וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אלוקים יָחְנְךָ בְּנִי (מ"ג כ"ט)
הן נקרא ולא נבעת מגדלותו של יוסף. משתוקק לראות אחיו היחידי שיש לו מאימו שלא הי' במכירתו, ועכשיו כבר עברו יותר מעשרים שנה שלא ראהו ויודע היה יוסף שהביאוהו וכדכתיב לעיל בפסוק ט"ז וירא יוסף אתם את בנימין וגו' ועפ"י דרך הטבע קודם כל דבר הי' יוסף ניגש ומחפש את בנימין, והכתוב מספר לא כן, אלא שתחילה שאל בשלום אביו מדין כיבוד אב ואח"כ וישא את עיניו לדבר עם בנימין. גבורת הדעת נפלאה.
יוסף על אף כל השתוקקותו לפגוש את אחיו שואל בתחילה במנוחה על שלום אביו, טרם שהגביה את עינו לראות את בנימין אהובו שלא ראהו עשרים שנה, ורק אח"כ נשא את עיניו וראה את בנימין אחיו בן אימו, אבל תחילה עצר את עיניו ואת רוחו ושאל במנוחה לקיים כיבוד אב, וכאילו אין דבר פועם בו, וזהו בכור שורו הדר לו, כוח כביר ליוסף.
(מרן הגר"א אוזבנד זצ"ל)
