זמן שמחתנו
כידוע חג הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו', וכן מזכירים אנו בתפילה, וכן נכתב בתורה כמה פעמים: 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם' (ויקרא כ"ג) 'ושמחת בחגך' (דברים טז) 'והיית אך שמח' (שם), ונתבאר בזה שחג הסוכות נקרא באופן מיוחד 'זמן שמחתנו' ויש בו ענין שמחה נוסף על השמחה שבשאר החגים שנצטווינו בקרא דושמחת בחגך, ובפשטות מבארים שהשמחה המיוחדת שבחג הסוכות היא שיש לאדם לשמוח שיצא זכאי בדין.
אמנם אם כן יש להבין מה מקום יש לשמחה והרי עדיין לא נגמר הדין וכדאיתא במתני' דר"ה (פ"א משנה א') 'ובחג נידונים על המים' ויותר מכך מצינו בזוהר שהדין על האדם עדיין לא נגמר עד הושענא רבה, ז"ל הזוהר 'ביומא דשביעאה דחג הוא סיומה בדינא דעלמין ופתקין נפקין מבי מלכא' (זוהר ח"ג ל"א), הרי דמלבד מה שנידונים על המים בחג הסוכות עדיין לא נגמרה חתימת הדין של האדם עד הושענא רבה שבו נעשה גמר החתימה וניתנה פיתקא על חיי האדם לשנה הבאה.
ומעתה יש להבין למה נקרא חג הסוכות זמן שמחה, הלא עדיין על האדם לדאוג על גורלו שלא נגמרה בו החתימה אם לחיים אם למוות.
ויש לבאר דענין זמן שמחתנו בחג הסוכות אינו זמן שמחה עבור שיצא האדם זכאי בדין, אלא חיוב שהעבודה הרוחנית המוטלת על האדם צריך לעשותה מתוך רגשי שמחה. וכל זה כהשלמה לעבודה הרוחנית שהתחיל האדם בימים הנוראים, דכל המועדים בחודש זה המה זמני עבודה למטרת התעלות רוחנית והתרוממות הנפש בכדי שיוכל האדם לזכות בדין, אלא שנתייחד כל חג באמצעי שונה שצריך לנקוט בו כדי שיוכל להגיע לידי אותה ההתרוממות והעלייה. בימי ראש השנה עיקר עבודתו של האדם היא להכיר ולהשיג גדלותו של ה' וגודל מלכות וכמו שאמרו חז"ל אמרו לפני מלכויות כדי שתמלכוני עליכם (ר"ה ט"ז א') ומתוך הכרה זו להתקרב אל ה'. ביום הכיפורים עבודתו של האדם היא לטהר ליבו ממשא עבירותיו מתוך חשבון עצמי ופרטי וחזרה בתשובה, ועל ידי זה להתקרב אל ה'.
ואילו בחג הסוכות העבודה העיקרית המוטלת על האדם היא שאחר שקיבל מלכותו יתברך וטיהר ליבו והכשירו להיות עבד להשי"ת, כעת ימשיך עבודת ה' מתוך שמחה ואז יזכה שתשרה עליו השכינה שהרי כבר אמרו חז"ל אין שכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה (שבת ל' ב').
ואחרי שזכה האדם להמליך את הקב"ה ולטהר ליבו בראש השנה וביום הכיפורים ואחר כך לעבוד בחג הסוכות מתוך שמחה אז יוכל להתעלות ולהגיע ליום הושענא רבה – יום גמר החתימה ויזכה בדין.
(מרן הגאון רבי חיים מרדכי קאץ זצ"ל)
