וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת האלוקים אֲנִי יָרֵא (מ"ב י"ח)
נראה בזה, שאף על פי שהיה במצב שהתנכר אליהם, בכ"ז יצאו מפיו הדברים האלה – את האלוקים אני ירא, בהרגישו כי עומד הוא לפני משפט עליון, ועם כל החשבונות שהיו לו בהנהגתו שהיו ענינים העומדים ברומו של עולם, בכל זאת היה ירא ופוחד כי מי יודע שמא הוא טועה בהנהגה זאת.
וע"ז אמרו חז"ל (שהש"ר כ"ו ג') ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, ולמה ליהושע, אמר לו זקנך יוסף אמר את האלוקים אני ירא, ובזה כתיב ולא ירא אלוקים יבוא בן בנו שאמר את האלוקים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלוקים.
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל)
