אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת (ט"ו א')
כתב בעל הטורים ב' דסמיכי דין ואידך קרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, שביקשו המלאכים לומר שירה ואמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.
ונראה לבאר, מלאך, על אף רום מעלתו יש בו הצמצום שאין שני הרגשים יכולים למצוא אצלו אכסניא בבת אחת, שהרי כל כולו הוא השליחות שעוסק בו, ואם שליחותו הוא לומר שירה מתוך שמחה על הצלת ישראל, אז באותו זמן לא יוכל גם להרגיש עצבות על אף שמעשה ידי טובעים בים. יתרונו של האדם הוא שיכולים לקונן בליבו ב' רגשות שונים ואף סותרים בבת אחת, ולכך האדם יכול לומר שירה מתוך שמחה על הצלתו, ויחד עם זה להרגיש את הצער של 'מעשה ידי טובעים בים' שמחה מהולה בעצב ושניהם משתמשים בו בערבוביא, ולכך רק בני ישראל הורשו לומר שירה ולא המלאכים.
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל, מגד"י)
