אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת (מ"ב כ"א)
ויש להשתומם איך הכירו האחים שהצרה הזאת באה אליהם מצד התנהגותם עם יוסף, מקרה שקרה לפני יותר מעשרים שנה. שהרי יוסף היה בן שבע עשרה בעת המכירה, כשעמד לפני פרעה הי' בן שלושים ואח"כ שבע שני השובע, והתחילו כבר שני הרעב, ואיך הכירו אחרי יותר מכ' שנה בצרה שבאה אליהם שזהו מצד החטא של מכירת יוסף.
ויש לומר שהשבטים היו צדיקים כאלו שפשפשו במעשיהם ולא מצאו בהם שום חטא רק מכירת יוסף, ואף שמכרו אותו ע"י פסק דין שחתכו דינו למיתה מחמת רודף של כלל ישראל, מ"מ הבינו בעצמם שיש כאן כמה צדדים ושייך בזה טעות ולכן חשבו שהעונש הוא עבור חטא זה.
אבל קשה הדבר לאומרו שהם יאמינו כ"כ בעצמם עד שיוכלו לומר שלא חטאו בשום דבר אחר, ובעל כרחך הבינו זאת בכוח של מידה כנגד מידה, וברשב"ם ראיתי שהכירו זאת מצד שהם זרקו אותו לבור ויוסף זרק אותם לבור של בית האסורים. אבל דוחק שזה כל המידה כנגד מידה, ועוד שמפשטות הקרא משמע שהם הכירו זאת אך ורק אחרי שכבר הוציאם מבית האסורים, ואמר להם שיסעו לבתיהם ואח אחד יישאר.
וראיתי לאאמו"ר זצ"ל בחומשו שפירש שההוכחה מצד שהפריד את א' משאר האחים, כמו שהן הפרידו את יוסף משאר האחים, ולכן הכירו זאת לא תיכף כשנתן כולם בבור ורצה שא' יסע הביתה להביא את בנימין, רק כששלח כולם לביתם וא' יישאר כמו שהם הפרידו אח א' מכולם.
אבל מפשטות הקרא נראה שהם לא הכירו את עצם המכירה לחטא, ורק בזה שלא שמעו את תחנוני יוסף בעת שביקש מהם, וכן מפורש ברמב"ן שמתחילה לא הכירו בחטאם רק בזה שלא שמעו תחנוני יוסף.
והנ"ל בזה דהנה בדיני אדם כשדנים לא' אין מתחשבים עם התוצאות של העונש שיתנו לאדם זה עבור חטאו אף שזה יגרום צער ועונש גם לאחרים, כמו אם א' גנב ודנו משפטו לכמה שנים מאסר אף שעי"ז אשתו ובניו הקטנים ישארו בלי משען ומחי', אין לוקחים זאת בחשבון ואין מענישים לאדם רק אם חושבים גם איך זה יגרום צער לכל סביבתו ועונשים לאדם רק עם הסביבה ג"כ ראוי להעונש שייגרם לה.
והנה כשהאחים מכרו ליוסף ויוסף התחנן להם, עיקר תחנוניו הי' לא רק עבור חייו הצעירים, אלא עבור הצער שזה יגרום לאביהם הזקן שידעו עד כמה נפשו קשורה בנפש יוסף. אבל האחים שדנו אותו לא רצו להתחשב בזה כמו שאין מתחשבים בזה בדיני אדם, אבל כעת בעת שהם טענו ליוסף שא"א להם להביא בנימין לכאן עיקר טענתם היתה מצד שזה יגרום צער לאביהם הזקן החף מפשע, ובזה הרגישו את המידה כנגד מידה שעכשיו הם הוצרכו לטענה זאת והרגישו את האמת שהי' בדברי יוסף אז שהתחנן להם שאף אם הוא אשם אבל האב הזקן אינו אשם.
(מרן הגר"ב סורוצקין זצ"ל)
