קרבני לחמי (כ"ח ב')
נתקשו המפרשים למה נקרא הקרבן לחם ה', והוא כי באמת הקרבן הוא לחם שמים (אודות עצמותו ית' אין אנו מדברים – כי כל השמות והתאורים שמיחסים לבורא ית' הוא רק כפי רצונו שנתגלה ונמצא בהנהגת הבריאה) כי כל קיום ההשפעה האלוקית בבריאה הוא רק מזה שהבריאה מתקרבת לתכליתה. להעלות את כל עניניה לשורשם האלוקי. ולכן ציונו השי"ת על הקרבנות, כי הוא יודע את כל עניני הבריאה עפ"י שרשם ויסודם ויודע הוא את מידת השפעתו של כל אחד מהם ועל פיהם הקרבנות הם הסגולה היותר נכונה להעלות הכוחות השפלים ומפני זה קראם 'לחם' באשר כל מערכת הבריאה יכולה להתקיים רק על ידי הקרבנות, כי מהקרבנות ניזונים כל שורשי הבריאה ומתקיימים על ידם וכמו שאמרו חז"ל 'בשביל הקרבנות העולם עומד' ואף עתה אחרי שבעוונותינו אבדנו כל אלה ואין לנו לא קרבן ולא אשה ולא ריח ניחוח, בכ"ז ענין הקרבן מתקיים ע"י העלאת כוחותינו השפלים שישמשו לקדושת שמו ית' ויתקדשו על ידי זה בקדושתו, כי הלא עיקר עבודת האדם היא להעלות את הענינים השפלים של הבריאה לשורשם.
והאדם בהקריבו את כוחותיו ורגשותיו השפלים לבל יהיו נפרדים מה' רק ישמשו כולם לעבודתו ית' הרי הוא מעלה בזה את כל העולם ומפרנס עי"ז את כל הבריאה וזהו עתה קרבן ה' ולחמו.
(מרן הגרי"ל בלוך זצ"ל)
