וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת (מ"ב, ז')
יש להשתומם על התנהגות יוסף עם אחיו. אמנם כי חטאו לו וחטאם נורא, אבל האם א"א הי' לו ליוסף הצדיק לעבור על מידותיו ולמחול להם, מבלי לענוש אותם בעגמת נפש וצרות כאלו, כמו שהתנהג עימהם?.
אמנם אומרים, שבידעו חטאתם לאלוקים ומאהבתו אל אחיו, רצה שיענשו בעולם הזה, כדי שיהיו זכאים לעולם הבא. אבל דבר זה אינו מתיישב על הלב, התחת אלוקים הוא לבוא עימהם לחשבון עוונות, ומה גם שהוא הי' המעניש. העונשין, שיענש האדם על חטאיו, הם ע"י נבראים אחרים, לגמרי אחרים, היינו, על ידי מלאכים רעים שנוצרים ביחוד למטרה זו אבל בשום אופן אין צדיק פועל רע, כי אם במקום שציותה תורה לענוש מיתה או מלקות למחויב על פי דין ותו לא. ועוד יותר לגרום ייסורים נוראים לאביו הזקן, כי מה נקל לצייר רב עוגמת נפשו ומכאוב לבבו באומרו יוסף איננו ושמעון איננו.
ויש לבאר דבר זה, כי הוא באשר באמת, אף אחרי שמחל להם על חטאם הנורא בכל זאת לא הי' ביכולתו לעקור הטינה מליבו לגמרי, כי עמוק עמוק נטוע הטבע בנפש האדם. ואף כי נמוג ליבו אליהם ובכה הרבה פעמים במסתרים, בכ"ז ידע היטב, כי א"א שיבליג לגמרי על ליבו ושיעקור משורש את אשר עשו לו, שיהיה ביכולתו להשפיע רב טובו עליהם, כחפץ לבבו הטוב וידע והרגיש כי תמיד יהי' איזה דבר, החוצץ לאהבה פנימית והטבה גמורה. וכדי לנקות את עצמו מרושם הזאת ושיוכל להתנהג עמהם כאח עם אחיו לשעה וגם לדורות, מוכרח הי' לעשות ניתוח כזה – למרות חפצו – בליבו ובליבם, שיבואו למידה זו להכיר ולהרגיש עותתם נגדו וגם להיפרע מהם מעט ואז ישפיע עליהם רב טובה והאהבה הגמורה תשרור ביניהם כעת ובכלל ישראל כולו אח"כ לעולם, ולא תפריד איזו טינה בין האחים.
(מרן המהרי"ל בלוך זצ"ל)
