בענין זמן הדלקה משתשקע החמה
סי' תרע"ב ס"א אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה לא מאחרים ולא מקדימים, והא דלא מקדימים כתב הב"ח בשם ההג' מרדכי דשרגא בטיהרא לא מהני, וקשה מ"ט בעינן לזה, תפ"ל דלפני כן אינו זמנה כלל, והוי כמדליק שלא בזמנה, וי"ל דקודם צאת הכוכבים הוי בין השמשות, והוא ספק לילה, ומדינא הוה סגי בהכי, דכיון דנר חנוכה היא מצוה דרבנן ספיקא דרבנן לקולא, וכש"כ התוס' במנחות דס"ו לענין ספירת העומר, [וע' פמ"ג אש"א א' שכתב ומשמע בין השמשות אין להדליק ואין עושין ספק דרבנן לקולא וע' סי' תפ"ט עכ"ל וכונתו להקשות דשם מבואר דעושין ספק דרבנן לקולא, ומ"ש הכא דאין עושין, וזהו מה שתי' הב"ח דהוא מטעם דליכא הכירא וכש"כ] ומש"כ התוס' דחיישינן לספיקא דלישני הוא משום דבכה"ג איכא תרתי דסתרי וכמבואר בפסחים דף ק"ח ובמקואות פ"ב מ"ג [וע' הגהות מיימונית פ"ד ה"ה שהביא בשם ר"ת דבספק דהנך תרי שינויי אזלינן לקולא דבשל סופרים הלך אחר המיקל, וצ"ע מהא דפסחים].
והנה הביאור הלכה ד"ה ולא מקדימים נתקשה בטעם זה דשרגא בטיהרא מאי מהני, דודאי קודם צאת הכוכבים איכא הכירא דהוא לילה, והוסיף דגם לדעת הרמב"ם דזמן הדלקת נר חנוכה הוא תחילת שקיעה [ראשונה] משעה שנתכסה החמה מעינינו נמי איכא הכירא קודם לכן, והוכיח כן מנרות שבת דמקדימים להדליק לפני השקיעה, ובע"כ דאיכא הכירא גם קודם לכן, וע"ש דמסיק דזמן קצר קודם שקיעה אינו בכלל ובלבד שלא יקדים, וכדבריו כתב הרשב"א להדיא בשבת דכ"א וז"ל הא דאמרינן מצותה משתשקע החמה כו' מסתברא דלאו עיכובא היא לומר דקודם לכן אם רצה להדליק אינו מדליק דהא ודאי אם רצה להדליק מדליק סמוך לשקיעת החמה דהא איכא פרסומי ניסא וכענין שאמרו בנר שבת דעמוד האש משלים לעמוד הענן ולומר דבמדליק סמוך לחשיכה איכא היכר דלצורך שבת מדליקו והכ"נ דכותה אלא דעיקר מצותה לחייבו אינו אלא משתשקע החמה והראיה מהדלקת נר חנוכה בע"ש כו' עכ"ל והוא להדיא כדברי הביאור הלכה דיכול להקדים לפני זמנה וכדחזינן גבי נרות שבת.
והדברים צ"ב, דלא דמי, דנר שבת עיקר דינו להדליק ערב שבת, ואדרבה זהו זמנו ולא בשבת, ולא בעינן אלא היכר שמדליק לכבוד שבת, וזה איכא גם קודם שקיעה, אבל נרות חנוכה זמנם בחנוכה עצמה ולא קודם, ואם מקדים לפני השקיעה מדליק שלא בזמנה, וכן בכל יום זמנה באותו יום, ומה"ת שיוכל להקדים קצת. ואולי י"ל דס"ל דמפלג המנחה ולמעלה סמכינן אר' יהודה דחשיב לילה, אבל מלבד מה שלא נזכר ד"ז ברשב"א, וגם השו"ע הביא ד"ז רק בשם יש מי שאומר, עוד קשה דהרשב"א בתשובה קנ"ד כתב לגבי ספירת העומר דלא סמכינן אר' יהודה, דעד צה"כ הוא יום, וא"א לספור דהיכי לימא היום יום עשירי ואינו אלא תשיעי, הרי דס"ל דדינא דר' יהודה אינו אלא לענין תפילה, וע' רא"ש ריש ברכות, וא"כ הכ"נ לענין חנוכה לא חשיב לילה, ומ"ט יכול להדליק מבע"י.
והנראה ברור דס"ל דעיקר התקנה כך היתה, להדליק סמוך ללילה קודם זמנו, דהא עיקר מצותה הוא משתשקע החמה, ומשתשקע החמה אינו אלא ספק יום ספק לילה לרבה דקיי"ל כותיה, וכש"כ הרשב"א שם, ולא מסתבר שעיקר המצוה נתקנה לקיימה רק מספק, מדין ספיקא דרבנן לקולא, ובע"כ דעיקר הדין כך הוא, דאין צריך להדליק בלילה עצמו, אלא משתשקע החמה, ואף אם הוא יום לא אכפ"ל, ואי"ז הדלקה מספק אלא מודאי, וכמו בנרות שבת עיקר זמן הדלקתם הוא בערב שבת ולא בשבת, כך בחנוכה עיקר זמן הדלקה הוא קודם הלילה, [ובנרות מקדש נמי עיקר הדלקתם הוא בין הערבים, ומצותם שיהיו דולקים והולכים כל הלילה], ומשום דאז הוא שעת הפרס"נ כש"כ המ"ב, וע"כ תקנו כן אף שאינו אותו היום, וממילא לא תליא כלל בדין ספיקא דרבנן לקולא, וזהו מה שהוצרך הב"ח והמרדכי לטעמא דשרגא בטיהרא, דבעיקר הזמן ס"ל כהרמב"ם, דלא בעינן לילה דוקא אלא גם קודם, וכמו שהוכיח הרשב"א מהדלקה דע"ש, ומה דהצריך הטור ודעימיה סוף שקיעתה הוא רק משום הכירא וכש"נ.
אמנם נ"פ דכ"ז הוא לשיטת הרמב"ם והרשב"א דזמנה מתחילת שקיעה, דלדידהו מוכח דלא בעינן יום זה אלא סמוך לו, אבל לשיטת הטור והשו"ע דמשתשקע החמה היינו סוף צה"כ, הרי ליכא שום הכרח דזמן המצוה הוא לפני חנוכה, דהא עיקר הזמן שתקנו הוא בעצם היום ככל המצות של כל המועדות, ומה שהק' הבה"ל מ"ט לא יקדים הוא משום ספיקא דרבנן לקולא, וכש"כ הפמ"ג, וע"ז הוצרך לטעמא דשרגא בטיהרא לא מהני, באופן דנראה דנחלקו הראשונים אי זמן המצוה הוא ביום זה עצמו, [היינו הדלקה דיום ראשון הוא בכ"ה בכסליו, והדלקה דיום שני בכ"ו כו'] או דזמן המצוה הוא סמוך לו, ומה שהיה אפשר להקדים, אי לאו טעמא דשרגא בטיהרא כו' הוא מתרי טעמים חלוקים, דלשיטת הרמב"ם דזמנה סמוך, היה יכול להקדים גם לפני שקיעה מפני שג"ז סמוך, ולשיטת הטושו"ע דזמנה צה"כ, מה דיכול להקדים הוא רק משום ספק לילה, ורק ביה"ש, אבל קודם לשקיעה פשיטא שא"י להקדים, דאינו זמנו
ומעתה צ"ע מש"כ התרה"ד סי' ק"ב ז"ל שאלה הא קיימא לן בנר חנוכה כבתה אין זקוק לה אם כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שהרי צריכים לדלוק מבעוד יום זקוק לה כהאי גוונא או לאו תשובה יראה דאין זקוק לה אפילו כה"ג ואע"ג דכתב במרדכי שם דמצות נר חנוכה מסוף שקיעת החמה ואילך והיינו צאת הכוכבים ולא קודם משום דשרגא בטיהרא מאי אהני ליה כו' עכ"ל הרי שגם בדעת המרדכי שזמנה סוף שקיעה דהיינו צה"כ, כתב דמה שא"י מבע"י הוא משום דשרגא בטיהרא מאי מהני, ולשיטת המרדכי לא צריך לה"ט, דבלא"ה לא יצא מבע"י דאי"ז זמנה, ורק ביה"ש י"ל דיצא מפני שהוא ספק לילה וצ"ע.
עוד קשה דהתינח מצות הדלקה, אבל הרי מברך זמן ביום הראשון ואכתי לא הגיע הזמן, והרי באותה שעה אילו מתפלל או מברך ברכת המזון אינו מזכיר היום דאכתי לאו זמנו, ובשלמא חיוב שהחיינו שמחמת המצוה לא קשה כיון דמקיים את המצוה, אבל הרי איכא חיוב זמן גם מחמת היום, וכש"כ לעיל מדברי הזרע אמת והמאירי והשעה"צ תרע"ו, והרי הזמן עדיין לא הגיע. וכה"ג קשה אמש"כ המ"ב למעלה בסי' תרע"א דהמדליק בבהכ"נ ומברך שהחיינו אינו חוזר ומברך בביתו שהחיינו, והרי מפו' ברמ"א דבבהכ"נ מדליקין בין מנחה למעריב, ומבואר במ"ב דהיינו קודם שקיעה, וקשה דא"כ הרי נמצא דבירך שהחיינו רק על ההדלקה ולא על היום, דהא עדיין לא הגיע היום, ומ"ט אינו חוזר ומברך בביתו על היום.
וי"ל בזה עפמ"ש התוס' סוכה דף מ"ו א' דהמברך בשעת עשיית סוכה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביו"ט, כיון דסוכה מחמת מועד קאתי, והכ"נ הדלקה מחמת היום קאתי למאי דמסיק בר"ה דף י"ח ב' ותבטל איהי ותבטל מצותה, וכ' שם הריטב"א דשו"ט בהא אי הוו מבטלי את היו"ט, אי הוה בטלה מצותה, ולמסקנא הוה בטלה, ונמצא דהמצוה תליא במועד, וע"כ כשמברך זמן על המצוה, יצא גם חובת הזמן של היום. אלא דשם נחלקו בזה הראשונים ע' ביאור הלכה סי' תרמ"א בשם הברכי יוסף, דדעת הרמב"ם ודעימיה דלא יצא הברכה על היום, ולדידהו לכאו' עדיין צריך לברך וצ"ע.
