מצינו שנגאלו במצרים בזכות התפילה וכמש"נ וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י, ולכאורה מה שייך תפילה על כך כיון שיש זמנים קבועים, וזה לא קשיא דבאמת את גלות מצרים עצמה היה אפשר לחשב בכמה אופנים או מלידת יצחק או מירידת יעקב או מעצם השיעבוד וזה גופא מה שחמל ד' וחישב את הקץ מלידת יצחק נעשה ע"י תפילה.
והנה עה"פ לישועתך קויתי ד' מבואר שם בתרגום יונתן בן עוזיאל דאף שנסתם מיעקב זמן הקץ ולא היה ביכולתו לגלות לבניו מ"מ מכיון שידע יעקב את קושי הגלות ויסוריה התפלל על הקץ, יעו"ש. ומדברי התרגום יונתן בן עוזיאל מבואר שהתפילה הי' על הגלות האחרונה ועל אודות משיח בן דוד ולא על גאולתם ממצרים, וכן מצינו תפילה על הגאולה בב"מ פ"ה ע"ב במעשה דאליהו יעו"ש.
ויש להעיר דבשלמא מה שמצינו תפילה על גלות מצרים הוא כלדעיל, דהתפילה היא שיהיה חשבון זה ולא אחר, אבל בענין הגאולה דמשיח בן דוד צ"ע שהרי ישנם ב' קצים של 'בעתה' ושל 'אחישנה', לא זכו בעיתה זכו באחישנה, וא"כ מה שייך בזה תפילה. (לולא שנפרש דהתפילה היא שיעיר ד' אותנו ממרום שנעשה תשובה ואז תהיה הגאולה ע"י אחשינה).
עוד יש להעיר דהנה ענין ביאת המשיח נקרא בשם "ישועה" וכן מצינו בתפילה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום" ובפשטות י"ל משום שזו הישועה האמיתית ע"י ביאת המשיח וקץ הגלות, אבל באמת מצינו לשון ישועה גם בשאר ענינים וצריך להבין מהו המושג ישועה, כן צריך להבין מה הכונה ב"מהרה תצמיח" מהו המושג של "מהרה".
ונראה ביאור הדברים, דבאמת יש לדייק לשון הגמ' שם תקפיה ברחמים, ונראה שבתפילה יש ב' כוחות, א. תפילה רגילה בכוחה לעורר הכוחות הנמצאים בטבע, היינו הכוחות המסודרים בבריאה שאנו קוראים טבע וזהו ענינם של התפילות לרפואה ולהצלחה וברכה, שישנם כאלו בסדר הבריאה רק צריך לעורר כוחות אלו על מנת שיתגשמו בנוגע ליחיד שמבקשים עבורו. ב. ענין של תקפיה ברחמים, כוח תפילה שבכוחו לשנות סדרי הבריאה, ומצינו כעין זה במשה רבינו שאמר ואתחנן אל ד' ועיין בדעת זקנים מבעלי התוס' שהתפלל תקט"ו תפילות כמנין ואתחנן שהתאמץ בתפילה משום שבא לשנות הסדר שהוקבע שיהושע יביאם לארץ, ולזה צריך תקפיה ברחמים – התאמצות בתפילה.
ואף שתפילה כזאת לשנות סדר הבריאה בודאי שמתפללים להנהגה במידת הרחמים, מכל מקום לא סגי בזה גרידא כיון שבאופן כזה בודאי מידת הדין מקטרגת ולכן צריך להתפלל למיזוג המידות של דין ורחמים ולכן מצינו במשה שנאמר בו ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר ד' אלוקים, דמתחילה הזכיר רק ד' מידת הרחמים, ואח"כ הזכיר ד' אלוקים – שיתף גם מידת הדין (ועי' ברש"י רחום וחנון), והיינו משום דלשנות סדרי הבריאה שמידת הדין מתנגדת לזה צריך להתפלל לב' המידות ביחד.
ובזה יש לבאר דברי חז"ל בסוטה "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא וכו' ועל מה יש לנו להישען על אבינו שבשמים", ולכאורה היה צריך לומר "על מי" ולא "על מה", ויש לפרש לפי המבואר בסנהדרין מי מעכבת מידת הדין מעכבת, היינו שאף שלא בא עדיין הזמן של בעיתה וגם טרם בא הזמן של זכו אחישנה, אבל מ"מ בכוח התפילות לגאולה יכולים לשנות הסדרים שתבוא הגאולה שלא בזמנה אף בלא זכו, אבל מידת הדין מקטרגת שלא לשנות הסדרים, ולכן שואל על מה יש לנו להישען שנזכה לגאולה בימינו אף שלא זכינו ואף שאפשר הוא קודם הבעתה, ועל זה קאמר "על אבינו שבשמים" היינו מידת כרחם אב על בנים שבכוחה להמתיק הדינים לשתף מידת הרחמים עם מידת הדין כמו באב שמרחם על בנו אף בשעה שמותח דין עליו, ולזכות להנהגה כזו יכולים על ידי תקפיה ברחמים, לא על ידי תפילה רגילה אלא על ידי ריבוי והתאמצות בתפילה.
ונראה דהנהגה זו נקראת "ישועה", התגברות מידת הרחמים על הדין וכמבואר בתהילים ואני תפילתי לך ד' עת רצון אלוקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך, היינו שע"י תפילתי למידת הרחמים בעת רצון, אפילו מידת אלוקים מידת הדין, ע"י ברוב חסדך, התגברות הרחמים שלא רגילה, ענני, וזהו ישעך, זוהי הישועה שלך.
וזהו הפירוש בתפילה את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, "מהרה", היינו שלא בעיתה ובלי זכו, כי לישועתך קוינו כל היום, זו המידה וההנהגה של ישועה, התגברות כוח הרחמים על מידת הדין המתנגדת להנהגה כזו.
(מרן הגר"ב סורוצקין זצ"ל)
