הוא דובר מספר שפות, שבעזרתן ובעזרת חן ושכל טוב והרבה סייעתא דשמיא, זכה העסקן החסידי הרה"ח ר' שמעון לוינגר שליט"א להיות שליח הנהלת הישיבה הקד' להשבת בניין הישיבה הקדושה דטעלז לידי ישיבתנו הקדושה.
במאמצים רבים הצליחה הישיבה במהלך השנה האחרונה, לפלס לבבות ולרתום את הממשל הליטאי להשבת בניין הישיבה, כשאת שליחות הקודש לניהול המו"מ ביצע בכשרון רב הרב ר' שמעון שיחי'. שמונים ושתיים שנים אחרי חורבן הישיבה הקדושה דטעלז בליטא, זכתה הישיבה הקד' להשיב את העטרה למקומה, ולהשמיע את קול התורה, באותם קירות דוממים ספוגי עמל תורה אינסופי.
בתום מסע 'להשיב עטרה', מסעם של נכדי ראשי הישיבה דטעלז שהתקיים בראשותו של רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א, אותו הפיק וניהל בכשרון רב ר' שמעון שיחי' כשהוא מנצח עליו ביד רמה, אנו נפגשים עם ר' שמעון שיחי' במשרדו בירושלים עיר הקודש, לשעה קצובה אך מרתקת בה הוא מגולל בפנינו את החלקים שניתן לספר על השתלשלות הדברים, כיצד השיבה הישיבה את הבניין, וכיצד הושבה עטרתה של טעלז ע"י הישיבה הקד'. על מאחורי הקלעים, ועל הסייעתא דשמיא המיוחדת ברתימת השלטונות בליטא ובטעלז להשבת בניין הישיבה הקד'.
ראשית אנו מבקשים לשאול, באיזה שלב נכנסת בעובי הקורה של סוגיית בניין הישיבה בטעלז?
כך זה התחיל, מספר לנו ר' שמעון: לפני מספר שנים נתגלגלה על ידי הזכות לגלות ולשחזר את קברי הצדיקים מסלאנים, כ"ק האדמו"רים זצ"ל הטמונים בעיר סלאנים בבלארוס. שחזרתי שם את הקברים של האדמורי"ם מסלאנים, ובנוסף הקמנו בסמוך לציון, הכנסת אורחים עם אש"ל מלא, בית כנסת ומקווה טהרה.
תוך כדי עבודת המחקר שם, עלתה בידי הזכות למצוא את קברו של הגאון הצדיק רבי מרדכי רוזנבלט זצוק"ל בעהמח"ס 'הדרת מרדכי', שכונה בליטא 'רבי מרדכלי אושמינער' הקבור גם הוא באותו בית החיים. הוא היה ידוע מאוד בכל ליטא כגאון צדיק וקדוש ובעל מופת עצום, שכל ברכותיו נתקיימו, והייתה לי הזכות להשיב את קברו באותו בית החיים.
בהזדמנות בה נפגשתי עם ראש הישיבה שליט"א, בקשתי לשמוע ממנו אודות דמותו המופלאה של רבי מרדכלי אושמינער זצ"ל. בסיום השיחה אמר לי ראש הישיבה שליט"א, שהוא רוצה שאסייע לישיבה במאמצים להשיב את הבניין בישיבת טעלז. וכל השאר היסטוריה.
להבנתי, היה זה כבר בשלב בו הישיבה מנהלת מו"מ להשבת הבניין, האם תוכל להרחיב בהשתלשלות הענין?
ראשית נאמר כי בשונה מרוב הקהילות והישיבות בליטא, בניין הישיבה בטעלז נשאר בשלמותו ממש מאז המלחמה ועד היום. במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות להשיב את בניין הישיבה, הן על ידי נכדי ראשי הישיבה זצ"ל והן על ידי ישיבת טעלז בקליבלנד ועוד, אולם כל הניסיונות עלו בתוהו.
נוסף על זאת, בשנים האחרונות שוחזר וחודש הבניין במטרה להקים שם מוזיאון תרבות לעיר. ברור שהדבר גרם למורת רוח רבה בקרב נכדי ראשי הישיבה דטעלז, בבחינת 'שועלים הילכו בו'. ואמנם לפני מספר שנים החלה הישיבה בניהול מו"מ עם ראש העירייה על הענין, אלא שבתוך כדי המו"מ הוא סיים את תפקידו.
אני עוצר לרגע, מדוע מבחינה חוקית הבניין לא שייך ליורשי ישיבת טעלז?
ובכן, בשנת 1998 למניינם השיבה עיריית טעלז את בעלות בניין הישיבה לידי הקהילה היהודית המקומית, קהילה דלה המונה מספר שרידים מהניצולים. במהלך השנים הקהילה היהודית המקומית השיבה את בניין הישיבה לבעלות העירייה, הן בשל תשלומי מיסים, ארנונה וכדומה, והן מהסיבה הפשוטה שלא היה להם מה לעשות עם הבניין. הם החזירו את הבניין ומשכך שב הבניין לבעלותה של העירייה.
בשל הניסיונות שכשלו להשיב את בניין ישיבת טעלז לידי נכדי ראשי הישיבה, במקביל למו"מ עם העירייה, נערכו בהנהלת הישיבה במשך השנים האחרונות גם לתביעת בעלות על הבניין, כשהטענה הבסיסית היא כי הקהילה היהודית אינה מוסמכת ורשאית להשיב את הבניין, שכן הם אינם הבעלים.
מכל מקום, לאור ניסיוני בתחום, סברתי כי בניהול מאבק משפטי קיים ספק רב אם תהיה תועלת כלשהי בכלל, זאת מלבד הוצאות העתק. ובנוסף, אף אם ייצא מכך משהו הרי זה יכול לקחת שנים על גבי שנים.
הישיבה החליטה לנסות בדרך אחרת. ראש הישיבה שליט"א הפנה אותי ליהודי בשם הרב ר' ראובן דסלר הי"ו שהוא טעלזער במקורו, ובנוסף הוא מכיר את הנושא והתעסק עמו, הוא הפנה אותי ליהודי נוסף, עימו שוחחתי בכדי להבין ולגבש את דרכי הפעולה.
וכיצד באמת פעלתם?
אנחנו החלטנו שאם נגרום להם לרצות להשיב לישיבה את הבניין הרי שזה יהיה 'לקבל' ולא 'לקחת'…, והדרך לגרום לכך שהם יכירו ויבינו כי הראוי והנכון הוא שבבניין זה תהיה ישיבה, היא אך ורק אם הם יבינו מה היא 'ישיבה' בכלל, ומה היא ישיבת טעלז בפרט, וכשכך יהיה בע"ה הם ירצו לתת את הישיבה.
בכדי להתחיל במהלך, הישיבה החליטה להזמין את ראש עיריית טעלז לביקור בישיבה בארץ, והתכנון היה שאחר כך ראש הישיבה שליט"א ידבר איתו על הענין.
בפרק הזמן הזה, למי שייך הבניין באופן פורמלי?
כפי שאמרתי, לפני מספר שנים, בערך עשר שנים, הקהילה היהודית השיבה לעירייה את הבנין. מספר שנים אחר כך, קיבלה העירייה תקציב עתק של מיליונים מהאיחוד האירופי לשחזור וחידוש הבניין. נוסף על כך, רשת המוזיאונים של ליטא חכרה את הבניין, ובתקציב עתק נוסף ממשרד התרבות הליטאי הם החליטו להקים שם מוזיאון. משכך, הבניין שייך למעשה לעירייה וחכור בידי רשת המוזיאונים הליטאים.
כיצד ובאיזו עילה, מזמינה הישיבה את ראש עיריית טעלז לביקור?
ראש הישיבה שליט"א שלח אותי בראש חודש ניסן השנה לעיירה טעלז, במטרה להזמין את ראש העירייה לישיבה בארץ. בנוסף, הזמינה הישיבה גם את מנהלת המוזיאון, שכן כרגע המוזיאון הם חוכרי הבניין. הם נענו להזמנה והגיעו במהלך חודש סיון לישיבה עם משלחת מורחבת.
במקביל פתחה הישיבה ערוצים נוספים בעניין, כשלשם כך נפגשתי עם צמרת הממשל הליטאי, כמו שר התרבות ועוד.
יש לציין שבתהליך שחזור וחידוש הבניין, הם באו במטרה להקים מוזיאון לישיבה שהייתה בטעלז, ובאופן כללי לכל ישיבות ליטא. באמת היה להם מאוד חשוב להבין מה הוא מוסד ה'ישיבה', אותו הם מנסים לשחזר.
מה הייתה התרשמותם בביקור בישיבה?
הם התרשמו עמוקות ממש, מהישיבה בכלל, ומהפגישות עם ראש הישיבה שליט"א בפרט.
חז"ל אומרים 'אינה דומה שמיעה לראייה'. הם באמת התרגשו כשהם ראו את הישיבה ואת התלמידים וכיצד הם לומדים תורה. הם הבינו מה היו עושים בבניין הישיבה בטעלז… כשהם שמעו את 'קול התורה' נשמע בבניין הם הבינו מה שמע הבניין לפני המלחמה… הם היו גם בהתרגשות עמוקה, וניכר היה כי הם כואבים על מה שקרה ליהודי טעלז בשנות החורבן.
המשלחת ביקרה בקריית הישיבה בראשון לציון, כך גם בכולל במודיעין עילית. בהמשך הם סיירו במגרש בירושלים בו עתיד בניין הישיבה לצעירים והכולל להיבנות, סמוך לשכונת רמת שלמה, שם לפי התוכנית יוקם הבניין כצורת בניין הישיבה בטעלז. הפגישה שלהם עם ראש הישיבה שליט"א הייתה מוצלחת מאוד, במהלכה הם הבינו והרגישו את החיבור העמוק של הישיבה לטעלז.
בפגישה עם ראש הישיבה שליט"א ועם הנהלת הישיבה הם באמת הבינו כי הדבר הנכון והאמיתי הוא להשיב את הבניין לישיבה ולהקים בו ישיבה. כך בס"ד זכתה הישיבה להשיב את הבניין, וקם הדבר ונהיה.
התרגשות גדולה היתה עבורם לראות את דלתות ישיבת טעלז ההיסטורית קבועות בכולל במודיעין עילית וכן את הדלתות של בית ראש הישיבה רבי אברהם יצחק בלוך הי"ד קבועות בפתח הישיבה.
אגב, כתשורה הם הביאו איתם ממרתפי וגנזכי הממשל בליטא, כהוקרה לישיבת עטרת שלמה, את מסמכי ההצלה של מרן הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל, רעייתו ע"ה ועוד מבני המשפחה.
איך זה התקבל בצמרת הממשל?
ברגע שהם הבינו מהי 'ישיבה', חל אצלם שינוי מוחלט בכל התפיסה והשינוי הזה הצליח לחלחל לכל הנוגעים בדבר. הם גם הבינו שישיבת טעלז יצרה דרך ומהלך בעולמה של תורה, הממשיכה עד היום. בכלל זה לדוגמא 'מנהגי טעלז' וספרי 'שיעורי דעת', וכמובן כל היכלי התורה שיצאו מקרבה, והם הבינו שהמקום הקדוש הזה נמצא על אדמת טעלז.
בכך הם הגיעו להבנה והרגשה שהדבר הנכון שאין מתאים ממנו למקום כזה הוא, שבאמת תהיה שם ישיבה. הם גם הבינו בחדות עד כמה משמעותי וחשוב המקום לעם היהודי, וכמה הוא מקום סמלי לכל יהדות ליטא ויהדות אירופה בכלל. בנוסף הם ראו לעצמם כבוד שהישיבה הגדולה ביותר בארץ ישראל היא בעצם ממשיכת ישיבת טעלז ההיסטורית, ומשכך ראו לנכון שהישיבה היא שתיקח את המקום תחת חסותה ותקים ישיבה ובית תלמוד במקום.
אגב, אחרי יום שמחת תורה והטבח הנורא שהיה בארץ הקודש, הגיע ראש ממשלת ליטא לביקור הזדהות עם העם היהודי, והוא בחר לעשות זאת בבניין ישיבת טעלז שחודש זה לא מכבר. ראש הממשלה הליטאי אמר שם בעת ביקורו, כי מיד עם הגיע השמועות המחרידות על המתקפה האכזרית בישראל, הוא מכריז בבירור כי העם הליטאי עומד ויעמוד לצדו של העם בישראל.
מסע "להשיב עטרה" שבעצם חתם את העניין והציב אותו כעובדה מוגמרת, דובר כבר בביקור?
בודאי. הם חיכו שהישיבה תבוא לטעלז. וביקשו מראש הישיבה שליט"א שיבוא לשם. על המסע בחודש אב לא דובר באופן מעשי ממש, כי ראש הישיבה שליט"א רצה לתת להם את הזמן, בכדי שזה יחדור אט אט לדעת הקהל הליטאית ובכדי שלא לעורר רעש גדול.
עם הזמן, לקראת ימי בין הזמנים, התחילה הישיבה לדבר על זה בצורה מעשית, ואכן הם הזדרזו בהשלמת וחידוש הבניין לקראת המעמד.
דיברת קודם על הרצון שלא לעורר דובים מרבצם, עד כמה האוכלוסייה המקומית הליטאית הביעה התעניינות בזה?
היתה התעניינות מרובה. רק כדוגמה, כשהגענו למקום, הגיעו צוותי תקשורת ועיתונאים רבים לסקר את האירוע. מבחינתם זהו באמת רגע היסטורי, שכן מאז המלחמה אף ישיבה יהודית לא הושבה לשם. כל חברי מועצת העיר הגיעו למקום ומסע 'להשיב עטרה' התקבל בהערכה ובכבוד מצד האוכלוסייה המקומית.
ברשותך אני רוצה לעבור למסע "להשיב עטרה" שאותו הפקת. במדינה שאין בה ולו קהילה יהודית מתפקדת אחת, מן הסתם יש מורכבות רבה בארגון מסע כזה?
אמת. היתה כאן מורכבות רבה. ראשית כל, להתאים מקום אוכל לינה לבחורים ולמצוא פעילויות ראויות. הבחורים למדו במהלך היום, גם בבוקר בסדר א' וגם בסדר ב', ובערבים יצאו קצת בסביבות טעלז. היה צורך למצוא עבורם מקומות מותאמים על טהרת הקודש. וכמובן במדינה כזו, הכנת אוכל כשר איננה משימה פשוטה כלל וכלל.
איך באמת הסתדרתם עם נושא הכשרות במדינה כזו?
לאחר בירורים רבים והתייעצויות עם מומחים בתחום מצאנו את הדרך הראויה ביותר. ישנו יהודי בליטא המחזיק בבעלותו קייטרינג, אמנם מבחינת הכשרות לא יכולנו לסמוך עליו, אך שמחנו להשתמש בו כמנהל מטבח. בנוסף הבאנו במיוחד לכל המסע משגיח כשרות יהודי ירא שמים המתמחה במיוחד בעניינים אלו, כאשר חלק מההתמחות שלו היא להבין בכשרות החומרים, איך ניתן להביא חומרים כשרים למהדרין. בנוסף רכשנו מערכות כלים חדשות. את העוף והבשר הבאנו במיוחד מבלגיה מהשחיטה של הכשרויות הטובות ביותר.
מה הייתה תגובת תושבי העיירה למסע "להשיב עטרה" ולשיבת יהודי טעלז?
אפשר לומר שיצא מזה קידוש ה' גדול מאוד. אבל יותר מכך, הייתה זו עבורם פעם ראשונה שהם ראו דבר כזה. הם מעולם לא ראו תלמידים צעירים יושבים ולומדים שעות על גבי שעות בכזו התלהבות. הם לא ידעו מה זו 'ישיבה'. רק לדוגמה, שמעתי מהרבה מהם, שהם לא האמינו שיש בעולם בחורים שאין להם מכשיר טלפון חכם, אצלם הרי בחור צעיר לא יכול להתרכז במשהו יותר מעשר דקות…
המלווה הליטאי שליווה אותנו בעיירה טעלז אמר לי כשהוא יוצא מהכלים, שהוא רואה על הבחורים שהחיבור שלהם ללימוד שהם לומדים הוא לא לימוד רגיל, הוא משהו אחר לגמרי, לימוד פנימי ועמוק – כי גם 'גויישע קאפ' רואה את זה.
בסך הכל התגובות היו מאוד חיוביות. ואגב, גם אלו שהתנגדו בהתחלה, לאחר המסע שינו את דעתם. לדוגמה, בהנהלת המוזיאון היו כאלה שהתנגדו בהתחלה למהלך ובעקבות המסע הם שינו את דעתם ונתנו גיבוי מלא למהלך.
ראש העירייה התכבד מאוד בכל המסע, בעיקר כשראש הישיבה שליט"א נפגש איתו בעירייה. הוא הרגיש שותף בכל הענין. הוא גם הגיע לבקר את התלמידים, התעניין מה לומדים וכיצד הסתדר האירוח וכו' כשהוא חש שותף ומרגיש זכות לעצמו בכך שחידש את הקשר של הישיבה בארץ ישראל לעיר הליטאית טעלז.
הוא מאוד התרגש כששאל את ראש הישיבה שליט"א איך אנו מרגישים בעיירה אצלם, וראש הישיבה שליט"א התבטא בפשטות, 'אורח שואלים איך הוא מרגיש, פה אנחנו בבית… אנחנו לא אורחים…' הוא הבין אז כמה עמוקה השייכות וכמה עז הקשר של הישיבה עם ישיבת טעלז.
מה היה רגע השיא במסע מבחינתך?
ללא ספק השיא היה רגע הכניסה לישיבה עם ספר התורה. זה היה מעמד מרטיט ועוצמתי שנדיר מאוד לראות. פשוט היה אפשר לחתוך את החשמל באוויר. היתה התרגשות עצומה בחלל בית המדרש. היתה הרגשה של שמחת תורה'דיג. ראש הישיבה שליט"א בכה בדמעות שמחה שפרצה גבולות.
ההרגשה בחלל היכל הישיבה באותה השעה הייתה כי קויימה הבטחתו של הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצוק"ל שהבטיח שעוד תשוב התורה לישיבה בטעלז.
כך גם בביקור בקבר האחים ובקבר של מרן הגרי"ל בלוך זצ"ל, היו תפילות מרוממות מאוד על כלל ישראל, והיה מאוד מחזק ומרגש שם.
אם יורשה לי לשאול, בנימה אישית, אתה לא בא מהציבור הליטאי, בודאי שאתה לא טעלזע'ר… איך הרגשת באווירת ישיבות ליטא?
אני באופן אישי התפעלתי מאוד מהלימוד של הבחורים. למדו שם מאוד מאוד חזק, כל היום. הכל היה סביב הלימוד. באופן כללי המסע היה מאוד מרומם. כל המצב היה מרומם קדוש ונעלה, עם חיזוק גדול בתורה ויראת שמים. יכולת להרגיש שכל אלו שהיו שם, ובעיקר זה היה ניכר על הראש ישיבה שליט"א, שהם מרגישים שם ממש במילוי שליחות אבות. ראית את ההתרגשות בקיום רצון זקניהם ראשי הישיבה דטעלז להשיב את הישיבה דטעלז.
יש שתי נקודות שמאוד תפסו אותי, אותן למדתי במסע. ראשית, ראיתי שאצל הישיבע-בחורים הליטאים, כשלומדים, לומדים חזק עם כל הברען, אבל גם כששמחים או שרים, הם שמחים ושרים עם כל הברען…
דבר שני, אני מלא בהתפעלות עד הרגע הזה איך שראש הישיבה שליט"א דואג לכל בחור ובחור כאילו הוא בנו ממש, וזה דבר נדיר מאוד לדעתי.
דרך אגב, יש סממנים יהודיים נוספים שנותרו בעיר?
בודאי. העיר מלאה בסממנים יהודיים. בנוסף לבניין הישיבה יש את כולל הרבנים שגם הוא נשאר ושרד את המלחמה, ויש עוד בית כנסת עתיק ממש, בנוי עץ, שגם הוא עדין ניצב על עומדו ועוד מבנים רבים שנותרו מזמן המלחמה.
לאחר שראש הישיבה שליט"א קבע מזוזות בבניין הישיבה, אמרה לי מנהלת המוזיאון שם, שהיא חוקרת את כל היסטוריית המקום, ועד שהגענו היא לא ידעה מהי מזוזה. אחרי שקבענו את המזוזה, היא התחילה לבדוק את הבתים העתיקים בעיירה, והיא אומרת שיש בתים רבים מאוד בעיירה שהמזוזה עדיין עומדת בחלק מהפתחים…
בנוסף הוזמנו גם לביקור בספרייה הלאומית הליטאית שם נמצאים אוצרות רבים ממש שנותרו מהישיבה בטעלז. אתה רואה את כל אוצר הספרים של הישיבה, את המחברות, את כתבי התלמידים, את רשימות תלמידי הישיבה, אתה רואה את הישיבה בטעלז מול העיניים ואי אפשר שלא להתרגש.
