תורה ציוה לנו משה. יש לומר הביאור בזה על פי מה דכתיב בסוף מלאכי (ג כ"ב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי וגו'. ועי' בשל"ה שבועות דף מ"ב שכ' דמה דכתיב בתורת ה' חפצו, קאי על תורה שבכתב וזהו תורת ה', ואילו מה דכתיב זכרו תורת משה קאי על התורה שבע"פ ונקראת על שמו, על כן כתיב זכרו תורת משה עבדי כי היא צריכה זיכרון מאחר שלא ניתנה ליכתב יעו"ש.
והנה ביהושע (א' א') עה"פ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל יהושע וגו' פרש"י וז"ל "משה עבדי מת ואילו היה קיים בו הייתי חפץ. ורבותינו דרשוהו על ג' אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה בא יהושע ושאל א"ל הקב"ה משה עבדי מת והתורה על שמו נקראת, לומר לך א"א צא וטורדן במלחמה" עכ"ל. ומקור דבר זה הוא בתמורה דף ט"ז ע"א גופא אר"י אמר שמואל ג' אלפים וכו' אמר ליה לא בשמים היא יעו"ש.
ויל"ע דהרי בפרש"י איתא הטעם דאי אפשר לומר לו משום דהתורה על שמו של משה נקראת, ואילו בגמ' איתא דא"ל לא בשמים היא. ובעל כרחך צריך לומר דחדא מילתא הוא דכיון דהיא תורת משה ממילא דלא בשמים היא. והנראה בביאור הדבר דהנה יעוין בספרי פ' האזינו עה"פ יערוף כמטר לקחי, אמר להם משה שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה וכו' ע"ש ועיי"ש בשל"ה שכ' דרב גובריה דמשה בהבנת דבר מתוך דבר ובפלפולא רבא בתלמוד, נמצא דהוא מרא דתלמודא יעו"ש.
והביאור בזה הוא, דתורה שבכתב ניתנה לנו מימינו של הקב"ה עצמו, ומשה היה רק כסופר המעתיק וכמו שכתב הרמב"ן בהקדמה, ושכינה מדברת מתוך גרונו, ולכן נקראת תורת ה', שבה לא הוסיף משה ואין להוסיף על מה שנמסר, אולם כל זה הוא לענין תורה שבכתב שבאה לנו ע"י הקב"ה בעצמו, בנבואת משה שהייתה פנים אל פנים באספקלריא המאירה.
[אולם נו"כ (נחל"ב, במדבר יב) דבמראה אליו אתודע בחלום אדבר בו א"ב עיקר הנבואה ניתן לפרשו לפי דעתו של הנביא כמו דמצינו בחלומות שהולכין אחר הפה וכמש"ב הרמב"ם בפ"ז מיסודי התורה יעו"ש וזהו מה שאנו אומרים בברכות על קריאת נביא אשר בחר בנביאים וגו' ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ותמוה לכאורה וכי סלקא דעתך דנביאי שקר הם שצריכין לומר שהדברים נאמרים באמת. אולם להנ"ל הדבר מבואר היטב דעיקר נבואתם של כל הנביאים הרי הוא בדרך חידה ומשל וניתן לפרשו כהבנתו של הנביא כדאשכחן בחלום, ורק דהנביאים זכו לכוון לאמיתת כוונתו של הקב"ה וזהו בדבריהם הנאמרים באמת].
מעתה נראה דתורה שבעל פה והלכה למשה מסיני שפירשה לנו משה כוונת הדברים עפ"י הבנת דבר מתוך דבר ברוב פלפולו וחכמתו ברוב עמל ויגיעה בתורה שבעל פה, נקראת תורת משה, כי היא התורה שפירשה לנו משה כפי הבנתו, וכמו שפירשה כך היא התורה, והוא מרא דתלמודא ולכן הוי תורה דיליה. מה שאין כן תורה שבכתב ניתנה לו על בוריה ולא ניתן לפרשה כלל דתמונת ה' יביט.
והן הן דברי רש"י, דלכן לא בשמים היא כי ניתן למשה לפרשה כפי הבנתו, וכפי הבנתו כך ניתנה לנו. ואין זה כמו תורה שבכתב שהיא מימינו אש דת למו ונמצאת בשמים, כי תורה צוה לנו משה והיא תורה דיליה, ולכן ההלכות ששכחום בימי אבלו של משה לא יועיל לשאול אותם בשמים, כי פירושה היא בארץ אצל משה וצריכים לשאול אצל משה האיך פירשה. וזה אי אפשר דהרי משה עבדי מת.
מעתה נראה דזהו מה דכתיב (דברים ל"ג ד') תורה צוה לנו משה, ר"ל בזה, דתורה שבכתב ניתן לנו מפי הקב"ה עצמו לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח, אולם תורה שבע"פ צוה לנו משה, היינו דמשה צוה לנו פירושה כפי הבנתו ודעתו. וכמש"נ.
(נחלת בנימין)
