מלכה ושרי' בגויים אין תורה (איכה ב'), ופירש בתרגום: מלכא ורברבנהא גלו ביני עממיא על דלא נטרו פתגמי אורייתא כאילו לא קבילו יתה בטורא דסיני. והדברים נפלאים מאוד, אין המדובר על ביטול לימוד התורה אלא על שינוי צורתה של תורה, אמנם למדים תורה אבל אין זו אותה התורה שקיבלו מסיני. וכשתחלש בקרב לומדי התורה זו התחושה שאין תורה אלא כנתינתה מסיני בזה הוא שורש המרי. בתקופתנו התחילו לתת צורות חדשות לתורה ולשם "ישיבה" שלא כפי מה שקיבלנו מאבותינו ובכלל זה מה שצעירים חושבים עצמם ראויים ומסוגלים לקבוע צביון דברים ולחלוק על דברי רבותיהם הבנויים על מסורת הדורות.
ומכיון שזה הוא הפגם הרי אין למצוא התיקון אלא בלימוד התורה כנתינתה שאז, רק אז, תהיינה מצוות ד' צינורות לשפע אמונה. המקונן אמר "קומי רוני בלילה לראש אשמורות" פירש בתרגום: קומי כנישתא דישראל דשריא בגלותא עסוקו במשנה בלילה ארום שכינתא דה' שרייא לקיבליך ובפתגמי אורייתא בשירוי פרפרא. "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' ", שדיא הך מיא עקמומיות לביך והדרי בתיובתא וצלאי בבית כנשתא כל קבל אפי ה'. בה במידה שמתחזקים אנו בחשכת ליל גלות ללמוד התורה כנתינתה, חשים אנו שעומדים אנו לפני ה' ואז הננו מסוגלים לפשט כל עקמומיות שבלב ולחזור אליו בתשובה, וכן סדרו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילה: השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך.
למדונו רז"ל בפתיחה לאיכה 'אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בא"י דע שלא החזיקו בשכר סופרים ושכר משנים שנאמר על מה אבדה הארץ וכו' על עזבם את תורתי' עיי"ש, כוונת המדרש לפרש לנו שהחורבן נובע לא מביטול התורה בלימודה אלא מחוסר הכרה בערכה של תורה, שלא יכירו שאך ורק בתורה נמצא משוש ליבנו ומגן ישענו ומתוך כך לא ידעו להחזיק ולהוקיר סופרים ומשנים שבדור, שאמנם לומדים תורה אבל לא כנתינתה מסיני, והם הם דברי ר"י ז"ל שהביא הר"ן בנדרים פ"א ע"א.
(מרן הגר"מ גיפטר זצ"ל)
