משא שבת עשירי קודש 

מרבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א

שנמסר במעמד המרכזי במוצאי שבת

פותחים בכבוד האכסנייה

פותחים בכבוד האכסנייה, ראשית הוא שבחכם, אתם גיבורי החיל, שלמדתם להתרומם ולהתעלות מעל הכלל, להיות פשוטו כמשמעו חילו חלקו ונחלתו, ואולי דווקא עתה כשיוצאים מהשגרה אנו מתבוננים יותר בגודל המעלה של כל אחד ואחד מכם, ואף שלא רואים עתה כ"כ את המעלה הזו, אבל בעוד שנים, אף לא רבות, יראו על כל אחד שזכה להיות חילו חלקו ונחלתו, כמה התרומם הוא. 

בפרשה שלנו מצווה משה לומר לישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלו הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" וזה היה הציווי למשה שכך הוא ידבר אליהם, לדרוש מעיקרא את הרוממות יותר מכולם, להיות אחרת מכולם מרוממים מכולם, וב"ה זכינו שבישיבה בכל תחום הן בעמקות התורה הן בעיונה הן בידיעת התורה הן בעמלה בנקיות, אין אנו מסתפקים, דורשים אנו עוד ועוד ועוד, זה הוא רצון ה' וזה הנחת רוח שלו. 

ראוי להעלות גם זכר הטוב ולהודות לאלו שראויים להכרת הטוב תמידית ובפרט על השבת הנפלאה הזו, הרב ר' נפתלי מסלו שיחי' שבכל ימות השנה רואים את ליבו מלא אהבה לעמלי התורה ולבני התורה, בכל השנה כולה אנו רואים במסירות העצומה שלו יותר מהמסירות את האהבת תורה שלו, כפשוטו. כן ראוי וצריך להודות למנהל הישיבה הרב ר' יונתן פוקסמן שליט"א על מסירות הנפש שלו בכל ימות השנה בדאגה לכל צורכי הישיבה והתלמידים ובפרט על השבת הזו שחלקו עצום מנשוא בזה, וגם צריך להודות להרה"ג ר' מיכאל סטפנסקי שליט"א שקנה שביתה במקום זה, ועמל וטרח על כל פרטיה ודקדוקיה של השבת הנפלאה הזו וראוי לתת לו הודאה על השבת הזו ועל כל הדאגה והעמל בכל השנה כולה, וגם הרה"ח שמעון לוינגר שליט"א שזכה לסייע בגאולת הישיבה בטעלז שיזם ופעל רבות לשבת הנפלאה הזו והוא עמד על הרעיון הזה, על כולם ראוי הודאה גדולה ועצומה. 

חילו חלקו ונחלתו של הקב"ה

ידוע לכולנו דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל על שבט לוי שלא זכה בנחלת ארץ ישראל ולא בביזת המלחמה, ויש ללמוד הרבה את דבריו, ונעמוד על כמה נקודות. 

ראשית דברי הרמב"ם הם על כך שאין בן לוי זוכה בנחלה בארץ ולא בביזת המלחמה, ומדוע? וכי יש איסור שיהיה לכהן ולוי קרקע? והלא לא שמענו בשום מקום שתלמיד חכם פחיתות הוא לו להחזיק קרקע או לקחת ביזת המלחמה, ואלא ביאור הדבר הוא, כי אליבא דאמת אין שום חיסרון בהחזקת קרקע או בביזת מלחמה כשלעצמו, אבל שבט לוי שהובדלו לעמוד ולשרת את ה' והרי ה' הוא נחלתו, הרי הם חיל ה', אם הוא מחזיק 'עם אחיו' בנחלה הרי חסר לו בחיל ה', אם הוא עם אחיו ומחזיק בכוח גופו, הרי חסר לו בהבדלה לחיל ה', כי מי שהוא בחיל ה', הוא מרומם מהכל, הוא מובדל מהכל. 

מוסיף הרמב"ם "ולא רק שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מישראל אשר נשאו ליבו והבינו מדעו" – ורואים אנו כי אין מספיק לכך נשיאות לב אלא צריך גם הבנת מדעו, צריך גם בינה והתבוננות בשביל להשיג עומק הענין. וממשיך, "לעמוד לפני ה' לשרתו ופרק מעל צוארו עול חשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם" – אין המדובר בחשבונות שאינם ראויים, אלא מדובר בחשבונות המותרים, חשבונות לכתחילה, אבל עדין, מי שהוא חיל ה' הוא מרומם מזה, הוא אינו כמותם, הוא נחלת ה' בלבד, ותו לא.

ממשיך הרמב"ם "הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים" – כתוב כאן הבטחה נפלאה, שמספיק לו ה' דבר המספיק לו לעבודתו, הקב"ה דואג לו בשונה מכל הדאגה לכל העולם כולו, וכמו כ"ד מתנות כהונה לכהנים, הקב"ה דואג לו בשונה מההנהגה הכללית, יש לו הנהגה מיוחדת ונפלאה, יותר מאחרים אף שגם אחרים – כולם אהובים כולם ברורים. 

חיל ה', חלק ה' ונחלת ה', הם המרוממים והמובדלים מכל העם, הם אלו שהתבדלו ופרשו מכל העולם להיות חלק ה', אף דברים שאינם אסורים כלל, אף דברים שלאחרים הם לכתחילה, אך לאלו שהם חיל ה', אלו שהם קודש הקדשים, הרי הם מובדלים מכל חשבונות הרבים האחרים, מכל החיבורים להוויות העולם, ולהם הדבר הזה הוא חיסרון. ומנגד, כמה עצומה היא כל תוספת היבדלות מהעולם וכל תוספת ניתוק, כמה השקעה יותר בלימוד היא, הרי תוספת הבחירה הנפלאה הזו, שאתם זכיתם לה, היא להיות בזכיה שבודדים בעולם זכו לה, להיות לגיונו של מלך, להיות חילו של ה', ולקבל הבטחה מהקב"ה – "ה' הוא נחלתו". להיות בשייכות מיוחדת לקב"ה יותר מכל העולם כולו, ואף יותר משאר אחיו. כמה גבוהה היא הדרגה הזו.

ב"ה, כולם אהובים כולם ברורים, אבל אתם זכיתם להיות גם גיבורים, גיבורי החיל, זכיתם להיות בדרגה אחרת מרוממת ונעלה יותר, ובעז"ה אתם בוודאי תגדלו לתלמידי חכמים בדרגה מיוחדת, יש לי תשוקה ורצון אחד, שתגדלו תלמידי חכמים! ואלו ששייכים לחלקו חילו ונחלתו הם יזכו בוודאי להיות תלמידי חכמים, ואשרינו שזכינו לכם. ראוי לכם להיות ויגבה לבו בדרכי ה', ראוי לכם לשמוח על חלקכם העצום. 

. הקב"ה מקשיב לאסיפת החיזוק הזו

ברצוני להוסיף, כתוב בפסוק "אז נדברו יראי ה' ויקשב ה' וישמע". כתוב כאן דבר נפלא, שכאשר יראי ה' נדברו, כשהם נאספים ונדברים ליראת ה' הרי הקב"ה שומעם בזמן הזה, והרי בפסוק הזה יש כאן הבטחה שהקב"ה מביט על הקיבוץ הזה שמתאספים לרוממות המיוחדת הזו של קירבת ה' ועמל התורה בבחינת חילו חלקו ונחלתו, הרי זה זמן מיוחד שהקב"ה שומע. וכתוב כאן לא רק שהקב"ה שומע אלא הקב"ה "ויקשב" וזה בודאי דבר נשגב עד מאוד. ברגעים הגדולים האלה תבקשו מהקב"ה את קרבתו תבקשו מהקב"ה, בודאי זו שעת רצון מסוגלת, בזכות הנדברו הנפלא הזה. 

על מה ראוי לבקש? שמעתי פעם מת"ח אחד שאמר בפני מרן שר התורה זצ"ל והייתה נהרה על פניו, כתוב בעת שנפקדה רחל קראתו יוסף על שם שיוסף ה' לי בן אחר, והדבר לכאורה מתמיה, הלא כל כך הרבה שנים והמתנה וציפייה היו לרחל עד שקיבלה את המתנה הזו, והלא ראוי היה שתאמר על זה הודאה ושבח ושירה, ואילו רחל בשעה הזו מבקשת עוד, הלא זה דבר תמוה שנתן לו חבירו מתנה, והוא משיבו שיתן לו עוד.

אלא הוא אמר, מדוע רחל רצתה ילד? היא רצתה ילד כדי להשתעשע איתו? בודאי שלא, היא רצתה בנים כדי להקים את כלל ישראל, היא רצתה כדי להקים את שבטי קה. כתוב כאן איך מודים לקב"ה על רוחניות? בכך שמבקשים עוד, שאנחנו רוצים עוד. 

אינני יודע כמה פעמים היה המצב הנפלא הזה של "נדברו" יראי ה', שנדברו לדבר כה נעלה וכה נשגב, למעמד שכולו אומר אנו נחלתך ואתה חלקינו, והבקשה עכשיו שלנו היא על רוחניות, על עוד עמל התורה, על עוד זכיות בתורה, על גדלות בתורה, ועל כל מה שאנו צריכים – והקב"ה מקשיב ושומע, ויש לו נחת רוח.