עד כמה היה מחשיב רבינו ומורה ומנהיג לצעירים להחזיק ולהקפיד במסורת הישיבות ובסדרי הישיבה?

הגרי"ש שליט"א: בודאי. אבא היה אומר: בישיבה מלמדים איך ללמוד, ומלמדים איך להתפלל. גם אני בתור בחור, על אף שנהגתי להתפלל בותיקין עם אבא, כשעליתי לישיבה, אבא אמר לי תתפלל בישיבה. כי רק בישיבה מלמדים איך להתפלל, אבא גם היה מעודד את הילדים שלו להקפיד להיכנס לשיעורים תמידין כסידרן, כי כך תלמדו, כיצד ללמוד סוגיא. ודברים אלו היו חשובים לו מאוד.

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א מוסיף: מצד שני, וזו לא סתירה, היה פעם ששאלתי אותו בנוגע לאיזה בחור שהיה לומד בסגנון שונה מהדרך שלומדים בישיבה, והוא אמר לי, תתנו לו לגדול לפי טבעו.

כבוד הספרים במשנתו של רבינו

ביקשנו לשאול, מהכניסה לבית, המוכרת לכל עם ישראל, ועד לפתח היציאה בעליית הגג, אנו עדים למחזה מרהיב עין, קירות הבית, כמעט ואינם נראים, הם פשוט מצופים ב…'ספרים', מהו הסוד באהבתו וחשקו של רבינו כל כך לספרים, מדוע כל כך אהב אותם, וכיצד הגיעו לכמויות שכאלו?

הגרי"ש שליט"א: כל ספר שהיו מביאים לאבא היה שומר עליו, הוא היה אומר שלזרוק ספר לגניזה זה בזיון, כשכבר לא היה מקום בבית, הוא נתן לי את הספרים שפחות היו בשימוש, שיהיו שמורים אצלי בבית, פעם אחת הוא נכנס אלי לבית, וראה שיש הרבה קבצים בכריכה רכה, והצטברו הרבה חוברות וקונטרסים, הוא אמר לי, זה לא כבוד הספרים ככה! ושילם לי הרבה כסף, כדי שאלך ואמסור את זה לכריכה, שיכרכו את הכל יחד, כך גם נהג אבא בעצמו בשנים עברו, היה כורך את החוברות כמה כמה דמטי לידיה, בשביל כבוד הספרים.

אבא גם ערך קטלוג בצורה מסודרת של כל הספרים שנמצאים אצלו, ומידי פעם גם היה עושה סדר בארונות הספרים, לפי ראשונים, הלכה וכדומה, היה חשוב לו מאוד הסדר וכבוד הספרים.

אספר לכם דבר מעניין מאוד, הרבה מהגהותיו של אבא על גליון הבבלי והירושלמי, וגם בראשונים וחלק מן האחרונים הוא כתב בכתב רש"י. כמדומני, שהוא אמר שהסיבה לכך היא משום כבוד הספרים. ואגב, בכתב רש"י הוא היה כותב במהירות כמו כתב רגיל… לא כמונו שזה דורש השקעה רבה.

כיצד היה קונה רבינו כ"כ הרבה ספרים בימים ההם?

הגרי"ש שליט"א: 'כל כסף שאמא שלו ע"ה היתה מביאה לו, הוא היה קונה עם זה ספרים, היתה לו חביבות מיוחדת לספרים, גם הרבה ספרים הוא קנה ביד שנייה או שלישית מסוחרי ספרים. מפאת עניותם, היו ספרים שלא היה להם כסף לקנות, אז כל ספר שהסטייפלער קנה או שאבא קנה, הם היו מחליפים ביניהם, ושניהם היו לומדים באותו ספר, כי לא היה להם כסף לקנות.

כל ספר חדש שחיבר אפילו אחד מבני דורו, עיין בו, ואם ראה בו דברים שנצרך להם, לא נמנע מלהביאם בספריו, יש כמה ספרים כאלו, כמו הספר של הגר"י הלל שליט"א על פדיון הבן, וספר 'שמיטת כספים כהלכתה' של הגרש"א שטרן שליט"א, כשראה ספר שהועיל לו, למד בו וציין אליו.

ישועה בעת רצון

הגרי"ש שליט"א מרחיב בפנינו את היריעה, ומספר לנו סיפור מופתי בענין כבוד הספרים. וגם מגלה לנו טפח מכתבי רבינו זיע"א שעוד לא נדפסו: יש ספר של אבא שעדיין לא נדפס – קוראים לו 'קונטרס הזכרונות', והוא הנהגות מרן החזו"א זללה"ה בכל מקצועות התורה, מענייני הלכות שבכל יום, ועד הלכות המועדים, כולל יורה דעה, חושן משפט ואבן העזר, וכל זה אבא כתב.

הקונטרס הזה, היה שמור אצל אבא רבות בשנים, בכתב ידו, ובכל פעם שמישהו שאל אודות דעת החזו"א, היה רבינו מסתכל ומשיב לו. לימים, אבא הביא לילדיו וחתניו עותק אחד שהוא כתב לספר, והתנה את זה בתנאי שזה יהיה שמור בארון עם מנעול. ורק כשיצטרכו לדעת איזו הלכה יפתחו, עד לאותם ימים הקונטרס היה בכתב יד, בלוי ומשומש.

כשראיתי את זה, ביקשתי מאחד מידידיי שידאג להקליד את הכל, ויסדר את זה בדפוס, והוא אכן עשה זאת, והבאנו לאבא בהפתעה עשרה עותקים כרוכים ומסודרים. באמת בהתחלה מאוד חששנו, שאבא לא יהיה נוח דעתו שנגענו בזה. אך למעשה הבאנו לו את זה אז והוא מאוד מאוד שמח, זה מאוד שימח אותו.

אותו ידיד, היה זקוק לישועה, היו לו שני ילדים, וכבר כמה וכמה שנים לא זכה להיפקד שוב, כשהגיע עם הספרים, אמרתי לו שיבוא עם אשתו שעמדה מחוץ לחדר, ואמרתי לו שינסה לבקש, בשעת שמחה זו שאבא רואה את הדברים מסודרים, ושמח כל כך, שיבקש ברכה לישועתו.

הוא ביקש, ואבא בירך, תשעה חודשים מיום ליום ממש, הוא זכה להיפקד בבן, וכמובן שאת הסנדקאות נתן לאבא… מעשה זה מלמד – מסיים הגרי"ש שליט"א – כמה היה חשוב לאבא, כבוד הספרים, עד כדי שזכה אותו ידיד לישועה, בשעה שאבא ראה את דברי התורה כרוכים בספר נאה.

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א: בהמשך למעשה הזה שסיפר הגרי"ש שליט"א, אני נזכר בסיפור שעדין לא סופר, ואני הייתי עד לזה. לפני למעלה מחמש עשרה שנים, אחד ממנהלי הישיבה שיחי' שב"ה רעייתו נפקדה, ובאמצע התקופה הרופא זימן את ההורים אליו, ואמר להם, כי יש לעשות הפלה, משום שמהבדיקות עולה בוודאות שהעובר נמצא בסיבוך מאוד מאוד קשה בפעולות המוח, רוב הסיכויים שהוא לא ישרוד, ואם ישרוד יהיה נכה במאה אחוזי נכות. השמועה, כמובן, נפלה על הזוג הצעיר כרעם ביום בהיר והם לא ידעו את נפשם.

בצר לו הוא הוא סיפר לי את מר ליבו, אמרתי לו, תלך למרן רבי חיים מיד, אל תתמהמה. צלצלתי לר' ישעי' אפשטיין שליט"א, לשאול מתי יכול לבוא אל הרב באופן דחוף ביותר. ר' ישעי' אמר, תבוא ביום שישי, לבית הסטייפלער ברחוב רשב"ם 10 אחרי שהרב טובל לכבוד שבת במקווה של הסטייפלער, ואז זה זמן של עת רצון.

הגענו יחד למרן ביום שישי, הוא סיפר את הסיפור למרן שראה את כאבו, מרן שתק, ואז אמר לו, 'הרופאים לא יודעים מה שהם מדברים. הוא יהיה בריא ושלם' וכך מרן חזר על זה כמה פעמים, הרופאים לא יודעים מה שהם מדברים, אל תשאל אותם שום דבר, הילד יהיה בריא ושלם. כשהוא שאל שוב את מרן, האם בכל זאת ללכת לרופא, אמר מרן, שאין צורך ללכת, אבל אם בכל זאת רוצים שתלך לד"ר רוטשילד.

הסוף היה, שב"ה נולד התינוק בשעטו"מ, לתדהמת הרופאים, בריא ושלם ממש ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הברית הייתה בבית מדרשו של מרן בלדרמן, וכשבאו לבקש מהרב להיות סנדק, הרבנית ע"ה אמרה שהיא גם רוצה לבוא לברית, והיא הגיעה לבושה בבגדי שבת. כשהיא אמרה שהילד הזה הוא 'ילד של ברכה', ואמרה שנקרא לו 'יהודה' שנאמר הפעם אודה את ה'!

באותה ברית היו הרב והרבנית באופן נדיר קוואטר ואח"כ הרב היה סנדק בברית, וב"ה היום הוא לומד בישיבה הקד'. (מי שקיבל את הברכות בברית היה רבינו ראש הישיבה שליט"א. א. ש.)

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א ממשיך: סיפורים כאלו היו ממש כסדר אצל רבינו, כמדומני שהפשט במה שראינו, ברוח הקודש שהיתה מתגלת בבית מדרשו של רבינו מרן זצ"ל בכל עת ובכל שעה ממש, ולדעתי זה פשט אמיתי, כתוב בגמרא בשבת דף י' כל דיין שדן דין אמת לאמיתו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף במעשה בראשית, ולכאורה צריך להבין מה השייכות שבין דין אמת לבין שותפות במעשה בראשית?

ונראה שהפשט בזה הוא כי באמת מאז בריאת העולם לא שייך במציאות שלנו לברוא שום דבר בעולם, וכל יצירה שיש היא צירופי דברים וכוחות שכבר קיימים בבריאה, אבל בריאה חדשה יש מאין, לא שייך לברוא. אבל דבר אחד יש בבריאה שונה, וזה תורה. כי הקב"ה נתן לנו את הכוח 'לחדש' בה, וכל חידוש בתורה הוא בריאה חדשה בעולם שלא הייתה קודם. ונראה שזהו מה שאמרו כאן שאם דיין דן דין אמת ומחדשים חידושים ודיני אמת הרי זה שותפות במעשה בראשית כי זו שותפות בבריאה ובריאת בריאה חדשה בעולם.

אמרתי לפי זה, שזה פשט חדש במה שאמרו 'קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא', כי על ידי האורייתא, על ידי חידושי התורה ודיני התורה, הישראל יכול לבוא להיות לדרגה שהוא חד עם הקב"ה בבריאת העולם.

על כל פנים, כמדומני שאם מי שדן דיני אמת לאמיתה ומחדש בבריאה תורה לאמיתה הרי הוא שותף עם הקב"ה במעשה בראשית, הרי שודאי שלשותף יש כוח, וככל שהחלק של השותף גדול יותר בשותפות יש לו כוח גדול יותר בבריאה, וממילא זה דבר ברור שאדם שזכה להגיע לדרגות כאלה גבוהות, ממילא השותפות שלו עם הקב"ה כל כך גדולה, ובודאי שדבריו שנאמרים בעולם הזה, בבריאה, ודאי נשמעים וודאי יש להם כוח עצום, שהרי הוא שותף של הקב"ה בבריאה.

שלא הניח דבר קטן ודבר גדול. מאי ניהו דבר קטן? הויות דאביי ורבא, ומאי ניהו דבר גדול? מעשה מרכבה

בחרדת קודש, אנו מבקשים לשאול, בענין לימוד הקבלה, האם ידוע מרבינו, כמה עסק בלימוד זה, אם בכלל?

הגרי"ש שליט"א: אבא למד כל יום בספרי קבלה. הוא היה לומד כל יום אחרי שאמר תיקון חצות, בזוהר ובעוד ספרים. בכללם ספרו של ה'לשם'.

היה לו מנהג מיוחד ששמתי לב, שבאמצע לימוד קבלה, מקפיד שלא לדבר, אבל האמת שהלימוד הזה היה מאוד מאוד נסתר מעינינו, בשנים הקדומות מיד לאחר שאבא אמר את ה'תיקון חצות' בלילה, הוא היה לומד בספרים הללו, והיה מקפיד לסגור את הדלת, הוא לא אהב שנכנסים לחדר אז.

האם הוא רשם הגהות בספרים אלו – ספרי הקבלה?

הגרי"ש שליט"א: דוקא זה מעניין, בספרים אלו, אבא בכלל לא כתב הגהות, זה היה חלק מהענין, שרצה להסתיר את העיסוק שלו בהם, רק בלימודו בזוהר הקדוש עשה מעט תיקונים בשולי הגליון בציונים למקורות חז"ל. גם את ספרי הקבלה הוא היה לומד בסדר מסוים שאינו ידוע לי. לפעמים היה לומד בספר פלוני ולפעמים בספר אחר.

אני זוכר שלאחר שעבר אירוע מוחי, באתי להיות לידו בלילה, ארון הספרים של ספרי הקבלה היה מעל הכניסה מהמרפסת אל הבית, ויום אחד כשהגעתי לבית להיות אתו, פחדתי שיפול וכד' מרוב חולשה, נדהמתי ממש לראות, כיצד לקח את הסולם ועלה בעצמו לקחת את אחד מספרי הקבלה בארון ההוא, זה היה פלא של ממש, כיצד עשה דבר כזה, הרי בקושי ללכת היה יכול, עד כדי כך היה חשוב לו להסתיר את הדבר.

איך מרן קיבל את הש"ס הראשון?

בזווית ארון הספרים של מרן זצוק"ל, עינינו צדו ש"ס קטן הנראה משומש ביותר. ביקשנו בצניעות לשמוע אודותיו, לשמחתנו הרבה נענינו, וכך מספר לנו הגרי"ש שליט"א: הש"ס הזה היה מונח למעלה בגג, אבא למד בו עוד לפני שנים רבות, וכל סדר זרעים וטהרות שבו, מלאים בהגהות ותיקונים על סדר פירוש הר"ש על המשנית, אבא שמעולם לא סבל טעויות ושיבושים, תיקן וסידר כל דבר.

הגרי"ש שליט"א, משתף אותנו בעוד סיפור נפלא אודות הש"ס הראשון שהיה לרבינו זיע"א, ומסירות נפשה של אמו הרבנית ע"ה בענין זה, וכך הוא מספר: כשאבא התחתן לא היה לו ש"ס, הוא לא קיבל לחתונה ש"ס, הם חיו אז בעניות גדולה.

הוא ואמא ע"ה גרו בשכירות, מהרב רוזנגרטן זצ"ל, בדירה ברחוב אור החיים בבני ברק. הדירה היתה משותפת, לארבעה זוגות, שהיו לימים כולם מגדולי ישראל, ביניהם הגר"פ שרייבר והגר"נ קרליץ זצוק"ל. סבא מרן הגרי"ש זצוק"ל שילם מראש את כל דמי השכירות.

אחרי הדירה ברחוב אור החיים, כבר נמצא מקום אחר לגור, והם יצאו מהדירה, אלא שהיה עודף בדמי השכירות. אז סבא אמר שהכסף נתון לאמא במתנה. הימים היו ימים קרים מאוד, ולאמא לא היה מעיל, היה זה אך ברור שתקנה בזה מעיל.

אלא שאימא ע"ה אמרה, אם רוצים לקנות לי מעיל, שיקנו לאבא ש"ס, 'זה המעיל שלי', ובש"ס הזה אבא למד.

זה היה כשעברו לבית הזה, בערך לפני 64 שנים. אגב, לפי דעתי, אבא למד בו כמעט 100 פעמים בש"ס הזה לבדו, שהרי חוץ מחובותיו היו לו עוד סדרי לימוד עם אחרים, וגם למד בשעת כתיבת חיבוריו, ממילא המספר של הש"ס שאבא גמר היה הרבה למעלה משנות לימוד חובותיו.

תורה מתוך הדחק – שנות הרעב

הרב שליט"א הזכיר שאחרי החתונה לא היה אפילו כסף לקנות ש"ס, רצינו לשאול בתקופות ילדותכם, האם היתה רווחה או שמא היתה דחקות, כיצד היו החיים אז?

הגרי"ש שליט"א: האמת שבענין הזה יש מקום להבהיר, ידוע מה שכתוב 'כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו', יש אדם שהכבוד רודף אחריו, אבל הוא נשאר בורח מן הכבוד, כי הכבוד לא מצליח לדבוק בו בשום צורה, אצל אבא זה היה לא רק בכבוד, הוא היה גדול הדור, עם ידיעות שאין דוגמתן, אבל מבחינתו במשך כל חייו, הוא הרגיש כאלו הוא אדם פשוט.

עד סוף ימיו כשהיה ת"ח שואל שאלה, היה מתייחס בכבוד, וכיבד כל אדם, כאילו הוא עצמו אינו ת"ח, וכאילו אינו יודע דברים שאחרים אינם יודעים, אותו דבר גם לגבי עניות, אבא כל חייו הרגיש עני, אף פעם לא היה שינוי אצלו בדרך החיים, פעם שאלו אותו מדוע אינו מזמן על היין, אז הוא השיב בפשטות 'כי אני עני', תמיד הוא חי במצב הזה של כמו אחרי החתונה.

והאמת, שבתקופה אחרי החתונה הם היו עניים מרודים ממש, אמא לא עבדה באותה תקופה, הוא קיבל רק קצת כסף מכולל חזון איש, וסבא הסטייפלער הוא זה שהיה משלם את חשבון החשמל כל החיים, ובאמת בגלל זה אבא מאוד היה חוסך בחשמל…

זכורני, מוסיף הגרי"ש: שכשסבתא, אימו ע"ה, נפטרה, הוא אמר 'מי יחתן לי את כל הילדים?'. אמא שלו הרבנית ע"ה, היא הייתה דואגת לנישואי הילדים. ובאמת היתה לו דאגה מה יהיה הלאה.

גם כשכבר היה רחבות והשיגו כסף פה ושם, הוא היה אומר על זה 'ברוך ה', ה' עזר', אף פעם לא היתה לו הרגשה ש'יש לו', ומה שרק יבקש, יקבל. אף שזו כבר הייתה המציאות, שהרי כך היה, פעם אחת ירד למקוה תחת ביתו, זה היה באמצע הלילה, וראינו שהמקוה טעון שיפוץ וחידוש לגמרי, תוך חודשיים כבר היה מקוה חדש בנוי על תילו, בלי שהוא ידבר מילה, אבל הוא כשלעצמו הרגיש אדם פשוט, אף אחד לא מכיר אותו, אף אחד לא יעשה בשבילו מה שיבקש, הוא אדם פשוט, כך הוא הרגיש באמת, כל המושגים של כבוד וחיי מותרות לא נדבק בו אף פעם.