מוחלט וברור, לא זו אף זו, בין הבשרי לחלבי ישנו אגף נוסף, שהוא אגף הפירות והירקות, כך שמעבר של כלים בין הבשרי לחלבי מבחינה טכנית הוא לא מצוי. אבל כמו שציינתי, פעמיים בשבוע משגיח הכשרות עובר על כל הכלים בחדר אוכל לראות שלא היה שום ערבוב חלילה.  

 

מזונות על הגריסים בצולנ'ט

עד כמה מורכב ניהול מטבח כזה כהלכתו בשבת קודש?   

מטבע הדברים ישנן מורכבויות, אבל ב"ה ההקפדות על שמירת ההלכה נשמרות בכל מחיר. בערב שבת משגיח הכשרות לא נמצא, אני מפריש תרו"מ על כל האוכל, וגם מפריש חלה. יש לי 'קביעות' מיוחדת, שראש הישיבה הגרח"מ אוזבנד שליט"א מתקשר אלי בערב שבת להזכיר לי להפריש תרו"מ, וב"ה תמיד זה כבר אחרי שאני מפריש. 

היתה לנו שאלה מעניינת, אצלינו במטבח יש 'ארונות חימום' שמחממים בהם את האוכל, והתעוררה שאלה אם מותר לחמם שם אוכל בשבת. בשל כך, דבר ראשון מה שאנחנו עושים זה עם הגעת ארון החימום למטבח, אני מביא בעל מקצוע שמנטרל את התרמוסטט, בכדי שלא יהיה שינוי בחום הארון בהכנסה וביציאה וכדומה, ובנוסף לזאת הוא גם עושה שהארון יהיה 'גרוף וקטום'.  

לגבי השימוש בפועל בארונות אלו, בהכנסת האוכל בשבת, העלנו את השאלה בפני רבני הישיבה שליט"א ובפני גדולי הפוסקים שליט"א, שלמעשה אמרו, שמצד איסורי מבשל וכו' אין חשש כיון שזה לעולם לא מגיע לחום שיכול לבשל, אך ישנה בעיה נוספת של 'עובדין דחול', למעשה ההוראה שקיבלנו הייתה שנעשה 'היכר' על הארונות והכנסה ע"י גוי ודאי מותרת באופן זה. הגאון רבי עמרם פריד שליט"א הציע לנו פתרון, שנפעיל את ארון החימום ע"י שעון שבת, והגוי יכניס בזמן שהארון לא עובד ובכך אין שום חשש, ובאמת כך אנחנו עושים, ע"י גוי עם היכר ובזמן שהארון מכובה.   

באופן כללי, בחורים רבים מגיעים לשאול אותי שאלות, תשובתי הקבועה היא, שישאלו את גדולי הרבנים שליט"א שיש בישיבה. ברמה הטכנית, אני יכול לתת את האינפורמציה אבל לא ברמה ההלכתית, לדוגמא, בחור ששואל אותי האם צריך לברך מזונות על הגריסים בצולנ'ט, אז אני יכול לומר לו את הנתונים, באיזה כמות מדובר, אבל למעשה, אני אומר לו שישאל את הרבנים הגדולים שיש בישיבה.  

בהזדמנות זאת אני רוצה לשאול, אתה עומד בניהול מטבח של למעלה מאלף מאתיים מנות כל יום כפול שלוש, לימדונו חז"ל שכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהן שוות, שייך לענות בארוחה על דרישות של כל כך הרבה תלמידים? 

תראה, בחור שמגיע לישיבה לא חושב שהוא מגיע לבית מלון, אבל ברגע שהוא יודע שאנחנו מצידנו נעשה את המירב בשביל שיהיה לו טוב מזין ובשפע! אז ההסתכלות שלו היא אחרת, ואנחנו משתדלים תמיד שיהיה בשפע ושיהיה כמה תוספות, כדי שלא יחסר לאף בחור. אני יכול לספר, שבכל שנה, במהלך חודש אלול אני מקבל עשרות טלפונים, לא פחות, מהורים של בחורים בשיעור א', שמספרים: בישיבה קטנה הבן היה אוכל בבית, והוא מאוד חשש מה יהיה בישיבה, או במקרים אחרים: הבן שלנו בן בכור או בן זקונים, הוא קצת 'מפונק' והיה לנו חששות שהוא לא יסתדר עם האוכל בישיבה, וחשבנו איך לשלוח לו אוכל מהבית. והנה, התחיל הזמן, והכל טוב, הוא נהנה ולא חסר לו שום דבר, והוא אומר, אמא, בסוף את לא צריכה לשלוח אוכל מהבית… הוא כל כך מרוצה ב"ה. וזה חוזר על עצמו כל שנה.  

אנחנו מאוד משתדלים שיהיה בשפע גדול, ולא חוסכים בזה, כדי שלא יהיה חסר לבחורים. כשבאתי לפה, עשינו בר מאה מטר, שבו מידי יום יש מאה חמישים מגשים של תוספות, חוץ מהמנה עיקרית שעל השולחנות. וכל אחד יכול לבחור מה שהוא מעדיף. אגב, אנחנו מכינים גם מרק כל יום. וב"ה גם 'המפונקים' כביכול, יהיה להם תמיד ארוחה שהם יאהבו.  

אחד הדברים המיוחדים שאני מתפעל מהם פה בישיבה, ואני יכול להעיד על זה, זו העובדה שהבחורים פה תמיד מרוצים, והם מאוד מאוד מתנהגים בדרך ארץ, תמיד יבואו להגיד תודה רבה ומילה טובה, פעמים בודדות בלבד זכורות לי שבחורים ביקשו עוד מנה.  

מצד שני, צריך גם לדעת לחשוב לא רק להכין אוכל טוב, אלא גם שיהיה מתאים. לדוגמא, שהבחורים נוסעים לשבת חופשית, אז אני מכין להם לחמנייה עם שוקו, כדי לא להכביד עליהם בארוחה שלימה, או שהבחורים חוזרים אז אני מכין גם מלווה מלכה, וגם מזונות למי שקשה לו אחרי נסיעה לאכול סעודה. ובשעה שבחור יודע ומרגיש שדואגים שיהיה לו טוב, ההרגשה היא אחרת לגמרי. 

אגב, אחד הדברים שמרגשים אותי כל פעם, זה שבחור מגיע ואומר לי שטוב לו כאן והוא מרוצה ושיש לי חלק בזה, יש לי בבית 'אוסף מכתבים' אוסף שלם של מכתבים שבחורים שלחו לי לפני חתונה וכדו', זה מחמם את הלב. 

האם אפשרי בכלל במטבח כה גדול, להכין אוכל כל יום לכמות כזאת של בחורים מרישא ועד גמירא, או שכפי המקובל היום, אתם מזמינים אוכל מוכן ורק מכניסים לתנור? 

אחד הדברים שמאוד חשובים לי, זו הבריאות של הבחורים. מאוד אכפת לי שיהיה לבחורים אוכל בריא, חוץ ממה שהוא יהיה טעים, זה מאוד חשוב לי. ובאמת ברוב המקומות היום, עובדים עם אוכל מתועש ומעובד, אבל אצלינו בכדי שהאוכל יהיה בריא, אין בכלל תעשייתי או מעובד, ובנוסף האוכל כאן הוא טרי בלבד. 

כמה זה פרקטי? 

זה דורש יותר אבל זה אפשרי. אתן לך דוגמא, שניצלים אנחנו פורסים לבד ומצפים לבד, למעלה מאלף שניצלים בשבוע. דוגמא נוספת, כמעט בכל מוסד ציבורי, מכינים ציפ'ס בצי'פסר ייעודי, פה אין ציפסר, אתה יודע למה? כי בצי'פסר יש שמן עמוק, ואם זה מכשיר ייעודי לכך, משתמשים בשמן כמה פעמים, הוא מיועד לזה אבל כמה זה בריא זו שאלה אחרת, לעומת זאת טיגון במחבת כפי שאנחנו עושים, זה חד פעמי לכל טיגון.

מנהל מטבח הישיבה הרה"ח ר' נפתלי מסלו שליט"א

שלא יחסר

הזכרת מקודם את החשיבה הרבה שלא יחסר שום דבר, עד כמה זה מתבטא באופן פרטי, האם שייך בכלל במטבח ציבורי להגיע לחשיבה על מקרים פרטניים?  

אספר לך, אחד הדברים הראשונים שהורה לי ראש הישיבה שליט"א עם תחילת עבודתי בניהול המטבח, הוא שלא יחסר לאף בחור כלום, ויש לנו מודעות מאוד גדולה שהישיבה תספק לכל אחד ואחד את מה שהוא צריך. 

פשיטא, אתה שואל, ובכן, במה דברים אמורים? כשיש אלפי תלמידים בישיבה במשך השנים, מטבעו של עולם, ישנם גם תלמידים שיש להם בעיות אכילה, ההוראה של ראש הישיבה שליט"א וזה מאוד חשוב לו, היא שהישיבה תספק להם סעודות וארוחות ללא שום הבדל, בלא שיצטרכו להביא שום דבר מאכל מחוץ לישיבה, ובאמת אנחנו דואגים לזה, שלא יחסר להם מאומה. 

מה למשל? 

אם יש בחורים שיש להם בעיות גלוטן, בל פעם שנכין ארוחה שיש בה גלוטן, במקביל, נכין גם  את אותו דבר ללא גלוטן. החל מסיר צולנ'ט נפרד בשבת, עם קישקע ללא גלוטן. חלות, בורקס, שניצל, פיצה, שקדי מרק משלהם וכו' וכו'. לא יחסר מאומה. לכל בחור יש את המענה המתאים לו בחלק של ה'קמח' – שהרי אם אין קמח אין תורה. 

היו בישיבה בעבר שני בחורים שהיה להם קרוהון, מחלת מעיים, כל יום היה להם אוכל שמתאים להם, ראינו אותם למול העיניים בתפריט של כל יום, הכנו להם מרקים וכדו' שמתאימים להם. היו תלמידים עם סכרת, היה להם אוכל מותאם לכל ארוחה. היו תלמידים עם אלרגיה לחלב, היה להם חלב עיזים, היה להם מעדנים ויוגורט שמתאימים להם. 

אם נרצה לסכם זאת, ישנה אנקדוטה שתגיד הכל, כל ליל שבת הישיבה מספקת חמישה סוגי חלות. חלות רגילות, חלות ללא גלוטן, חלות מקמח מלא לרגישים, חלות ללא שומשום לתלמיד שרגיש לזה, וחלות כוסמין. לחם משנה!.     

וזה לא נגמר בזה, בחור שנמצא בתהליך דיאטה, בשמחה אני אעזור לו עם פירות וירקות או מוצרי חלב. בחור שבא ומבקש דבש כי הוא צרוד, יקבל בשמחה. בחור שלקח נגן או פלאפון מהגמ"ח של הישיבה והמכשיר נפל לו למים יקבל בשמחה רבה אורז כדי לייבש. והרשימה עוד ארוכה, כי התפקיד שלנו כאן והשליחות שלי כאן היא, לדאוג שיהיה לכל בחור את הכי טוב שיוכל לסייע לו ללמוד תורה. 

ללא ספק נדרשת לזה שימת לב מיוחדת, איך אתה מצליח לשלב בתוך 'התמונה הגדולה' כל כך הרבה צרכים ופרטים קטנים ופרטניים, כמו אלו שהזכרת? 

זה מכוחו של ראש הישיבה שליט"א, וזה מרוחו. אני אספר לך סיפור, באחת השנים ראש הישיבה שליט"א קרא לי, ואמר שהשנה יש מסיבה לבחורים בט"ו בשבט, שאלתי אותו, מה נשתנה? לא זכור לי שהיה בשנים עברו, והוא השיב לי: תראה, השנה שנה מעוברת, יש שני אדרים, מכיון שכך, ומכיון שבחורים הם הרי בחורים, אני מרגיש בבית המדרש שצריך תוספת דירבון, ואני חושב שאם יהיה להם מסיבה זה יתן 'דחיפה' להמשך השטייגע'ן. וזה סיפור קטן שמלמד על הכלל.  

עובדים במטרת החיים 

ר' נפתלי ממשיך, הרבה פעמים אני שואל את עצמי, מדוע כל כך אכפת לי מהבחורים? אני עבדתי בעוד מקומות ודווקא כאן בישיבה כל כך אכפת לי מהבחורים. התשובה שלי ברורה, הרוח של ראש הישיבה שליט"א שמשרה עלינו היא לדאוג שיהיה את הכי טוב לבחורים, וזה סוחף ומשפיע על כל מי שעובד בישיבה, זה משנה את כל 'תפיסת העבודה' שלנו. 

הייתי רוצה לשאול שאלה אישית, העבודה של ניהול המטבח היא עבודה עמוסה מאוד, בפרט בתקופות כמו ערבי החגים וחנוכה וכדו', איך אתה בעצם מצליח לשלב את העומס שיש על המטבח בתקופות כאלו עם פרוייקטי ענק, ועם זאת לדאוג לכל הפרטים שהיום יום דורש, כמו שלוש ארוחות ביום? 

אומר זאת כך, בעבודה של מטבח, המנעד שבין המינימום שאתה צריך לעשות לבין המקסימום שאתה יכול, זה שמים וארץ. עכשיו, אם אתה עובד, נניח, במטבח של מלון, מה יגרום לך לעשות יותר ממה שאתה צריך? אתה זקוק להרבה מאוד שכנוע עצמי כל פעם בשביל להשקיע, אתה זקוק לגרום לעצמך לסיבה שתניע אותך להשקיע ולתת מעצמך יותר ממה שאתה מחויב. 

בעבודה פה, אני לא צריך להסביר לעצמי למה אני עובד! אני עובד פה במטרת החיים שלנו! אני עובד סביב תורה, עובד בשביל בני תורה, כל העבודה פה היא סביב התורה, זו לא עבודה שהמטרה שלה היא משכורת, אלא עבודה שהמטרה שלה היא תורה, וזה נותן כוח וסיפוק עצום. 

בנוסף, בעבודה פה, יש הרבה עבודה נלווית מחוץ לבסיס העבודה שאני מופקד עליה. לדוגמא: כל כמה שבועות יש 'סיום הש"ס' של בחורים, ואני מכין לכבודו מסיבה כיד המלך. אני לא ארגיש תחושה שאני מבצע עבודה שלא הייתי אמור לעשות, כי בסופו של דבר זה בשביל תורה, זה בשביל בחור תלמיד חכם, או בשביל אברך תלמיד חכם. אני לא סתם עובד, אני עובד בשביל סיום מסכתא, בשביל חזרות, או בשביל סעודת מצווה אחרת, אני לא מרגיש ניצול, אני מרגיש זכות.  

וברוך ה' שאני נמצא פה בישיבה, שמאוד קל להתחבר לישיבה, בגלל האווירה המיוחדת והרוח הנפלאה שנושבת כאן, אני מרגיש כל יום וכל שעה שזכיתי להיות שליח לעזור ולסייע לבחורים ללמוד תורה, כי הכל פה הוא בשביל תורה. 

חדר האוכל מלא

כתבות נוספות

כתב ידו יותר ממאה עדים
כתב ידו יותר ממאה עדים
כתב ידו יותר ממאה עדים
לא פסקה ישיבה | פרק ג'
לא פסקה ישיבה | פרק ג'
לא פסקה ישיבה | פרק ג'
המזוזה אשר לפני ארון ה'
המזוזה אשר לפני ארון ה'
המזוזה אשר לפני ארון ה'
דע מה שתשיב
דע מה שתשיב

הזן כתובת מייל ואנחנו נשלח לך
עידכונים על תכנים חדשים שעולים
לאתר