וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה (מ"א ח)
וברש"י "פותרים היו אותם אבל לא לפרעה שלא היה קולם נכנס באוזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר".
והביאור למה ומדוע לא נכנס באוזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם הוא, כי פרעה הבין לדעת שחלומותיו של מלך אינם דברים פרטיים, אלא מלמעלה מראין לו למלך דברים כלליים הנוגעים לכל המלכות, ולכן לא היה לו קורת רוח בפתרונם, עד שבא יוסף ופתר לו את החלום בענין שנוגע לכל המלכות ויושבי הארץ.
ובזה אפשר להבין מה שרבים מקשים על מה שיוסף אחר פתרונו נתן עצה לפרעה: ועתה יראה פרעה איש נבון וחכם וגו' ויפקד פקדים על הארץ וגו', דמי שאל וביקש עצה זאת מידו הלא אין זה מן הנימוס לתת עצה אם לא נשאל על זה, וכל שכן למלך. אבל לפי דברינו שענין חלומותיו של מלך בא לתועלת לכל מלכותו, אז ממילא העצה הזאת היא חלק מן הפתרון של חלומותיו של המלך שגם זה נוגע למלכותו.
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל)
