מאמרים

חיפוש כותב
חיפוש כותב
חיפוש נושא
חיפוש נושא
חיפוש תאריך
חיפוש לפי תגיות

הרב מאיר קצבורג

יש סדר למשנה

מסע מרתק בעקבות נשמת אפם של היכלי התורה – סדרי המסכתות הנלמדות – מי קבע את 'נשים נזיקין' לעיקר הלימוד בישיבות – מה השיב מרן ה'חפץ חיים' להגרש"ש זצ"ל בעניין לימוד 'קדשים' בגיל צעיר – מדוע למדו חולין בטעלז, וכיצד זכתה מסכת זו להיכתב בראש הרשימה? * עם סיומו של מחזור 'י"ב השנים' הראשון של הישיבה הקד' שנקבע על ידי מרן ראש הישיבה זצוק"ל יצאנו בעקבי הצאן, בעקבות קביעת סדרי הלימוד בישיבות, מוואלוז'ין ועד ימינו אנו * על כך ועוד ביריעה שלפניכם

שאלת היסוד – מהי המסכת הנלמדת

כאשר משליכים מקל, מלמדת אותנו הגמרא, הוא נופל על עיקרו, היינו היכן שהייתה צמיחתו. זהו כלל יסוד בכל הבריאה כולה – שכל דבר שואף להגיע לשורשו ולבראשית תכלית יצירתו. עולם הישיבות, כפי שכבר למדנו, לובש ופושט צורה, בכל דור ודור, כפי אשר יורו קברניטי הספינה ודורשי כל דור ודור, אך תמיד המטרה העיקרית נשמרת – להיות בית היוצר לתלמידי חכמים – ואיזהו תלמיד חכם – זה ששואלים אותו בכל מקום ויודע להשיב מיד בלא לגמגם.

דא עקא, שבמסגרת השנים המצומצמות יחסית, בהן שוהה התלמיד בבית יצירתו – קצר הזמן מלהקיף את כל מה שנדרש מצורבא מרבנן לדעת, ואף לא את הש"ס כולו. וכיון שכך, היה מן ההכרח להעמיד סדר לימוד, שיכשיר את התלמידים וייתן להם את הכלים להפוך לתלמידי חכמים בכוחות עצמם, בעמלם בכל ימי חלדם.

לפיכך, שאלת המסכתות הנלמדות בין כתלי הישיבה, הייתה תמיד שאלת יסוד שמשליכה על כל אופי וצורת הלימוד. וגם כאן, כל דור ודרכו, כל דור ודורשיו, שהרי המטרה היא לגשת ללב הצורב הצעיר, ולצרוב על ליבו כמכוות אש את הדרך והגישה הנכונה ללימוד התורה, ועל כן – בכל מקום ובכל תקופה, ראו רבותינו העומדים על המשמר – דרך אחרת לעשות זאת.

דרך הלימוד הישיבתית – כתריס בפני המהרסים

בשעתו לא היה זה מובן מאליו שכל בחור מקדיש את ימי נעוריו לפרוש ממקום מגוריו ולהגות בתורה הקדושה. ומרבית בחורי הישיבות היו בעיקר כאלה שרצונם היה להיות רבני עיירות ופוסקי הלכה לרבים. והישיבות אכן נקראו בשם 'בתי מדרש לרבנים' ובחורים אשר יקדה בליבם אש אהבת התורה, ושאיפתם הייתה לצאת מורי הוראה בישראל – הם אלו שקבעו מקום מושבם בהיכלי הישיבות. 

אך התקופה נהייתה קשה לעולם הישיבות ולבני הישיבות, ההשכלה איימה וסחפה אחריה רבים ל"ע ואף לעגה לבני הישיבות שנותרו לעמוד איתנים על משמרם ואף ישיבת וואלוז'ין שהייתה אם הישיבות שקעה עד שלמגינת לב נסגרה.

אך זה כנגד זה עשה אלוקים, וכנגד רוח ההשכלה שחוללה שמות ביהדות אירופה, ובפרט בצעירי הצאן אשר לא ידעו בין טוב לרע, שלח לנו השם את רבותינו רועי הישיבות, שחצבו וגילו דרך מופלאה שהייתה ספונה וחתומה באוצרו של קורא הדורות מראש – מתנה לדור אחרון, על שמרם את תורת השם בניסיונות הזמן.

דווקא בדור תהפוכות, נתגלה רובד חדש בלימוד התורה, בדרך של עיון והעמקה בשרשי הדברים. והדברים נאים ומשמחים כל נפש, ובכך היה תריס ומגן לחצוץ בפני הפורענות. כנגד רוח הקרירות והליצנות שהשרו סביבם – רוח של קדושה ועמל התורה.

לימוד 'סוגיא' כבניית קומתו של התלמיד

בוואלוז'ין שהיוותה מקור לתבנית ישיבות ליטא – למדו דף אחר דף בכל מסכתות הש"ס החל מברכות וכלה בנדה, כאשר בכל יום נמסר שיעור על אותו הדף הנלמד, ובימי שישי היו לומדים את הרא"ש על כל ימי השבוע. בצורה שכזו, המחזור היה נמשך כשתים עשרה שנים.  

מקובל לייחס את סלילת דרך הלימוד הישיבתית – למרנא הגר"ח מבריסק זצוק"ל. אך זאת יש לדעת, כי הישיבה בבריסק מנתה מתי מעט, באופן יחסי, וממילא השפעתה על כל עולם הישיבות, הייתה מוגבלת. עולם הישיבות ציפה למי שיטול על עצמו את המשימה הכבירה – לייסד בית להשם, שיעמיד עדרים של צעירי הצאן ויחנכם בסברא נכונה וישרה.

עד שהגיע הרב הדומה למלאך – הלא הוא מרנא ראש הישיבה רבי אליעזר גורדון זצוק"ל – לעמוד פאר בראשות ישיבת טעלז, אתא ואייתי מתניתא בידיה – הגר"א יסד שיטה חינוכית מסודרת להצמחת בן תורה בשנות הישיבה לת"ח אילנא רברבי. בישיבה – כך הגה מורינו – לא ילמדו דף אחר דף, כנהוג עד עתה בכל הישיבות. בישיבת טעלז ילמדו מעתה 'סוגיא' – היינו – הקפת ענין מסוים לעומקו ורחבו. וכך סוגיא אחר סוגיא. ולא בדקינן בדפי כלל, אף אם בדף אחד היו חמש סוגיות היו לומדים כל אחת מהן כענין בפני עצמו. 

בנוסף, כחלק מבניית שיעור קומתו של בן הישיבה הלמדן, ראה לייסד סדר לימוד קבוע בספרים 'קצות החושן' ו'נתיבות המשפט' כספרים מן המנין. מנהג מחודש אז בהיכלי הישיבות. דבר זה בתחילה היה נראה כמתמיה בעיני רבים, עד שליצני הדור היו אומרים כי הטלזעאים מכירים את דברי הגמ' רק מה'קצות'… כידוע, ברבות השנים התפשט נוהג זה, ורבים מגדולי ראשי הישיבות עודדו את תלמידיהם לאמץ הנהגה חשובה זו – כחלק מבניין שיעור קומתם, וליישר שכלם בהבנת התורה.

צורה זו אפשרה לבחור בישיבה לקבל יסודות עמוקים באדני הש"ס וסללה את דרכו ללימוד לכל התורה כולה. ואכן עיקרי השיטה נשתרשו גם בשאר הישיבות, עד שבימינו כמעט בלתי ניתן להעלות על הדעת, ישיבה שבנויה בצורה אחרת מזו.

 

סדר ב' הקפת והשלמת ענייני המסכת

אך למרות מעלותיה הגדולות של דרך זו, עדיין נצטרך לפרנס מאמר חז"ל 'לעולם ליגמר איניש והדר ליסבר' – כל צורת לימוד שהיא, מצריכה ידע והיקף במסכתות הש"ס, ובלימוד עיוני בצורת איטית, בדרך הלימוד הישיבתית – מן הנמנע להקיף בצורה כזו מסכתות שלימות, וודאי שלא את הש"ס כולו. וכאן הגיעה הבשורה הנוספת מבית מדרשה של טעלז, הנוהל שמלווה עד ימינו אנו כל ישיבה שהיא בישראל – חלוקת היום לשני סדרים עיקריים – הסדר הראשון הוא סדר ה'עיון' – שבו לומדים את הסוגיות בעומק ההבנה עד דק. ובמקביל – 'סדר' נוסף בשעות אחר הצהריים והערב, שבו ילמדו הבחורים דף אחר דף, שוב ושוב, את כל דפי המסכת – שכעת עוסקים בעיונה. 

בהנחילו את שיטה זו בישיבה דטעלז, היה לעיתים לימוד הסוגיא נמשך שבוע או יותר מכך, ואם היו לומדים כסדר המסכת מרישא עד גמירא בעיון, היו מסיימים מסכת רק אחת לכמה שנים, דבר שהיה יכול להגביל את מרחב אופקי החשיבה של הלומד, שהרי לכל מסכת סגנון ייחודי משלה, והיא באה להחכים את לומדה בעוד חלק בתורה.

על כן נקבע ע"י רבותינו, מספר מסכתות נחוצות, אשר דרכן ובהן יתחנך התלמיד לירד לעומק השיתין, ולקבל את ההיקף המלא מן הדיוק בדברי רש"י עד המבט להלכה, ויוכל בכלים הניתנים לו במהלך שנותיו בישיבה להגות בשאר חלקי התורה באותם הכלים שצבר בשנות הישיבה.  

כבר היה דבר לעולמים

במבט ראשון נראה, כי לקבוע מסכתות מסוימות שהן נחוצות יותר משאר המסכתות, זוהי קביעה גורלית שמצריכה כתפיים רחבות, ומי יבוא אחר חתימת התלמוד, להכריע איזו מסכתות יהיו ראויות שיתחנכו התלמידים על ידן.

אך כאשר נבקש נמצא – שהדברים עתיקין, וכבר בדורות הראשונים מצינו כגון דא. בדברי רבינו המאירי בהקדמתו לאבות מביא עדות נדירה שממנה עולה שכבר מימי הגאונים היה סדר למשנה, והיו מתחילים לימודם ב'תלתא סדרי' – סדרי נשים ונזיקין ומועד, שהם שערי לימוד החכמה, ורק לאחר מכן פונים להרחיב ידיעותיהם ולימודם גם בסדרי קדשים ואף זרעים וטהרות.

הנה לנו כי המסכתות הנחוצות יותר היו בשלושה סדרים, כי הם נגעו לחיי היום יום, והיו קרובים לליבות האנשים בכך שנהגו לדינא, ושומה עלינו ללומדם יותר משלושת הסדרים זרעים קדשים וטהרות. 

אך עם כל זאת, דאגו תמיד בישיבות להבהיר שאל לו לתלמיד לסבור כי בכך מתחילה ומסתכמת תורתו. עליו לשאוף יום אחד להקיף ולדעת את כל התורה כולה, רק זוהי הדרך וההיכי-תמצי להגיע לכך.

ואכן – על מרן המהרי"ל בלוך זצ"ל מסופר שבמהלך השיעורים בסוגיות בנשים נזיקין שהיו נוגעות לעניינים שבשאר חלקי הש"ס – היה משתדל מאוד להרבות את ידיעות התלמידים בעניינים אלו. לדוגמא כשלמדו במסכת קידושין את סוגיית 'חצייך מקודשת לי' הרחיב מאוד בענייני חלויות בקדשים ובגדרי 'תמורה', עד שהיו מהתלמידים שלא הקשיבו בשיעור, כשראה זאת המהרי"ל, סנט בהם: 'הלא זה הוא רצוני שבני טעלז ידעו לא רק ייאוש והפקר אלא גם קדשים'

לימוד קדשים לא לצורבים צעירים

ואכן בעניין זה של לימוד הקדשים, אי אפשר להתעלם מפועלו הטהור של הסבא קדישא מראדין זצוק"ל, שכל חייו כאב את העובדה שסדר קדשים אינו שגור בפיהם של הלומדים בהיכלי התורה. לאלו שטענו כי לא נהוג ללמוד סדר זה, מחמת שהלכותיו אינם נוהגות עדיין בחיי המעשה, נענה בשאלה -"אם כן", טען, "מדוע איפוא לומדים מסכתות סנהדרין, מכות, יבמות, ועוד רבות כהנה שעיקרן אינו נוהג בזמן הזה? מדוע ייגרע חלקו של סדר קדשים ממצוות תלמוד תורה".

מרנא החפץ חיים פעל רבות לייסד מסגרת מסודרת שתאגד סביבה ציבור לומדי התורה שיעסקו בסדר קדשים. שח פעם, מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שהחפץ חיים בשעתו פנה להגר"ש שקופ זצוק"ל – בשבתו על כס ראשות הישיבה בטעלז, וביקשו שייסד סדר לימוד ב'קדשים'. הגרש"ש נענה כי לדעתו הדבר יכול להביא לידי כך שיזנחו את המסכתות העיקריות הנלמדות בישיבה – בסדרי נשים ונזיקין. 

זכינו והשתמר מכתב תשובתו של החפץ חיים לגרש"ש, בתוך הדברים הוא מבהיר את כוונתו, כי אין מגמתו לשנות את הסדר שהנחיל הגרש"ש בעולם הישיבות, לקבוע לעיקר בחיי הבחור את סדרי נשים ונזיקין, 'כי אין כוונתי על כל הבאים ללמוד בישיבות, כי רובם ככולם צעירים שצריכים לחדד שכלם ולהבין דרכי הלימוד בש"ס'. 

הרי לנו ברורות, כי למרות החשיבות הרבה שייחס הח"ח ללימוד סדר זה, לא ראה בזה תחליף להכרח היסודי לחדד שכלם של התלמידים הצעירים בסדרי נשים ונזיקין. ולמרות חפצו הטהור ופועלו הרב להנחיל את ידיעת הקדשים בקרב לומדי התורה, לא ראה לשנות בכי הוא זה את סדרי הלימוד והמסכתות הנהוגות להילמד בישיבות. יתרה מזו, אפילו בישיבתו שלו לא ראה לקבוע סדרי לימוד בסדר זה, אלא רק דרש ותבע זאת מאברכים, שכבר סללו את דרכם בלימוד ש"ס ופוסקים, שיקדישו את זמנם להשתלם אף בחלק זה של התורה. ואכן, נאה דורש נאה מקיים, הוא עמל בעצמו לבסס בראדין את 'כולל קדשים' המפורסם שהיה מיועד לאברכים מופלגים בני התקופה.

כשבטעלז למדו 'חולין'…

דא עקא, שלמרות ההסתייגות מלימוד סדר 'קדשים' במסגרת הישיבה, במהלך המחזור בטעלז הוסיפו ללמוד גם מסכת 'חולין' ואף זכה עולם התורה לחידושים בספרו של ראש הישיבה מרן הגרא"י בלוך הי"ד 'חידושי הגרא"י' על מסכת חולין, וכאן הבן שואל, מה נשתנה?  

את התשובה המרתקת לכך, מספר הרה"ג ר' נתן צבי ברון זצ"ל תלמיד הישיבה בטעלז: היה זה כשרוחות המלחמה החלו לנשב מעל אדמת אירופה, איש לא ידע מה יילד יום, ואז הורה הגרא"י ללמוד מסכת חולין, הוא נימק זאת, בכך שעלולים להגיע תקופות קשות וראוי שהתלמידים ידעו את הלכות איסור והיתר, ואכן בישיבה וגם ב'מכינה' [-ה'ישיבה קטנה' של טעלז] למדו את מסכת חולין בעיון ואת הלכות איסור והיתר. 

בהקשר זה נתפרסמה לה מליצה בשם הגר"י אברמסקי זצוק"ל – שכאשר התחילה הישיבה החסידית בלונדון 'מתיבתא' ללמוד חולין, התבטא בחריפות: "חולין איז ניט קיין מסכתא, און מתיבתא איז ניט קיין ישיבה". והוסיף בצחות לשון הפסוק: 'נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נזבחה'.

קביעת צורת הישיבה לשעתו ולדורות

דרך הלימוד הישיבתית- למדנית, שישיבת טעלז הייתה ממייסדיה – הייתה נשמעת מחודשת בעיני רבים. היו אף שטענו, שעיקר הלימוד צריך להיות בצורה של 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא' – ולא בצורה עיונית מופשטת. לדבריהם, היה מן הראוי לקבוע סדר לימודם על סדר שו"ע אורח חיים וכדומה, או עכ"פ לקבוע עיונם במסכתות הנוהגות בחיי היום יום כמו סדר מועד.

הראשון מגדולי ישראל שהתייחס לסוגיה זו – הוא רבי ישראל סלנטר זצוק"ל, שמלבד מה שידוע ומפורסם שייסד את תנועת המוסר, ותלמידיו היו לגדולי מנחילי המוסר, הוא גם אחד הראשונים שזרע את הזרעים מהם נבטה שיטת הלימוד הישיבתית. וכך הוא כותב "כי היסוד הראשון ללימוד התורה, הוא כשרון יכולת הלימוד בדרכי הסברא נכונה, ומקצועות אלו אשר הרוצה להחכים יעסוק בהם כמבואר בסוף מסכת ב"ב הם מסוגלים ביותר לכשרון זה, ולכן המה הם הנצרכים ביותר ללימוד התורה". 

מרן הגר"א גורדון זצוק"ל היה מראשוני תלמידיו של הגרי"ס, והוא היה הראשון להקים ישיבה שדגלה בעיקרון זה – עיקר הלימוד בשנות הישיבה, מתמקד בללמוד 'איך ללמוד' – לימוד פיתוח יכולות ההבנה וקניית סברא ישרה ונכוחה. ואף לשם כך צירף את אחיינו מרן הגר"ש שקופ זצוק"ל ויחדיו שני גאוני עולם אלו הובילו את דבר החזון שהיה אבן יסוד לצורת בניית הישיבה בדור אחרון.

ולא רק הישיבות שבאו אחריו, במקביל לישיבת טעלז אף ישיבות ותיקות כדוגמת מיר שינו מסדר לימודם והחלו לעסוק בלימוד סוגיות על סדר נשים נזיקין, דבר שלא נהגו בו מתחילה. עד שרוב עולם הישיבות קבע את לימודו בסדרים אלו.

זהירות מעיוות ההלכה

הגיעו הדברים עד כדי, שקברניטי הישיבות ראו במתכוון להוציא את סדר מועד מסדרי הלימוד, מטעמים שונים. וכך מובא על מייסד ישיבתינו הקד', מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שהביע את דעתו – דעת תורה במענה לשאלה האם נכון להתחיל להכניס אף את סדר מועד לסדרי הלימוד הישיבתיים. ועל כך נענה: 'מה שהתחילו להכניס בישיבות לימוד סדר מועד אין נכון הדבר מב' טעמים  א. מג"ש צריך למסור שיעורים רק בעניינים שהוא בעצמו שמע אבל להתחיל מחדש דברים שלא קיבל זה לא. ב. ראוי לידע שעיקר השטייגען של בחורים צעירים זה מהתוס' הקשים והארוכים וזה יש רק ובעיקר בנשים נזיקין לעומת פסחים שעיקר הלימוד בהר"ן'. עם זאת הוסיף וסייג 'אמנם מסכת סוכה שאני, ששם יש תוס' מתאימים וכן גם נשמע מפי הרב מפונוביז' – דמסכת סוכה שאני'.

וכך גם הורה מרן הגראי"ל זצ"ל להימנע מלייסד לימוד מסכת שבת בישיבות שלא הורגלו בכך, באומרו 'והרי בישיבות רגילים לעשות חילוקים דקים – לומדישע חילוקים, וזה טוב כל זמן שזה לא נוגע להלכה, אבל אם זה נוגע להלכה למעשה, יכול להיות שיעשה 'לומדות' בדיוק ההיפך מהאמת, ולפי סברתו יצא לו היתר, ולמעשה זה להיפך שיש על זה חיוב מיתה ומאד צריך ליזהר לא לטעות ח"ו'. 

והוסיף מרן זצ"ל בהזדמנות אחרת, שבאופן שכזה וודאי יגיעו לידי מכשול: 'וחשבתי שזה באמת כך שהרי אם לא יחדד את השכל ע"י הלימוד של מסכתות מסדרי מועד כגון שילמד מסכת שבת, הלא בקל יכול להיכשל בדברים חמורים ביותר, שבשבת אפשר לומר סברות דקות כאלו שיכול בקלות להגיע בהם מחיוב מיתה עד להיתר גמור, ורק עי"ז שיחדד את השכל יוכל לימים להגיע לסברות הנכונות ולא יכשל ח"ו באיסורי שבת החמורים, וחידוד השכל לצורך הבנת עומק התורה הוא רק ע"י לימוד נשים ונזיקין'.

 

מרן הגראי"ל זצ"ל מופיע בפתע בפתח

היה זה לפני חמש עשרה שנים, השנה שנת תשס"ח, הכוללים של הישיבה הקד' כבר נפרסו בכל רחבי ארץ ישראל. 

עד לאותה עת, בכוללים של הישיבה לא למדו בסדר אחיד, ובנוסף ברוב הכוללים למדו את מסכתות סדר נשים נזיקין, הסיבה לזאת הייתה בשל ריבוי הצורבים הצעירים שחבשו את ספסלי הכוללים, אלא שהתרחבות הכוללים והתמסדותם כשגדלו בהיקף עצום והפכו להיות היכל התורה המרכזי של עולם התורה, כבר היו ראויים לסדר בפני עצמם, נוסף על כך שתלמידי חכמים מבוגרים רבים שהצטרפו גם הם לספסלי הכוללים ביקשו להשלים את חוק תלמודם במסכתות משאר סדרי הש"ס. 

בחודש אדר תשס"ח נפל דבר. אזי נועדו המלכים יחדיו, ועלו ואיתכנשו כל היושבים ראשונה לפונדק אחד, לדון כדת של תורה מה ראוי לעשות, ואיך לקבוע את סדר הלימוד בהיכלי הכוללים שעל ידי הישיבה הק'. רבני וראשי הכוללים כולם, התאספו בבניין מוסדות סערט וינזיץ ברחוב חזון איש בבני ברק, כאשר על הפרק עמדה שאלת סדר המסכתות במחזור הישיבה, ושתי שאלות בדבר, ראשית –  עצם יסודו של מחזור אחיד לכל לומדי הכוללים של הישיבה, ושנית מה באמת יהיה סדר הלימוד. 

באותה העת, הציע מורינו רה"י הגרש"ב סורוצקין שליט"א שיתחילו בלימוד מסכת חולין, אלא שהיו מראשי הכוללים שליט"א שטענו כי הדבר עלול להקשות על האברכים הצעירים בלימוד המסכת העמוקה בשל הנושאים הרחבים שבה. 

זכורים דבריו של אחד מראשי הכוללים שליט"א דאז, שאמר בין דבריו, 'חולין אינה מסכת השייכת ללומדי הוראה ואיסור והיתר בלבד, הגיע הזמן שחולין תהפוך ל'ישיבישי'ע מסכתא' ועטרת שלמה יכולה לעשות זאת…',  אלא שהדעות נחלקו לכאן ולכאן. 

מבלי הודעה מוקדמת, בעוד הנוכחים שקועים ראשם ורובם בתוך להט הדיון, נשמעה דפיקה רמה והס הושלך באולם, בדלת נראה במלוא הדרו נשיא ואבי הישיבה רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שעון על מקלו וחיוך רחב על שפתיו. מרן ראש הישיבה זצ"ל הגיע לדון ולהכריע יחד עם ראשי הישיבה שליט"א את סדרי הלימוד. מרן זצ"ל בראייתו הרחוקה, מן הסתם ידוע ידע כי ההכרעה שתיפול עתה, לא הכרעה לשעתה היא, אלא הכרעה לדורות. 

מרן ראש הישיבה זצ"ל עודכן על הכינוס מבעוד מועד אך איש לא העלה בדעתו שהוא יטרח בעצמו להגיע לאסיפה, אלא שמרן זצ"ל שראה בישיבה הקד' סמל ואות לשאר היכלי התורה שבדור, ראה בדיון זה שאלה מכרעת לקביעת פני עולם הכוללים בדורנו.

הדברים הוצגו בפני מרן ראש הישיבה זצ"ל, הטענות נשמעו לכאן ולכאן, שתיקה שררה באולם, הכל חיכו למוצא פיו של אבי הישיבה. ואז פתח מרן בדברים, שנחקקו באותיות של זהב בתולדות הישיבה: "תועלת גדולה מאוד יש מכך שיהיה סדר במה שלומדים בכוללים, וגם יש תועלת שהאברכים יודעים מראש אלו מסכתות ילמדו בהמשך המחזור. גם תועלת רבה מאוד יש מהלימוד של הרבה תלמידי חכמים שעוסקים ביחד באותם סוגיות ויכולים לדבר אחד עם השני בלימוד ובסוגיות שאוחזים, וגם יכתבו חיבורים, ראיתי בכולל פוניבז' שזה הביא תועלת רבה שתלמידי חכמים רבים עוסקים ביחד באותו דבר וכתבו חיבורים טובים, ובע"ה גם כאן יהיה מזה תועלת גדולה".  

לאחר מכן, ביקש מרן ראש הישיבה זצ"ל דף ועט… משהובאו, נטל מרן ראש הישיבה זצ"ל את העט והחל לכתוב: "לכבוד עמלי התורה המסורים לתורת השי"ת ד' עליכם יחיו. 

באנו לכתוב רשימה שעפי"ז יהי' סדר הלימודים ונקווה שזה יהי' לתועלת לעלות מאוד במשך השנים: חולין, ב"ק, נדה, ב"מ, זבחים, מנחות, ב"ב, שבת, עירובין, יבמות, כתובות, נזיר, גיטין, קידושין, סוכה. 

נקווה שכולם יעלו מאוד במשך הזמן יצמחו הרבה לומדים ויתרבו גדולי תורה. א. ס. אהרון יהודה לייב שטינמן. אור לז' אדר תשס"ז לפ"ק".

עומק עצתו של חכימא דיהודאי

רק לאחר מכן עמדו על עומק דעתו וחכמתו שהייתה שזורה בדברים. מרן הצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולקבל את דעת ב' המחנות, הן אלו שטענו שיש להרחיב את אופקיהם של אברכי הכוללים במסכתות יסודיות נוספות – מעבר למה שהורגלו ללמוד במסגרת הישיבה. ומאידך לא התעלם מאלו שהצביעו על הקושי של אברך שהתחנך על הדרך הישיבתית – לעבור ללמוד במתכונת שונה לחלוטין.

המהלך הייחודי השזור בסדר המחזור אותו קבע מרן ראש הישיבה זצ"ל הוא השילוב בין לימוד מסכתות נשים נזיקין, לבין הלימוד בשאר מסכתות הש"ס, כשבסדר הלימוד בשנה אחת לומדים מסכת מנשים נזיקין ואחר כך מסכת מסדר אחר. כשיש בכך השלמה בלימוד הכולל לקניית וידיעת הסוגיות והמסכתות שבנשים נזיקין לצד הידיעה והקנייה בשאר מסכתות הש"ס, ומזה ומזה אל תנח.  

אגב, לאחר סיום המכתב ביאר מרן ראש הישיבה זצוק"ל לראשי הישיבה שליט"א, על כמה מן מסכתות הש"ס, מדוע לא הכניסם במחזור החדש, כשמרן מבאר את הסיבות, הן מטעמים של קשיי הסוגיות בלימוד בכולל, והן מטעמים מסויימים – כמו ברכות, שצריכים להילמד באופן של אליבא דהילכתא ולמעשה, ולא באופן של הלימוד בכולל. 

יש סדר למשנה!

בכך הוכרעו הספיקות, ואת הזמן הבא, תחילת זמן קיץ תשס"ז התחילו בלימוד מסכת חולין, שנמשכה שנה וחצי, בסיום לימוד מסכת חולין ולקראת תחילת לימוד מסכת בבא קמא, שהתחיל בזמן אלול תשס"ח, כתב מרן זצ"ל מכתב נרגש לרבני הכולל: "שמחתי לשמוע שזכיתם ללמוד כל מסכת חולין הכוללת כל כך סוגיות קשים, יתן השי"ת לכולכם סייעתא דשמיא בלימוד מסכת בבא קמא ותצליחו מאוד בהבנת סברות עמוקות המחודדות כמו שאמרו הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות וכל אחד יעלה לת"ח אמיתי כרצון השי"ת". 

במאמר המוסגר, בשנה ההיא, לקראת לימוד מסכת חולין לראשונה במחזור הישיבה, הופיע לראשונה הספר 'עומקא דשמעתתא' בו סודרו ונערכו בצילומים מהספרים, כל עניני הסוגיות שנלמדו בכל זמן מכל הסוגיות הנוגעות לענין, הראשונים האחרונים הפוסקים והשותי"ם, קובץ על יד ירבה ממש, בעריכתם של ראשי הכוללים שליט"א, היה זה רעיון מהפכני שהפך עם השנים לנכסי צאן ברזל בהיכלי הישיבות של הישיבה הקד', ובכל היכלי התורה, בו יכול כל צורב לעסוק בעניני הסוגיא תחת הישג היד – פשוטו כמשמעו. 

לא לחינם הדברים באו כאחת – קביעת סדרי המסכתות יחד עם הופעת ה'עומקא'. והצד השווה שבהם הוא ש'יש סדר למשנה'. לראשונה בהיסטוריה נקבעו ונחקקו כאן סדרי הלימוד גם לשנות הלימוד בכולל, וגם תבנית המשכן ניתנה כאן – הצורה המיטבית שיוכלו לעשות זאת, גם במסכתות שעד עתה לא דשו בהם רבים לקבץ את כל ענייניהם לפונדק אחד. 

קביעתו הנחרצת של מרן זצוק"ל, פתחה עידן חדש בעולם הכוללים – ומעתה נראים עוד ועוד היכלי תורה שקבעו ליסוד את המסכתות שהצביע עליהם מרן זצוק"ל. כמו טעלז בשעתו, שזכתה לשמש כעמוד האש ועמוד הענן לעולם הישיבות שקם בעקבותיה, אף כאן זיכו מן שמיא לרבינו ראש הישיבה שליט"א, שמ'עטרת שלמה' תצא הבשורה לשאר היכלי התורה בארץ ובעולם.

הזן כתובת מייל ואנחנו נשלח לך
עידכונים על תכנים חדשים שעולים
לאתר