וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם (מ"ג ט"ו)
צ"ב למה כתב ב' לקיחות אחת על המנחה ואחת על הכסף, ועוד למה הוסיף בלקיחה שני' שלקחו "בידם". אלא דהכסף נתחייבו להחזיר משום השבת אבידה, והיו עליו שומרים, ועתה שהוצרכו ללכת עם הכסף בדרך, הוצרך הכסף לשמירה מיוחדת יותר משאר חפציהם, ולזה הדגישה התורה לקיחה מיוחדת על הכסף.
ועי' ב"מ מ"ב ע"א במשנה שהמפקיד מעות אצל חברו צררן והפשילן לאחוריו חייב ובגמ' מאי הו"ל למיעבד אמר רבא אמר ר"י אמר קרא וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורין יהיו בידך עיי"ש, וזהו מש"כ כאן ומשנה כסף לקחו "בידם".
(מרן הגר"א אוזבנד זצ"ל)
