בניגוד לימות החול, הרצופים במלאכה ובעשייה מתוך מטרה להגיע אל תכלית מסוימת, שבת הוא יום בו קיבלנו מאת השם נשמה יתירה – תוספת ברכה וחיים, יום של החיים בעצמם, היום בו כל מלאכתך עשויה, ולא נותר לו לאדם אלא לחיות את החיים כפי שליבו היה חפץ תמיד.
בעולמו של בחור, בו גם ימי המעשה מוקדשים למטרת העל שבבואו לבית יצירתו – הישיבה הקדושה, העמקה והרחבת האופקים בתורה הקדושה, הרי שיום השבת מוקדש כולו למטרה הזו בדיוק. ועדיין, אינה דומה תורה של שבת לתורה של ימות החול. אינו דומה לימוד מתוך עמל ויגיעה, ללימוד מתוך עידון הנפש ועונג בנועם הנשמות. הלימוד בשבת מטרתו כתכלית לכשעצמו, מעין העולם הבא.
מרגלא בפומיה דרבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א כי הקרקע הפורייה ביותר ליצירת אקלים טהור בלתי להשם לבדו, היא בהכרח במקום המנותק ומובדל מסאון היישוב. זה מה שעמד לנגד עיניו בהקמת הישיבה הקד' כאשר השקיע ומשקיע את כל כוחו בהעמדת קרית הישיבה, שכוללת בקרבה את כל המצטרך לבחור בעולמו – לבלתי השאיר לו שום טירדה מהוויות העולם, שעלולה להפריע לשלוות נפשו בשנים הקריטיות ביותר לבניית קומתו הרוחנית.
ואם כך הם פני הדברים בששת ימי המעשה, הרי שביום השבת, מקבלים הדברים ביטוי שבעתיים. מהרגע בו השער הגדול מוגף וננעל בכניסת השבת, שלווה עילאית יורדת על המקום, וקדושת השבת מרחפת בחלל. דומה כי אפילו האילנות רחבי הגרם הפזורים לאורך גבעות הישיבה, מרכינים ראשם בהוד לנוכחותו המורגשת של יומא דקודשא בריך הוא.
ובשעות גדולות אלו, כאשר הנפש מתרוננת בשירת השבת, הוא הזמן היאה ביותר לשגות במושא אהבתו של כל בן עלייה, תורת חמדתו. עת הביאנו המלך חדריו – להתבשם מניחוחות בית היין, זוהי השעה היפה ביותר לרוות מיינה של תורה, כדת נפש משיבת.
לא פלא כי זהו מהדברים הידועים בהם נתייחדה הישיבה הקדושה – ה'שטייגען' המיוחד לימי שישי ושבת. לא רק מסירות נפשו של רבינו ראש הישיבה שליט"א היא זו שהביאה לכך, לא רק הדרכתם התמידית של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בגודל חשיבות ובהכרח הרציפות לעלייה וההתמדה בימי שישי ושב"ק, ולא רק המסגרות המיוחדות שמעמידה הישיבה הקדושה לתלמידיה בעת הזו, אלא גם סגולת המקום גרמה – האווירה המיוחדת שמאפיינת את קריית הישיבה ביום השבת, עוטפת את הכל ברוח טהרה ודעת השם, והנשמה היתירה מוצאת את שאהבה נפשה בחיק התורה הקדושה.
אוירה זו ייחודית לישיבה, עד שרבינו רה"י הגרש"ב שליט"א התבטא לא אחת ש'היה שווה לפתוח את הישיבה רק בשביל ה'שישי-שאבעס' – כלשונו. ואכן הישיבה הקדושה זכתה להיות חלוצה בנושא זה ולהוביל מהפך שקט שאט-אט מחלחל לתודעת הכלל כולו. 'הכול הולך אחר החיתום' – כאן זו לא אמרה, אלא דרך חיים. ימי סוף השבוע וימי סוף הזמן הם לא החולייה החלשה בשלשלת, אלא אדרבא, נקודת מבחן הטומנת בחובה את השבוע וה'זמן' כולו.
בהזדמנות נדירה זו, אנו זוכים לפתוח חרך זעיר של הצצה לאותו יום מופלא, יום מתנת השם, כפי שהוא נחווה באופן שאין דומה לו, במקום שגם כך כל השבוע מוקדש כולו בלתי להשם לבדו.
ליל שישי, 23.40
למרות שבכל יום זוהי שעה שוקקת חיים בבית המדרש, בליל שישי, על אחת כמה וכמה. ולא מפני המנהג הנחות שפשט בעולם, 'לקדש' ליל זה לבטלה ולשיממון, כאן מתקיים המושג 'ליל שישי' במלוא הדרו ותפארתו, כפי שמקובלנו מרבותינו יודעי ח-ן, שבזה הלילה מתחיל להתנוצץ אור השבת, וסגולתו רבה לעסוק בתורה ולעמול בה, בכדי לטהר ולהכין את האדם ליומא דנשמתא.
ליל שישי במידה מסוימת הוא 'בין השמשות', בין ההספק והלימוד של כל ימות השבוע, לבין תחילת הסדרים המיוחדים בישיבה לימי שישי ושבת. ובזמן מיוחד זה קיימו וקיבלו על עצמם לקבעו כ'עת הקציר' על כל מה שיגעו במשך השבוע כולו, בסדרי העיון.
בתום זמן הסדר הרשמי, אחד לאחד מגיעים לקריית הישיבה הר"מים והמשיבים של סדר א', כאשר זוהי הזדמנות יקרה מפז ללבן את הספיקות ולהבהיר את כל הנקודות העמומות בסוגיה, עד שרווחא שמעתתא. הערב ננעל בסיפוק – בחבורה מיוחדת בסוגיא הנלמדת הנמסרת על ידי הגאון הר"מ שליט"א, שאמורה לחתום את מסקנת הדברים להיותם מונחים בקופסא, מאירים ושמחים כנתינתם מסיני.
הישיבה מצידה מעמידה את כל התנאים הנדרשים לטובת עמלי התורה בזמן זה, אם במינוי צוות 'משיבים' מיוחד על החומר הנלמד עד השעות הקטנות של הלילה, ואם בהגשת כיבוד מיוחד להשיב רוח ונפש, ובעיקר – לכבד ולייקר תלמידי חכמים השקודים על תלמודם בעת שכל בני העולם כבר פרשו למנוחתם.
יום שישי 7.15
כותלי בית המדרש כבר מזמן למדו לכלוא את פליאתם למראה יחידי סגולה שאך לפני זמן לא-רב בירכו את ברכת נחוניא בן הקנה למסיים חק לימודיו – 'מודה אני לפניך… ששמת חלקי מיושבי בית המדרש', וכבר שבו אל חיקו של בית המדרש לברך את ברכות התורה, ולהתפלל תפילת שחרית בניחותא. למרות שהיצר כבר ניסה את כוחו בפיתוייו, באמרו שעליהם לצבור עוד כוחות לאור השעה המאוחרת בה הם פרשו ליצועם, הם – לא מוכנים להפסיד. הקלה היא בעיניך שחרית בישיבה של יום שישי? יום שהוא בבחינת 'כולו לכם', לאלו שחשקה נפשם לגמוע עוד ועוד דפים, נושאים וסוגיות ממרחבי המסכת.
לאחר התפילה בזמן ארוחת הבוקר, מתקיים ה'חומש שיעור' – שיעורו השבועי של רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פינשטיין שליט"א על פרשת השבוע בחדרו של רבינו רה"י שליט"א, בשיעור ידון ויביא רבינו רה"י שליט"א בפני קבוצה קבועה מבחירי הישיבה – מחידושי תורתו על סדר הפרשה, מתובלים בעובדות והנהגות מקמאי, בניחוח הוד קדומים לשושלת בית הלוי המעטירה.
סדר א', 9.00
עם סיומה של טעימת שחרית, ספסלי בית המדרש שבים להחבש, וקול הלימוד חוצה את החלונות ומתנגן בנעימות בחללה של קריית הישיבה. ריח של התחדשות נישא באוויר, מעין 'תחילת זמן' פורתא, הגמרות נפתחות בדפים המסומנים ל'הספק' המיוחד לשישי שבת. דפים חדשים, מושגים מוכרים ופחות, ובחלל בית המדרש רוח מלחמה – להסתער על המסכת ולהקיף אותה מכל זוויותיה וצדדיה עד שלא תישאר בה פינה אחת שלא נכבשה. סוף מעשה במחשבה תחילה, ומלבד ניצול הזמן לעמל התורה, סדרים אלו מהווים גם 'הכנה' חשובה לסוף הזמן, כדי שכל אחד יכול לקיים בעצמו 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' – כאשר כל המסכת מונחת בכיסו.
על המלאכה מנצח מורינו הגאון רבי שלמה שרייבר שליט"א שאף עורך קובץ 'מראי מקומות' מיוחד על החומר הנלמד. כשבסיום השבת קודש, במוצאי שבת, נמסרת חבורה מיוחדת על הסוגיות הנלמדות במסגרת זו.
כל אחד יוכל להבחין, שאין מדובר בסדר א' מן המניין, כי את האווירה המיוחדת לבוקרו של ערב שבת, אי אפשר להעתיק ולדמות לשום זמן אחר. את מקום ההתנצחויות, הוויכוחים וליבוני הסוגיות, מחליף קול מתוק ונעים של לימוד בניחותא, עד לתפילת המנחה, שבחורף מתקיימת בשעה 12.30 ובקיץ מתאחרת בשעה – ל 13.30.
שעת מנחה, 14.00
בשעה זו כבר כל הקריה כולה הומה ורוחשת מההכנות לשבת. מחד סובבים העובדים בין כל חדרי הישיבה – לחלק ניירות חתוכים בכל חדר וחדר, ללא חשש חילול שבת. במקביל, להבדיל, קבוצת בחורים מסלתה ומשמנה, מקיימים סיור מקיף סביב העירוב המהודר הסובב את כל קריית הישיבה. כמו כן כבר משעות הצהריים המוקדמות מועברים ידנית כל המקררים בבנייני הפנימיות למצב שבת, על ידי הממונים לכך.
מכירה מיוחדת מתקיימת בחדר הת"ת בשעה זו, למהדרים בקריאת עונג לשבת, וניתן להשיג בה כל מיני מטעמים ושתיה כדת של תורה. בנוסף דאגה הישיבה הק' להעמיד בתוך קריית הישיבה מקווה טהרה מהודר המשמש את הבחורים בערבי שבתות, למען לא יזדקקו לרעות בשדות זרים. והחל משעת חצות נראים רבים מבחורי הישיבה הולכים לקדש עצמם בקדושת ובטהרת השבת, לקבל נשמה יתירה כמבואר בספה"ק.
פניא מעלי דשבתא
אם בכל מושבות בית ישראל תוכל לראות את השבת עוטפת את כל היקום, הרי שיקשה למצוא מקום שכל כולו פושט את אווירת החולין וכולו אומר שבת, כאשר בקרית הישיבה. מכיוון שזכתה הישיבה לקבוע לה מקום ישיבתה בלתי להשם לבדו, כל הקריה כולה, על כל רחובותיה ומבואותיה, כולה מכרזת ואומרת שבת היום להשם.
סמוך ונראה להדלקת הנרות מתבצע המעבר לחשמל הכשר המיוצר באופן עצמאי ללא חשש חילול שבת ח"ו, כאשר לא נחסכים משאבים וכספים, וכל החשמל המיזוג והתאורה, כולל מבואות וחוצות קריה, כולו עובר ליזון מחשמל כשר לכבוד שבת קודש, כראוי לקריה שכל כולה אינה אלא אכסניה לעמלי התורה בטהרה.
בית המדרש אף הוא מתעטף באדרת השבת, ומאיר באור יקרות מנברשות מיוחדות הסובבות את הבימה – ושומרות את אורן הזוהר ליום שכולו אורה ושמחה. כמה שעות קודם כניסת השבת הומה כבר בית המדרש לומדים. בימי הקיץ, בהם כניסת השבת מאוחרת, ישנו 'סדר' רשמי לשעות אלו, כשמתן שכרה בצידה, אך גם בערבי שבתות החורף ישנם רבים וטובים שרואים בכך את הדרך הראויה ביותר לקדם את פני המלכה.
בפתחי בית המדרש ניצבות עגלות מיוחדות, ועליהם מאות חומשים – לקיים חובת היהודי להשלים פרשיותיו עם הציבור. בשבתות מברכין יופיע על השלט בסמוך לכניסה, זמן ושעת המולד, עקב מנהג הישיבה שלא להכריז שום הכרזה בעת התפילה. לוח המודעות עוטה על עצמו כיסוי מיוחד שנועד להכריז על היום שבו נמנעים מקריאת שטרי הדיוטות, בהיותו קדוש לה' ממצוא חפצך ודבר דבר.
נרות השבת מודלקים בחדר האוכל בישיבה, כפי הנפסק על פי רבותינו ראשי הישיבה שליט"א להמשיך את התקנה שנוסדה עוד בישיבה בטעלז, שאין להדליק כלל בחדרים, עקב מעשה שהיה, שגרם הדבר לשריפה שחוללה נזק רב.
קבלת שבת
ארבעים דקות קודם השקיעה, בעוד החמה בראשי האילנות, כבר יישמע בקריה 'הצפצוף' על ידי צופרי השבת המותקנים מעל להיכל הישיבה ופנימיות הישיבה. עשרים דקות קודם שקיעת החמה פותחים באמירת סדר קבלת השבת, ובעת שדמדומי החמה נראים מבעד לחלונות, מושר הזמר 'לכה דודי' במספר ניגונים, כמנהג הישיבה.
לאחר קבלת שבת ההיכל כבר מלא מזן אל זן. חלק מן הבחורים מנצלים זמן זה לומר שמו"ת אך מרביתם פותחים את הגמרא, ישנן שבתות בהן נמסר בזמן זה שיעור מיוחד מפי רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א – שבמתק שפתיו נושא מדברותיו על סדר פרשת השבוע.
תפילת מעריב דליל שבת, היא השיא של כל השבוע. רטט של קדושה חולף בעת אשר מאות פיות מנגנים כאחד את נוסח התפילה 'ונ–אמר כי פדה ה' את יעקב', וכן הלאה. כך גם באמירת 'מגן אבות' שעל פי מנהג הישיבה רק החזן אומרו, קשה שלא לשמוע את זמזומי הקהל שמצטרף לחזן.
ליל שבת
שולחנות חדר האוכל ערוכים ומלאים בכל טוב. עוד לפני כניסת שבת ישנן מספר פלטות חשמליות הפזורות ברחבי חדר האוכל המיועדות לבחורים החפצים להניח מאכלים אשר נשלחו אליהם מביתם. כל המנות כבר ערוכות ומוכנות על השולחנות מראשית הסעודה, למען לא יתמהמהו אלו שאצה להם דרכם, לשוב לחיקו של בית המדרש האהוב.
במהלך הסעודה נשמעים נעימות השבת מכל עבר, עקב גודלו של חדר האוכל, בכל אזור מושרים זמירות שבת בנפרד, אף כי לעיתים נדירות ייתכן ויקרה כי מכל רחבי חדר האוכל נשמע שיר אחד המושר על ידי כולם. אין ספק שזהו רגע עצום ומלכד, כאשר כולהון מתאחדין בנשמתין חדתין בלהט השירה והשבח להשם על יום שכולו שבת ומנוחה.
ליל שבת, 21:30
אם ביקשת לראות עולמך בחייך, כלך לך אצל בית המדרש בשעה זו של ליל שבת אחר הסעודה. כמו מגדלור מאיר באור יקרות הנראה למרחוק, מתנשא היכל בית המדרש בתוככי רחבת הישיבה, מואר וכאילו קורא אל חיקו החמים. רק עומדות רגליך על כותלי בית המדרש ואינך יכול שלא ליטול גמרא או ספר קודש אחר מהארון ולהצטרף למאות הלומדים שנהרה של מעין העולם הבא שפוכה על פניהם. טעם גן עדן מיוחד השמור ללימוד המתוק של לילות שבת הארוכים, כאשר הישיבה מצידה מעמידה, לקראת סיום הסדר, 'טועמיה חיים זכו' לכל האוהבים דבריה אשר גדולה בחרו.
אין ספק שזה זמן השיא של הבחור בישיבה. זמן שכולו דבקות בתורה מתוך נשמה היתרה של 'וקראת לשבת עונג', ברוח ובגשם כאחד. בוגרי הישיבה נזכרים בגעגוע בסדר ליל שבת בחורף, המכונה בלשון בחורים 'סדר חלבי', על שם שלומדים בו שש שעות רצופות, כשלאחר מכן ניתן לשתות קפה עם חלב. אך גם בשבתות הקיץ הסדר הזה הוא מרכז ההויה של הישיבה, כשלומדים שעות על גבי שעות מתוך רחבות הלב והדעת, בעונג ובשמחה, שקשה לשחזר אחר כך.
במהלך הסדר מוגש כיבוד יוקרתי ומכובד מחוץ אל בית המדרש, השמור במיוחד לשעות אלו. ממונה מיוחד אחראי להכין קודם לכניסת השבת כדים מלאים תמציות תה שיספיקו לכל השבת עבור כלל הבחורים המעוניינים להשיב את נפשם בכוס של חמין. כמו כן ישנו מחזה הייחודי לשבת, אשר ייראו ליד המיחמים הגדולים הרבה כוסות ריקות העומדות מיותמות. כוסות אלו משמשות את הבחורים ליצירת כלי שני ושלישי בשביל לא לעבור על איסור מבשל.
קרוב לשעת חצות מוגש בחדר האוכל מאכל השבת המיתולוגי – סיר צ'ולנט מהביל המוקדש לעמלי התורה בליל שבת, אשר רבים מהם נשארים לשקוד על תלמודם עד אור הבוקר.
יום שבת קודש, 7.15
ציבור התלמידים מתכנס לתפילת שחרית של שבת, מאוחר בחמש דקות מכפי הרגיל, זאת בכדי לקיים דברי הרמ"א לאחר התפילה בשבת במעט. למפטיר יעלו חתני הישיבה אשר משוררים להם לאחר העלייה כפי המנהג המקובל.
מיד לאחר התפילה מתקיימת סעודת השבת, וכמעשהו בלילה כך מעשהו ביום. לאחר הסעודה ישנם הפורשים לשינת השבת אך רובם מנצלים זמן חביב זה לקבוע סדר מיוחד לאחד ממקצועות התורה, אם לאמירת שניים מקרא, אם ללימוד מנחת חינוך או קצות החושן, ישנם שבעת הזו מקיפים את לימוד הפרשה עם כל מפרשיה, וישנם שבשבילם זוהי הזדמנות יקרה מפז לפצוח בלימוד רצוף לחזור על כל מה שלמדו במהלך השבוע, או להשלים את ההספק. כללו של דבר – בכל שעה משעות השבת, אין בית המדרש חסר מחבורת לומדים נכבדה ההוגים בתורת השבת, ובכל שעה ושעה ביום השבת, נשמע ברמה קולם של הוגי התורה.
צהרי שבת קודש, 13.00
הסדר הקבוע מתחיל בשעה שתיים, כאשר כשעה קודם לכן כבר מוגשת תקרובת ומיני תרגימא במבואות בית המדרש, לכבוד הלומדים השוהים בו משעות הבוקר, ולאלו שמופיעים בשעריו אחר שקיימו 'שינה בשבת תענוג'. אט אט בית המדרש מתמלא עד אפס מקום, ואווירת הלימוד סוחפת את כל הבא בשעריו, עד שעת המנחה שהיא ארבעים דקות קודם השקיעה.
שעת רעווא דרעווין, 19.30
וותיקי הבוגרים שהיו בראשית ימי הישיבה, יכולים לספר שבשעתו, עת היה חדר האוכל קטן, היו נמסרים בו השיחות המיוחדות מפי רבני הישיבה בעת סעודה שלישית, כאשר לפני השיחה ולאחריה הושרו ניגוני התעוררות מיוחדים. ברבות הימים, כאשר גדלה הישיבה, עד שכהיום הזה בלתי ניתן לשמוע בחדר האוכל מקצה לקצה, על כן מזדרזים לברך ברכת המזון בעת יציאת השבת, ולאחר מכן הולכים אל בית המדרש לשמוע דברי אלוקים חיים יוצאים מן הלב, מפי רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א.
השיחה הזו היא מרגעי ההוד של הישיבה. זוהי השעה שבה ראש הישיבה מדבר אל ליבות הבחורים, והרגעים המרוממים האלו נותרים חרוטים לנצח. מתוך הביקוש והערגה להיזכר בדברים, יצאו ספרי 'דרך חיים' המאגדים את השיחות שנכתבו תוך שמירה על הסגנון הייחודי שבו נאמרו. הספרים התקבלו באהדה רבה בקרב בוגרי הישיבה בפרט ובציבור בני התורה בכלל בכל אתר ואתר.
מוצאי שבת קודש, 20.30
תפילת מעריב של מוצאי שבת קודש מתקיימת 55 דקות לאחר השקיעה, וזאת על פי מנהג ישיבת טעלז בכדי שההבדלה תהיה לאחר זמן ר"ת. התפילה נערכת מיד לאחר השיחה בהתעוררות גדולה ובהשתפכות הלבבות, אשר פועמים במין תחושה מעורבת של סיום מחד והתחלה מאידך, נקודת המפגש שבין סיומה של השבת, ותחילת ששת ימי בראשית. מלבד ההבדלה המרכזית שמתקיימת לכלל בני הישיבה, מתקיימים עוד מספר מעמדי 'הבדלות' לאלו המאריכים בתפילתם, ממאנים להינתק מהתפילה המיוחדת למוצאי יום מנוחה.
כך גם נראה הסדר המיוחד של מוצאי שבת, סדר שכל כולו התחדשות, נראה כמו 'הדרן' של השבת ותחילת השבוע החדש. חתימה של יממה מופלאה בצילו של היכל, יום שכולו קודש למנוחה ולשמחה, מקור יניקה לששת ימי המעשה שמתברכים ממנו, מאותו נחל הנמשך מעדן, להשקות צמאי חסדיך ממי הדעת, נסוכים באהבת התורה ונותנה.
