וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר (י"ב כ"ב)
וברש"י "מגיד מאחר שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולילה רשות למחבלים הוא שנאמר בו תרמוש כל חיתו יער".
והוא גם סוגיא בהכונס תאני רב יוסף וכו' כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים וכו', ובתר הכי איכא עוד מימרא דרב יהודה אמר רב לעולם ייכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר ואתם לא תצאו וכו' וכאן הרכיב רש"י ז"ל שני הלימודים יחד. ובגמרא שם איכא עוד ברייתא ת"ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו וגו', ומסיק שם דאפילו ביום מקרא דלך עמי בא בחדריך.
ונראה לי כי בודאי חשש כאן הקב"ה לקטרוגו של המשחית כי מכיון שהמשחית שולט אף שהנגף במצרים היה ע"י הקב"ה בעצמו מ"מ גבר אז גם כוחו של המשחית לנגוף במצרים וממילא אינו מבחין בין צדיק לרשע.
אבל עדין קשה מי גרע היציאה לחוץ מביתו של מצרי? והרי למדנו דאפילו ישראל והוא בביתו של מצרי ניצול כמש"כ רש"י בפסוק י"ג, עיי"ש, הרי דהדם על המשקוף ועל שתי המזוזות אינו מגן דווקא על אלו שבפנים אלא מצוה זו מגינה אף על בני ישראל שבבית המצרי, ועל זה משני דאה"נ היציאה לחוץ גרעה כי בלילה רשות למחבלים והם יותר בחוץ כמש"נ בו תרמוש כל חיתו יער, וכיון שכך הטבע בברואים למטה הרי זה מן השורש למעלה, והבן. (ומ"מ לא אמרו שלעולם לא יצא איש בלילה בחוץ, כי בשעה שאין מידת הדין שולטת אין להקפיד).
ומזה למדו גם יתר הלימודים שהיוצא לדרך לא ייצא בלילה שהדרכים בחזקת סכנה, וגם כשדבר בעיר לא ייצא בלילה שהלילה רשות למחבלים, ולא עוד אלא ממקרא אחר למדו שאפילו ביום לא ייצא בעידנא דריתחא משום ששליטת המשחית הוא בחוץ יותר מבבית, אולם במכת בכורות לא היה עידנא דריתחא כי אדרבה הרי בחמלת ה' על עמו ומאהבתו אותם הוציאום ממצרים לכן לא גדלה הסכנה אלא בלילה.
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל)
