"כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים"

בארה של מרים הנביאה

באר השפע שנברא לישראל במדבר להחיות נפשות ישראל, בארה של מרים הנביאה אחות אהרון היא מבין העשרה דברים שנבראו ביום שישי בין השמשות, והיא עמדה לישראל בכל הארבעים שנה שהלכו במדבר. 

במיתת מרים פסקה הבאר מליתן מים ובזכות משה ואהרון הוחזרה הבאר כדברי הגמ' בתענית ט' ע"א, שלושה פרנסים טובים היו לישראל משה אהרון ומרים, ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידם באר ענן ומן, עיי"ש. 

שירת הבאר שהיא אחת מעשר שירות שבתורה, מובאת בחומש במדבר פרק כ"ד, ומציינת גם את הנס שהבאר הביאה את פגרי האמורי שניסו לעמוד בין שני ההרים ולהרוג את ישראל. 

כידוע, בארה של מרים שהייתה מלווה את ישראל הייתה בנס, רש"י (פסחים נ"ד ע"א) מתאר את הבאר "עגול כמין כברה היה ומתגלגל עימם לכל מקום שהולכין". בספר התודעה מביא תיאור מהמדרש על הבאר במדבר "והיאך הייתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין – היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה 'עלי באר ענו לה – עלי באר!' והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו". 

כאשר הגיעו לארץ ישראל נגנזה הבאר, בירושלמי ובמדרשים מבואר שנגנזה בים כנרת, וזהו המרומז בפסוק "ונשקפה על פני הישימון" (ירושלמי כתובות ס"ז, מד"ר ויקרא כ"ב ועוד, לעומת זאת בבבלי שבת ל"ה נראה שאפשר לראותה מראש הכרמל, ויש באחרונים שתירצו שהעבירו את הבאר ואכ"מ). 

במדרש מובא שיש אפשרות לראות את בארה של מרים עד היום הזה, וזה לשון המדרש "אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים".  עוד מבואר כי הבאר מכוונת כנגד בית הכנסת הגדול שטבריה (שלפי המקובל עמודיו העתיקים נותרו עד היום הזה). 

נפתחו מעיינות החכמה

סגולת בארה של מרים, מבוארת בחז"ל, שבנס מימיה מגיעים עד היום הזה לכל המעיינות, במדרש תנחומא פרשת חוקת מובא מעשה שהיה, במוכה צרעת ועיוור שירד לטבול במערה ונזדמנה לו בארה של מרים, ירד וטבל ונתרפא מיד מהעיוורון ומהצרעת. 

עוד מובא במדרש על מוכה שחין שאשתו הלכה לשאוב מים במוצאי שבת והגיע אליה ממי בארה של מרים ונתעכבה ורגז עליה בעלה, ושבר את הכד ובכל מקום שנפלו עליו הטיפין נתרפא מחוליו, ועל זה אמרו חז"ל לא עלתה בידו אלא רגזנותו, וצריך אדם לנהוג באורך רוח עם אשתו עיי"ש. 

הרמ"א מביא מהכל בו, שהיו נוהגים בכל מוצאי שבת לשאוב מים אולי יבוא ממי הבאר של מרים, וזה סגולה שכל השותה יתרפא מכל תחלואיו, וזה לשון הרמ"א "וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו [כל בו] ולא ראיתי למנהג זה" עכ"ל. 

הקבלה מפי האר"י הקדוש שנמסרה לתלמידיו

המסורת למקום בו נטמנה "בארה של מרים" הנביאה בים הכנרת, מסורה היא מפי האר"י הקדוש, ומקובלת היא בכלל ישראל, רבי חיים ויטאל זיע"א בספר שער הגלגולים מביא מהאר"י הקדוש שהמקום הוא בים כנרת בין טבריה לקבר רבי מאיר בעל הנס, בדרך אל חמי טבריה במקום שיש דקלים מכוון כנגד המגדל אשר בראש ההר.   

בספר פרי עץ חיים (שער הנהגת הלימוד פרק א') הביא, כשהיה הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת החכמה, אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם יחד לטבריה, והרב ז"ל הוליך להרב רבי חיים בתוך הים של טבריה בספינה קטנה שהיה שם, וכשהיו הולכים בתוך הים נגד העמודי בית הכנסת הישן, לקח הרב ז"ל כלי אחד ומלא אותו מים מבין העמודים, והיה משקה להרב רבי חיים ז"ל, ואמר לו עכשיו תשיג החכמה הרבה, כי המים ששתית היה מבארה של מרים, ומשם ואילך התחיל לכנוס בחכמה זו" ע"כ. (גם בספר נגיד ומצווה שיצא לאור לאחר פטירת האר"י מובא המעשה הזה).