וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה וכו' וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲוּוּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף (י"א ד-ז)
פרעה כבר ידע שמתקיימים דברי משה, ואף על אלו המכות שהתפלל משה עפ"י בקשת פרעה, היינו רק שלא תימשך המכה הלאה, אבל מה שלקה לקה. וחזינן דאפילו הכי לא ביקש פרעה ממשה שלא תבוא המכה, ואפילו שעד שיספיק פרעה לקרוא למשה ימותו כל הבכורים, מכל מקום לא נכנע למשה רבינו ולא אמר לו כלום והניחו לצאת. והוא הפלא ופלא על מה סמך פרעה בסכנת נפשות דידיה. וחזינן מכאן כוח גאוותו שלא הניחתו להיכנע אף נגד מלאך המוות.
(מרן הגר"א אוזבנד זצ"ל)
