הכוונה שהקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, אינה כמו שנראה לנו שאך ברא עלמא ע"י הסתכלות בתורה, ובזה נגמרה הבריאה ע"י התורה, אלא המובן של ברא עלמא הוא, שכל עניני הבריאה מתחילתה ועד סופה עד קץ הימין נכללו ונשרשו באותיות התורה, ובאים לידי גילוי משך כל ימי שית אלפי שנין של קיום התורה.
והנה ידוע ומבואר בספה"ק שכל התורה שבעל פה שקיבל משה מסיני ואף כל המצוות דרבנן וכל תקנותיהם וגזירותיהם נכללו בתורה שבכתב ע"י רמזים, או צירופי אותיות שבתורה, ועי' בפי' בעל הטורים שגילה לנו במקצת אי אלו דרשות חז"ל ודינים ותקנות דרבנן איך שטמונים וגנוזים באותיות התורה, וזה רק טיפה מן ימה של תורה, שבו נמצא הכל לאין שיעור וערך כענין הנאמר באבות הפוך בה והפוך בה דכולא בה.
כמו כן מובא בשם הגר"א מוילנא, וגם יש מסורת מהרמב"ן, שבאותיות התורה נכללו כל המאורעות שבעולם שהיו ושעתידין להיות. ועוד יותר מזה שטמונים באותיות התורה, שם של כל בנ"א שנולד ושעתיד להיוולד וכל מאורעות חייו וממש הכל מושרש באותיות התורה.
ועל ידי זה אפשר להבין ענין פלא מה שמצינו בתורה, שמצד אחד, הלכות רבות וחשובות לנו בתורה נלמדות ברמז של אות יתירה או אות חסרה וכדומה, כמו למשל דין שיעור טומאה של שרץ נלמד מאות אחת, ומצד אחר פרשיות שלימות נכתבות ונשנות ונכפלות כמו הבאת הקורבנות של הנשיאים, ופרשת אליעזר עבד אברהם שנאמרו ונכפלו דברי אליעזר וכמו כן בפרשת ויק"פ, שנכפלו הדברים בפרטות, אחרי שכבר מובא הכל בפרשת תרומה ותצוה, ואגב, זו תשובה ניצחת לסתום פי דוברי עתק, שכל התורה מן השמים ניתנה בחכמה אלוקית כי דברי חכמה ודעת של בנ"א אינם נכתבים ומובאים בכפילות כזרת.
והנה הרמב"ן בפרשת ויקהל הרגיש בקושי כפילות הענינים וכתב, וז"ל שכל זה דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה, ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר להעוסקים בה כענין שאמרו במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות לפני הקב"ה מתורתן של בנים שהרי פרשת אליעזר שנים ושלושה דפין היא עכ"ל.
והנה בודאי הטעם להרבות שכר להעוסקים בה שגילה לנו הרמב"ן ז"ל בהבנת הפסוקים כפי שנראה בזמן בנין המשכן היינו שכל חכם לב שנתעסק באותו משכן קיבל שכר על כל אחד ואחד מציווי ה' בשעת עשייתו ובשעת הקמתו על שפעלו בכל כך מסירות נפש, ובא לידי ביטוי וגילוי בזמן דור המדבר באותיות התורה שנכפלו.
אך לפי מה שביארנו שכל עניני הבריאה מתחילתה ועד סופה נכללו ונשרשו באותיות התורה וגם כל המאורעות שבעולם ומאורעות של כל יחיד ויחיד טמונים וגנוזים באותיות התורה, יש להבין עוד יותר את ענין הכפילות בפרשיות אלו שבתורה כי אפשר שבאותיות התורה של פרשת בנין המשכן נכללו כל מעשי חכמי לב שבכל דור ודור העוסקים בבנין תורה והרבצתה, ושם כל אחד ואחד טמון באותיות אלו.
וכן בפרשיות של קורבנות הנשיאים, שבפרשה של כל קרבן נשיא השבט טמון ונגנז עבודת ה' של השבט, ושם של כל אחד ואחד שנולד ושיוולד מהשבט כל משך קיום הבריאה של ששת אלפי שנה. ולכן אין פלא ותימה למה נכפלו ונשנו פרשיות עם כל כך הרבה אותיות בתורה שהיא נצחית.
וכמו"כ פרשת אליעזר שזה יסוד התחלת הבנין של כלל ישראל ע"י בנו יחידו של אברהם אבינו, אפשר שנכלל באותיות פרשה זו שם של כל אחד ואחד מבני אברהם יצחק ויעקב לדורי דורות, ובאות לתת שכר להעוסקים ולהאוחזים במידות של אבותינו הקדושים ולכן אין פלא שכל כך הרבה אותיות נכללו בפרשה זו.
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל)
