במדרש רבה, כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי וכו' א"ל הקב"ה נוצר תאנה יאכל פריה בנים ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הרבה לשרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא היה פורס המחצלאות והואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל עיי"ש.
נפלא הדבר, להיות רבן של ישראל לא מצאה התורה סגולה אחרת מזה ששירת את משה, וסידר את הספסלים והמחצלאות בבית הועד, שלא גדלותו בתורה הביאתו לזה אלא על היותו נוצר תאנה, שהשתדל בשמירת התאנה בכלל, אתמהה.
והביאור הוא אף כי אפשר הדבר שאדם ידאג לפרטים חשובים ומועילים זה עוד לא מראה על המסירות המלאה לקידוש שם שמים, אבל אם עצם הענין חשוב לו באמת, אז כל דבר הכי פעוט אם רק יש לו שייכות לענין הנשגב להשלימו ולהשפירו הרי זה חשוב בעיניו מאוד ודואג לזה וזה מסמל גדלותו ושיעור קומתו של האדם בעניני קידוש שם שמים, וכמו שמצינו עבודה המסורה לבני אהרן (מנחות יח) כל כהן שאין מודה בה אין לו חלק בכהונה, דהיינו כל עבודה אפילו הכי קטנה אם אינו מחשיב אותה א"א לו להיות חלק אפילו בחשובות ואין לו חלק בכהונה בכלל. ובאמת עיקר העבודה של האדם להעלות את כל הענינים אפילו הכי נמוכים למדרגת קדושה וזה סדר הקורבנות וכל הדברים בחיי האדם אם באים הם מכוח התורה עם יראת שמים נאים הם לאדם ונאים לעולם.
זהו הביאור במה שהמליצו חז"ל על יהושע נוצר תאנה יאכל פריה, שכן סוד הצלחתו של הנוצר תאנה הוא במה שמבין כי מדבר קטן יכול לצאת דבר גדול והולך ומטמין התאנה באדמה על דעת שיצא ממנה עץ גדול ולכך זוכה הוא לאכול את פריה.
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל)
