בדין אמירת הנרות הללו
בשו"ע או"ח סי' תרע"ו ס"ד איתא אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנפלאות ועל הניסים וכו', ומקורו הוא במס' סופרים פ"כ יעו"ש. והנה הט"ז בסק"ה הביא דברי המהרש"ל וז"ל "רש"ל כ' אחר הדלקת הראשון שהוא העיקר יאמר הנרות הללו וכו' ויגמור ההדלקות בעוד שאומר הנרות" עכ"ל.
והנראה ביאור דבריו שיאמר הנרות הללו לאחר הדלקת נר הראשון, דאין זה התירא בעלמא דיכול לאומרו אז ואם ירצה יוכל לאומרו לאחר גמר הדלקת הנרות (וכמש"כ הפמ"ג במשבצות זהב שם), כ"א דדינא נקט דצריך לאומרו לאחר הדלקת נר הראשון שהוא העיקר. ונראה דאין כוונתו רק משום דהוא עיקר הנר ואילו שאר הנרות אינם כ"א מדין הידור מצוה, דסוף סוף כיון דזהו ממצות הדלקת הנרות דכך הוא הידורה של מצוה זו להדליק נרות כפי מנין הימים ודאי דיכול לומר הנרות הללו לאחר גמר ההדלקה אע"ג דנר הראשון הוא העיקר, אלא דכוונת המהרש"ל הוא דאמירת הנרות הללו מישך שייכא רק להדלקת נר הראשון שהוא עיקר, ואינה שייכת כלל להדלקת שאר הנרות, ועל כן דינו לאומרה לאחר הדלקת נר ראשון.
והביאור בזה נראה דהנה באמת בעיקר חיובא דהדלקת נרות תרתי איתנייהו ביה, חדא חובת הדלקה מדין הודאה על הנס ושנית חובת הדלקה לפרסם הנס. דמלבד חובת הודאה עוד איכא חיוב להודיע ולפרסם הנס, וזהו מה שאנו אומרים שאנו מדליקים הנרות כדי להודות ולהלל לשמך הגדול.
ויסוד ד"ז מבואר מדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' חנוכה ה"ג, דהנה בשבת דף כ"א מבואר בגמ' דמאי חנוכה וכו' לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, ופירש"י יו"ט לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה, אולם הרמב"ם שם כ' דתיקנו שמונת ימי חנוכה שהם ימי שמחה והלל ומדליקים בהם נרות וכו' והזכיר הרמב"ם שעשאום יו"ט לקרות את הלל אבל לא הזכיר כלל חובת הודיה, וכתב רק ענין של הדלקת נרות. ובע"כ דס"ל דהא דעשאום יו"ט בהלל והודאה אין זה לענין אמירת על הניסים בתפילה כ"א ע"י הדלקת נרות וברכותיה, וכמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' חנוכה הי"ב, יעוש"ה. (ודין אמירת על הניסים הביאו הרמב"ם בפ"ב מהל' תפילה הי"ג, וכלל דין אמירת על הניסים בהדי כל הדברים שמזכירים בתפילה שהם מעין המאורע, ומשמע מדבריו דזה עיקר הדין של אמירת על הניסים), וכן הוא להדיא בנמוקי מהרא"י הנדפס אחרי הרמב"ם שכ' וז"ל "והא דהשמיט רבינו הנאמר בגמ' ובהודאה ופירש"י ז"ל לומר על הניסים נ"ל דרבינו מפרש בהודאה היינו הדלקת נר חנוכה וברכותיה (כלומר ברכת על הניסים אשר ושהחיינו) שזה נקרא הודאה על הנס" יעו"ש. וכן הוא בפסקי הריא"ז שבת שם שכ' וז"ל "ועשאום שמונה ימים וגומרים בהם את ההלל ומודים על הנס בהדלקת הנרות ומזכירים אותו בתפילה" יעו"ש. (ולדעתו י"ל דתיקנו להודות בתפילה באמירת על הניסים ובשעת הדלקת נרות באמירת הנרות הללו, דתקנת אמירת הנרות הללו הוא משום דעשאום י"ט בהלל והודאה וס"ל דמזכירים אותו בתפילה ובשעת הדלקת הנרות אבל לא שעצם ההדלקה יש בו משום הודאה על הנס, וצ"ע).
עכ"פ מדברי הרמב"ם מבואר דבעיקר החיוב של הדלקת הנרות תרתי איתנייהו ביה, חובת הודאה על הנס ושנית חובת הדלקה ופרסומי ניסא, ונראה פשוט דחלוקים הם בזה, דחובת הודאה עיקרו על הנס של הניצחון משום התשועות שעשה לנו, אבל אין חיוב הודאה כל עיקר על נס של המנורה (וכבר האריך בזה בעמק ברכה יעו"ש), ורק חובת פרסומי ניסא היא משום גבורות השם דאיכלל בזה תרוויהו, הנס של הניצחון שבא ע"י ניסים ונפלאות ונס של פך השמן, אולם חובת ההודאה הוא אך ורק על הנס של הניצחון, וכדחזינן דבעל הניסים של תפילה לא הוזכר כלל נס של ההדלקה, והיינו כמש"כ דעיקר חובת ההודאה שייכת רק להנס ע"י ישועה שנעשית לנו, דמסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו' וז"פ).
מעתה נראה דא"ש היטב מה דאומרים הנרות הללו לאחר הנר הראשון ולא בגמר ההדלקה, דנראה פשוט דעיקר דין מהדרין ומהדרין מן המהדרין בנר חנוכה מישך שייכא רק לנס של פך השמן, כדמתבאר בגמ' דהחיוב הידור כנגד הימים הוא משום דכל הח' ימים היה הנס מתגדל, והיה כל חד וחד יו"ט וכמש"כ התוס' בתענית דף כ"ח (ד"ה ויו"ט) דמשו"ה אומרים הלל שלם כל ימי החנוכה. אבל לענין עיקר הנס של הניצחון לענין הא דלעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה אין ענין בריבוי הנרות וכנגד הימים, ורק בעצם הדלקת הנר יש בו משום קיום חובת הודאה שבא בהדלקת הנר וברכותיה (או באמירת הנרות הללו בשעת ההדלקה) ואינו ענין כלל להדלקת שאר נרות שהוא מדין מהדרין. ומעתה מבואר היטב מש"כ המהרש"ל שאומרים הנרות הללו לאחר הדלקת הנר הראשון שהוא העיקר, כלומר שבהדלקת הנר הראשון אית בהו קיום של חובת הדלקה מדין הודאה וגם מדין פרסומי ניסא, ועל כן דינו לומר הנרות הללו אז לאחר הדלקת הראשון, דאילו הדלקת שאר הנרות מדין מהדרין אינם שייכים כלל לחובת ההודאה שנאמר בתקנת נר חנוכה.
ויש להוסיף בזה עוד דהנה הגירסא לפנינו במס' סופרים (וכן מובא בטור) היא "הנרות הללו אנו מדליקים וכו' כדי להודות לך על ניסיך ועל נפלאותיך" ולא הוזכר מילת ולהלל, והיינו משום דעיקר התקנה של הנרות הללו מישך שייכא לחובת ההודאה גרידא, ומשו"ה הוא דתיקנו אמירת הנרות הללו וכמש"כ הריא"ז, וכמוש"נ דלפי"ז אין לאומרו לאחר גמר ההדלקה כ"א לאחר הדלקת נר הראשון, ודו"ק היטב.
ועי' במסכת סופרים פ"כ דלהנוסחא שלפנינו איתא דאומר הנרות הללו לאחר ברכה ראשונה, וכפה"נ שאר הברכות נאמרין לאחר מכאן, ונמצא דמקדים אמירת הנרות הללו לפני שאר הברכות, והדברים מתאימים למש"כ דאמירת הנרות הללו הוא מכלל חובת ההדלקה שנאמר בהדלקת הנר, ודו"ק.
(נחלת בנימין)
