בודאי הנשיאים שהיו אנשים גדולים ויראי ה' הרגישו בעצמם שהמעשה שלהם מוצאו ושורשו ממקור הטוב מצד נכונותם ליתן עבור בנין המשכן כל מה שיחסר. אבל התורה ירדה לסוף דעתם וקבעה שהחלטתם זו היתה מצד כוח עצלות שהיתה בהם דאל"כ על אף כל החשבונות שעשו, שבודאי יחסר הרבה, מ"מ התשוקה להיות מהראשונים עבור דבר קדוש כבנין המשכן היתה צריכה להניעם להביא נדבתם תיכף, והרצון לנדב עבור המשכן היה צריך להיות כ"כ גדול לחשוש להספק הרחוק שמא יביאו כלל ישראל כל הנצרך. דבדבר שמשתוקקים אליו מאוד חוששים אפילו לחשש רחוק בבחינת אהבה שמקלקלת את השורה, ולכן העידה התורה שמידת העצלות שהיתה בהנשיאים במידת מה גרמה שיחליטו באופן כזה.
(מרן הגר"ב סורוצקין זצ"ל)