חיזוק עצום בישיבה הקד' עם תחילת זמן אלול בכינוס רבותינו ראשי הישיבה והמשגיח שליט"א שהתקיים בתחילת הזמן בהיכל הישיבה, למען העמדת תקנות הישיבה ולחיזוק חבורת ה"עשירי קודש" שנכנסה לשנתה השניה בסייעתא דשמיא.
במעמד עוררו רבותינו ראשי הישיבה שליט"א על 'תקנות הישיבה' לשמור על הניתוק והבלתי לה' לבדו שקיים ב"ה בישיבה מיום הקמתה, כשהיא נוסדה הרחק ממקום יישוב, למען והיו מבקשי ה' יוצאים אל מחוץ למחנה לקבל תורה, כשבכלל זאת, קראו רבותינו שליט"א לתלמידים שזו להם עתה שנתם הראשונה בישיבה, להצטרף לחבורת ה"עשירי קודש" שקיבלו על עצמם שלא להחזיק מכשיר פלאפון כלל וכלל, עד יום חתונתם בעז"ה.
ואכן בס"ד הצטרפות עצומה נרשמה לחבורת ה"עשירי קודש", כאשר בני המשמר הנכנס, מצטרפים לרוב מניין ובניין של תלמידי הישיבה הקד' נ"י, שזכו לקבל על עצמם את החיזוק המיוחד והמרומם הזה, שלא להחזיק מכשיר פלאפון כלל וכלל עד חתונתם בעז"ה, ולהשקיע עצמם בעומקה של תורה ללא שיור וללא מפריעים כלל.
כזכור, חבורת ה"עשירי קודש" נוסדה בחודש אלול תשפ"ג, על ידי רבינו ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א, ובה קיבלו על עצמם תלמידי הישיבה הקד' להתאגד בחבורת קודש, שלא להחזיק בשום קשר עם העולם החיצון ודברים שיכולים להסיח את הדעת מהלימוד, בס"ד הרעיון נחל הצלחה גדולה מאוד, כשרוב מניין ובניין של בני הישיבה נ"י הצטרפו לחבורה מופלאה זו, וזכו לתוספת נעלה בבניית שיעור קומת התלמיד חכם, ברוממותו ובעלייתו.
עתה לקראת שנתה השניה של החבורה, ועם הצטרפות התלמידים שזו להם עתה שנתם הראשונה בישיבה, נערך בתחילת הזמן כנס חיזוק מיוחד בראשות רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים שליט"א, רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים מרדכי שליט"א, מורינו המשגיח הגאון הצדיק רבי יוסף דיויס שליט"א ורבני הישיבה שליט"א, מרבינו ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א נבצר מלהשתתף עקב נסיעתו מעבר לים למען הישיבה הקד'.
רבותינו שליט"א, העמידו וחיזקו את בריחי ושערי יסודות הישיבה הקד' – בעסק התורה בשקיעות בלימוד ללא מפריעים וללא שייכות להבלי העולם החיצון, כי אם להיבדל לפני ה' ולעסוק בעמקותה של תורה, בידיעתה, וביגיעה על עמקי סודותיה, מתוך שקיעות וניתוק מהמפריעים השונים ומכל חיבור חוץ לבית המדרש.
להצלחה בתורה צריך התמסרות שלימה
רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פינשטיין שליט"א האריך בדברי חיזוק ורוממות ואמר בתוך דבריו "המכשירים האלה לא נותנים להתנתק מהבלי העולם, הם לא נותנים להיות שקוע בעומק העיון, אם אי אפשר להתנתק מהבלי העולם בחוץ זה מפריע גדול. הענין של הישיבה זה מחיצות של קדושה מהעולם, הישיבה זה רחובות של תורה, וכשיש את המכשירים האלה שזה מחבר לבחוץ וזה עושה שייכות לבחוץ, אפילו עצם הפת בסלו זה מפריע גדול, למה הדבר דומה לאילן שנטוע במקום קדושה ונופו נוטה למקום טומאה. להצלחה בתורה צריך התמסרות שלימה, להיות שקוע בקושיא ובתירוץ. להיות מסור לתורה".
"כתוב בחז"ל מלמד שיהיו עיניו וליבו ואוזניו מכוונים לדברי תורה, הזיידע אמר, שיש שלושה חלקים בתורה, תורה שבכתב אי אפשר לאומרה על פה ולכן צריך עיניו, אוזנו זה תורה שבעל פה זה קבלה מרב, וליבו זה החידושים שהוא מחדש בליבו. על כל פנים מבואר שצריך את כל כוחותיו, עיניו, ליבו ואוזניו לתורה, וזו הדרך והצורה לגדול בתורה".
"החבורה הזו זה דבר גדול עד מאוד וזכות גדולה מאוד, לא להיות עם איזה חיבור לבחוץ, להיות כולו כולו בתורה, והקבלות והתקנות האלה שקיימות בישיבה, רבים רבים קיבלו על עצמם, ואנו נשמח מאוד מכל אלו שמצטרפים לדבר הגדול הזה".
בסיום הדברים אמר רבינו ראש הישיבה שליט"א: "כתוב בגמרא שאחד שיושב ולומד דברי תורה הקב"ה יושב כנגדו אבל שניים נכתבו מילייהו בספר הזכרונות, וזה תרי מיכתבי, על אחת כמה וכמה בחבורה גדולה כזו. ויש בה מעלה מיוחדת, וכמו ששמעתי מכבוד אבי מורי זצ"ל, ששמע מהמשגיח רבי ירוחם זצ"ל, שמחד זה מעלה גדולה להתנדב מעצמו, ומאידך להיות מחוייב זה גם יסוד גדול בעבודת ה', ואמר שאין זה סתירה, אלא שהוא מתנדב ומכניס את עצמו למצב של הכרח. וזה כאן האופן של התנדבות שמקבלים על עצמם להכניס עצמם למחוייבות גדולה, וזה דבר נפלא ואנחנו מחכים ושמחים בכל אחד ואחד מבני החבורה שמצטרף לזה להתנדב באופן של מוכרח, ונזכה להיכתב בספר הזיכרון לחושבי שמו, ויזכו לברכה והצלחה".
לעילוי נשמת
רטט חלף בהיכל הישיבה בהגעתו של רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א שהגיע מספר שעות לפני הלוויתו של אחיו הגדול, ראש ישיבת טעלז בריברדייל ניו יורק, הגר"א אוזבנד זצוק"ל, דממה אותה היה ניתן לחתוך באויר, שררה בהיכל הישיבה, עם כניסתו של רבינו ראש הישיבה שליט"א, כשמשמעות עצומה אדירה – אותה לא ניתן להסביר – מחלחלת בגודל השעה, לכל באי היכל.
רבינו ראש הישיבה שליט"א פתח בדמע כשקולו נשנק: "מובן מאיליו שכרגע, מאוד קשה לי לדבר. צריך יישוב הדעת ואין לי עכשיו. אבל אני חושב לעצמי אולי לעשות עוד דברים לעילוי נשמת".
בהמשך הדברים אף הוסיף ראש הישיבה שליט"א בחשיבות העצומה של הקבלה בערב יום הדין, שהקבלה הראויה היא לעסוק בתורה בשקיעות מוחלטת בהצטרפות לחבורת העשירי קודש והוסיף בבכי: "אנחנו עומדים לפני יום הדין, יום השם הגדול והנורא. אני לא זקוק לתזכורות והמחשות על מה שקרה בראש השנה תשפ"ד, אינני צריך שיסבירו לי שמה שכתוב בנתנה תוקף הוא הלכה למעשה…".
בהמשך הדברים הרחיב רבינו ראש הישיבה שליט"א בגודל וחשיבות הענין והביא בדבריו מעשה שהיה עם מרן הגרא"מ שך זצוק"ל וסיפר: "כשלמדתי בישיבה, היה בחור מופלג אחד שהיום הוא ת"ח מופלג ומובהק, ובישיבה הוא היה מאוד מקורב למרן רבינו הגרא"מ שך זיע"א, וגם הוריו היו קרובים למרן, והוא היה בן עליה מאוד גדול וברוב התמדתו היה ישן מעט מאוד בלילה, ההורים שלו סיפרו זאת למרן וביקשו שמרן ישפיע עליו בענין הזה. מרן הרב שך קרא לו, ושאל אותו כמה אתה ישן בלילה? והשיב לו כך וכך, מרן הרב שך אמר לו, לא זו הדרך, בחור צריך לישון כמו שצריך ולאכול כמו שצריך, אחרת לא תוכל ללמוד כמו שצריך".
"הבחור שאל את הרב שך האם ראש הישיבה בצעירותו ישן יותר, אז הוא אמר אתה צודק, אבל אי אפשר להשוות בין הזמנים שלנו לזמנים של פעם, אז העולם היה יותר רגוע מהיום, הוא הביא דוגמא, אדם היה יושב בעיירה אחת ולא ידע מה קורה בעיירה הסמוכה, אז היה יישוב הדעת והיו יותר כוחות הגוף וכוחות הנפש, אז היה יכול להתקיים בפחות שינה".
"אבל היום, והוא דיבר לפני ארבעים וחמישים שנה, התקשורת כל כך מפותחת ולא שייך שיקרה משהו בעולם ולא יידעו מזה בתוך חצי שעה, ולכן אין לנו את היישוב הדעת שהיה פעם, ואנחנו צריכים יותר מפעם כוחות הגוף וכוחות הנפש".
"אם נתרגם את הדברים, הקב"ה זיכנו להיות במקום שאנחנו מקבלים את מנוחת הנפש ויישוב הדעת ללמוד ולהיות שקוע בסוגיא, ומקבלים כל מה שצריך ברוחניות וגם בגשמיות, רק תשב ותלמד. אם האדם מכניס לעצמו ידיעות בידיים ממה שקורה בחוץ, אז הוא ייתבע על זה שהוא מכניס לעצמו את הדברים האלה, במקום להכניס לעצמו עוד הבנה בתוספות, מדוע גרמת לעצמך להיות נצרך ליותר כוחות גוף ונפש".
הקב"ה זיכנו כאן לישב בגן עדן בעוה"ז, רק לשבת וללמוד
"ומידה טובה מרובה. הרי יש פה דבר נפלא, ומרובים העושים את המצוה ב"ה, מאות, מאות רבות, של בחורים חתמו והצטרפו לזה. והבחורים החדשים יכולים לשאול כל אחד שחתם, שיעיד, שהרי זה כולו רווח ממש, אין בר דעת שלא יאמר שאין משמח מהחתימה ומהקבלה הזו, גם מהדבר עצמו שעמדת בקבלה הזו, וגם מההתנתקות הזו מהעולם החיצון, מהדברים המסיחים והמטריפים את הדעת, הוא קיבל יישוב הדעת. אני יכול לומר באופן אישי, שחוזרים מהישיבה לעיר יש נטילה מסויימת של היישוב הדעת, מודעות וכדומה שזה מפריע ליישוב הדעת, אנחנו נמצאים כאן בגן עדן, הרי שולחן והרי אוכל, רק תלמד ביישוב הדעת ותעשה מה שצריך בשמחה ובטוב לבב".
רבינו ראש הישיבה שליט"א סיים את משאו: "דבר פשוט הוא שזו קבלה עצומה לזכות ביום הדין, אנחנו מגלים בזה גילוי כלפי שמיא, רבש"ע, אנחנו רוצים להיות דבוקים בתורתך, אנחנו רוצים את יישוב הדעת לדעת את תורתך הקדושה, שהקב"ה יעזרנו שכל אחד יעשה בדעת מה שהשכל מחייב, ונזכה בעז"ה שהאלול יהיה כמו שצריך, ונוכל לבוא לראש השנה עם משהו בידיים".
"אם נגיע עם הקבלה הזו, נגיע לא רק עם הקבלה, אלא נגיע עם עוד כמה דפי גמרא יותר, עם ידיעת התורה יותר, עם שמונה עשרה יותר בכוונה, עם כל חלקי עבודת ה' ברמה גבוהה יותר, והקב"ה יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים וארוכים בתוך כל עמו בית ישראל".
אי אפשר לתאר את אוירת העליה והרוממות המיוחדת שהיה בישיבה למרות כל המצבים שהיו השנה
לאחר מכן נשא דברים מורינו המשגיח הגאון הצדיק רבי יוסף דיויס שליט"א שהעמיד את תקנות הישיבה הסייגים והגדרים, ובין דבריו העיד: "מתוך הידיעה אני אומר, ממה שאני שומע מהבחורים היקרים שהצטרפו, ובאמת כולם יודעים את זה, שהאוירה שהיתה בישיבה השנה, שאפשר לומר שזה היה כנגד הסיכויים בדרך הטבע, שהרי עברנו הרבה דברים ומצבים השנה, אבל כאן בישיבה הייתה אוירה של רוממות מיוחדת ונפלאה שאין לתאר, אוירה מיוחדת של התעלות, יגיעה והתמדה, זה היה משהו מיוחד, ורבות מזה ודאי נזקף לענין הגדול הזה".
מורינו המשגיח שליט"א, עמד בדבריו גם על גודל האחריות המוטלת על הכף בענין הקדוש הזה, ועמד על תקנת הישיבה, שגם מי שמאיזה סיבה לא יכל להצטרף לחבורה, שמתקנת הישיבה שאין לשוחח במכשיר כל שהוא ברחבות קריית הישיבה כלל, אלא אך ורק בחדר בפנימייה, והוסיף: "צריך לדעת שזה אחריות גדולה מאוד, הדבר הקדוש הזה והאוירה המרוממת הזו שזכינו שיש כאן בישיבה, חס ושלום לפגוע בדבר הקדוש הזה, וגם אלו שלא הצטרפו לזה הרי שיש להם אחריות מיוחדת על האוירה בישיבה שלא לפגוע בזה".
"ואלו שהם בחבורה הזו, וודאי כולו קודש והוא זוכה להתנתקות מהחיבור לעולם החיצון ושקיעות אמיתית, ויש לו אוירה אחרת ומרוממת, ההנהגה הזו שלא צריך לדעת כל דבר ולהיות מחובר למה שקורה, הרי אין ספק כמה זה מרומם ומיוחד. וכמה תוספת יש מזה בשקיעות בלימוד. יהיה לו רוממות מופלאה, הרי כולם מעידים על זה ב"ה, והקב"ה יעזור שנזכה להמשיך במעלה ובדבר הנפלא והקדוש מאוד הזה, ותימשך בישיבה ההנהגה המרוממת עד מאוד הזו בעז"ה, ונזכה לשנה טובה ומתוקה".
המעמד המיוחד ננעל בחיזוק וברוממות עצומה, בהצטרפות התלמידים שזו להם עתה שנתם הראשונה בישיבה לחבורת עשירי קודש, להוסיף ולהרבות בשקיעות בתורה, בניתוק מהבלי העולם החיצון, ובהשמעת קול התורה ועבודתו כרצונו יתברך – בלתי לה' לבדו.