פתחי לי – סוד סייעתא דשמיא
ה ב קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי:
יש להבין איזוהי הדלת שדופקים בה על ידי קול? והיה לו לומר קול דודי קורא. אלא שברישא דקרא כתוב אני ישנה וליבי ער, ופירשו חז"ל 'אני ישנה מן הגאולה וליבו של הקב"ה ער לגאלני, א"ר חייא בר אבא, היכן מצינו שנקרא הקב"ה ליבן של ישראל? מן הדין קרא 'צור לבבי וחלקי אלוקים לעולם'. ואף כשישראל מגיעים למצב שישנים מתוחלת הגאולה, מסובבים אך ורק בצער גלות, הנה ליבם עדיין ער שישראל ביסודם חלק ה' והקב"ה לא ינום ולא יישן.
דלתות הלב אינם נפתחות בדפיקת היד, אלא דווקא בדפיקת קולו של הקב"ה הקורא ואומר: פתחי לי.
'ר' יסא אמר: אמר הקב"ה לישראל בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסים בו'. (שה"ש רבה).
כוחו של אדם מוגבל הוא, ועם כל השתדלותו בתשובה יגיע לידי פתח כחודו של מחט, אכן מטובו וחסדו של הקב"ה שדורש ממנו שנשתמש בכוחותינו עד גבול כוחותינו אנו, ואף כי מצער הוא כיון שלא נתעצלנו וממצים אנו מקירבנו כל מה שאפשר לפי דלות כוח אדם, בא הוא ית' משלים את העבודה בכוחות אין סוף. וזהו סוד סייעתא דשמיא. לא די ברצון לבד, דורש הוא ממנו מעשים אבל אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, שאב רחמן הוא, ואם רק נעשה ככל המוטל עלינו ונגיע לשיא יכולתינו אנו, אז נעזרים אנו לבוא עד תכלית בסייעתא דשמיא.
(מרן הגר"מ גיפטר זצ"ל)
