אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים (מ"ג ט')
אין זה דבר קל להיות בוטח אמיתי בה', צריך לזה הרבה הכרות והשגות, והעיקר להאמין באמונה שלמה ששום אדם אין יכול לעשות לו שום רעה או טובה בשום אופן נגד רצון ה', וכשמאמין בזה אז עליו רק לבטוח בה' ולא בשום אדם ולא בשום דבר אחר כי הם רק הסיבות הנמצאות ביד ה' להוציא לפועל רצונו.
אבל הקשה ביותר מה שהאדם מרמה את עצמו וחושב את עצמו לבוטח גמור בה' ואין רואה כמה לקוי הוא בטחונו.
וזה למדנו מיעקב שלא רצה לשלוח את בנימין עם האחים לשוב למצרים לשבר אוכל ולהשיב את שמעון שהי' בבית האסורים, וכשראובן אמר לו את שני בני תמית אם לא אביאהו אליך לא רצה לשמוע לו, ואמר לו בכור שוטה בניך ולא בני (בראשית רבה צ"א ט), וכשיהודה אמר לו וחטאתי לפניך כל הימים היינו אפילו בעולם הבא שמע לו, ולכאורה גם בכאן יש לומר האם זה עונש רק ליהודה הרי זהו עונש ליעקב שבנו יהודה המלך יאבד את חלקו לעולם הבא. ועי' ברמב"ן שנתקשה בזה ליישב כי יהודה גבר מאחיו ולכן בטח בו יותר ועוד שראובן כבר פשע באביו במעשה בלהה ולכן לא בטח בו.
אבל שמעתי בשם גדול א' שפירש הדברים, דהנה ראובן היו לו ד' בנים וכמבואר בקרא, והוא אמר רק את שני בני תמית ולמה רק שנים ולא כל הד'? ובעל כרחך שלא היה בטוח בעצמו בכל המאה אחוזים שיצליח בשליחותו ולכן העמיד בסכנה רק שנים. אבל יהודה העמיד את הכל בתור ביטוח לאביו, את העולם הבא שלו שעבור זה עבד כל חייו, וזהו כל תכליתו בחיים, ואם כן סימן שהוא בטוח בה' שיצליח ולכן סמך עליו יעקב ולא על ראובן כי רק בביטחון גמור בה' מצליחים.
(מרן הגר"ב סורוצקין זצ"ל)
