סוכת ארעי – תשבו כעין תדורו
באופן קיומה של מצות סוכה מצינו שני ענינים שנראים כביכול כסותרים זה לזה. מחד, איתא בגמ' בריש סוכה שנחלקו האמוראים בטעם הפסול דסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה, דלרבה הטעם משום דבעינן שיוכל לראות את הסכך כדכתיב למען ידעו ור' זירא אמר משום דחסר בצל הסכך ועיקר סוכה לצל, רבא אמר משום דעד כ' יכול לעשות דפנות באופן ארעי ולמעלה מכ' רק באופן קבע והקשה אביי דא"כ דפנות ברזל ייפסלו ואמר רבא בעינן ראוי לדפנות ארעי, ועד כ' הוא ראוי, אך למעלה מכ' כבר אינו ראוי לארעי. הרי מבואר בדברי רבא שמצות סוכה מתקיימת דווקא באופן של דירת ארעי.
מאידך, הרי שנינו (סוכה כ"ח ב') "תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת ימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו ארעי, כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה" ושמענו מכאן, שהשימוש בסוכה בדרך של 'קבע' עד שיקבע בה אדם את דירתו כל שבעה, הוא האופן הראוי לקיום המצוה.
ונראה שלמדנו מכאן תורת חיים. מצוות סוכה הרי היא בזמן האסיף בשעה שמכניס האדם את תבואתו לביתו לאחר שעמל בה ועלתה יפה, עלול הוא שתיכנס בו אהבת קנייני החומר שזכה להם, ויבוא העולם בליבו. המחשבה כאילו העולם הזה וקנייניו הם התכלית ועיקר החיים יכולה שתקנה בו שביתה. לפיכך ציונו הבורא ית' שנצא באותה שעה מבית לסוכה, כדי שנדע שכל החיים הם רק ארעיים ושעיקר תכלית החיים היא החיים הנצחיים שאליהם משמש העוה"ז רק כפרוזדור. [טעם זה הוא מלבד טעמים אחרים למצות סוכה כמו זה שאמרו בילקוט (סוף אמור) שאם נתחייבנו גלות ביום הדין היציאה מביתנו לסוכה תחשב לנו במקום גלות].
אולם אין כוונת הדברים לאסור על האדם ליהנות מהעוה"ז ולסגף את עצמו בהשבתת כל ענייני העולם. אמת היא שעליו לדעת שעיקר החיים הם החיים הנצחיים ולכן אסור שיחשוב שאם נעדרו ממנו הנאות העולם אין טעם לחייו והוא שבור ואומלל, ויתמלא קנאה באחרים שזכו שיהיו להם הנאות עוה"ז, אך לאחר שהשכיל להבין זאת מעתה ודאי מותר לו גם ליהנות מהנאות העולם כי מאחר שיודע שאין הנאות אלו חשובות ואינן עיקר החיים שוב לא יבוא להימשך אחריהם ולעשותם עיקר מגמתו בחייו.
ולמדנו כן מענינה של סוכה, שציותה תורה להיכנס לסוכה כדי ללמוד ולהשכיל שכל חיי העולם אינם אלא ארעי, אולם משנכנס לסוכה וקנה ידיעה זו בנפשו, עד שכל חייו מיוסדים הם על פי ידיעה זו, מעתה יכול הוא לעשות הסוכה גם כבנין קבע ובלבד שתהא ראויה להיבנות ארעי.
ומעתה יתחבר האוהל להיות אחד, כי לכן נצטוינו להכניס לסוכה כלים נאים ומצעות נאות לנהוג בה מנהג של דירת קבע, תשבו כעין תדורו, משעה שלמדנו דעת שעיקר חיי האדם הם חיי העולם הבא, וכל חפציך לא ישוו בה שוב נתונה הרשות ליהנות מהעוה"ז, כאותם כלים נאים שנוהג בהם בדירתו הקבועה.
(מרן הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל)
